כדאי לקרוא...

[stongy]

כדאי לקרוא...

מחשבות והגיגים במהלך ולאחר ימי הזכרון.

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?Ent...

שמי סטונגי, בת 36 אוטוטו נשואה ואמא לשתיים, כותבת על הורות, זוגיות ובכלל על החיים.
מקווה שתקדישו דקה מזמנכם לקריאת רשומה מהבלוג שלי. אולי זה יגרום למחשבה עמוקה.

רק טוב מסטונגי.

 

[stongy]

הקישור הנכון

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2529882

 

[נומלה]

בעיקר קשה לי לומר

אני אוהב אני כועס אני מוקיר - כי אני אשה! אני לא מדברת אל עצמי בלשון זכר וגם לא אל הסובבים אותי. אני חושבת שאם אני אגיד למישהו מיקירי אני אוהב אותך הם לא יבינו למה פתאום נחת עלי בלבול מגדרי.

דבר שני וחשוב יותר. מילים הן זולות. להגיד או לא להגיד לא אומר כלום. מה שחשובים הם המעשים.

 

[stongy]

לנומלה

נומלה נומלה..אוי נומלה,
כ"כ מאפיין את הישראלית הנפוצה. תמיד היא תהיה ביקורתית על משהו שמרגש כ"כ הרבה אחרים ואף תמיד תמצא היכן העוקץ וחבל...
יקירייך לא יבינו מה עובר עלייך כי מעולם כנראה לא אמרו לך וקשה לך כי לא היה לך ממי ללמוד וזה אך טבעי. יחד עם זאת, אל נא תזלזלי במילים כל עוד יש עשייה מאחוריהן. אם המילים ריקות מתוכן לא ילד ולא מבוגר יאמינו, אבל אם יש מאחורי המילים גם התנהגות...זה כ"כ מדהים לשמוע את זה. מי שקורא ומסכים אני אשמח אם תשתפו פה את כולם.

סטונגי

 

[אימם]

ברגע שפרסמת את הקישור לבלוג שלך

נתת את הזכות לכולנו להיות ביקורתיים כלפייך.
את לא יכולה לצפות לאהוב כל ביקורת או לקבל רק מחמאות.
זו לא סיבה לרדת לגופה של גולשת שלטעמי נתנה לך כאן ביקורת נכונה.

 

[נומלה]

אז את מחפשת רק מי שמסכים איתך?

לבריאות.

 

[stongy]

אימם ונומלה

לא מחפשת מי שמסכים איתי בהכרח. להיפך,אני פתוחה לביקורת ולדיון, אבל גם לי יש ביקורת לצורת ביטוי בתגובה שנכתבה פה ומותר לי להגיב חזרה לתגובות פה בצורה ביקורתית. לא פגעתי באף אחד ואם כן אז אני מתנצלת זו לא היתה הכוונה.
אבל שימי לב נומלה איך הגבת...לא היה ממש נעים לקרוא. יש נימה של ציניות והגבתי על כך במלוא תשומת הלב והרצינות. את יודעת...אפשר לומר או במקרה זה לכתוב את אותם דברים, ללא ציניות. תאמיני לי זה יתקבל בצד השני יותר יפה כי יש ביקורת אבל יד דרך לכתוב אותה. ושוב, אם נפגעת אני מתנצלת

 

[stongy]

ואגב...

מעניין אותי לדעת אם לדעתכן המילים ריקות מתוכן גם אם מאחוריהם ישנם מעשים...ממש מעניין. אם לא, תאתגרו אותי בבקשה בדיון מעניין.

 

[נומלה]

מעתיקה לך מהודעתי הראשונה

דבר שני וחשוב יותר. מילים הן זולות. להגיד או לא להגיד לא אומר כלום. מה שחשובים הם המעשים.

המילים אינן ריקות אבל כאשר יש הרבה מעשים חלק מהמילים מתיתרות. הבעיה היא שרוב ההצהרות על ל"נסיכים" ו"טהורים" ו"כל חיי" לא מלוות במעשים. אני מעדיפה להצהיר פחות ולעשות יותר.

(ואני עדיין לא מבינה נשים שמדברות על עצמן בגוף ראשון זכר)

 

[stongy]

תודה נומלה

נעים יותר לקרוא תגובה כזאת.
אני רק אדגיש שלדעתך חלק מהמילים מיותרות וזה בסדר. את לא חייבת להסכים עם כל מילה שלי. אולי יום אחד או את או אני נגלה שטעינו. ימים יגידו. אבל מבחינתי אם יש מעשים ומאחוריהן מילים אז אני מעדיפה את שניהם ולא רק את המעשים.

אני מסכימה איתך על ההצהרות של אחרים שרובם אינן מלוות במעשים, אבל מה מהכתיבה שלי גרם לך להבין שיצאתי בצהרות? אפילו שכתבתי עליי ועל בעלי כתבתי שנפלתי לבור...כלומר לא הכל דבש. אולי את מתבלבלת בין הצהרה לתיאור ואולי אני לא מבינה אותך. ואם תקראי ברשומה הקודמת (קצת אחרי חג החירות) תראי שאני כותבת שם שאני לא מאמינה לאלו שכביכול הכל אצלם ורוד כך שאני האחרונה שיוצאת ב"הצהרות" כדברייך ללא כל תוכן או הכי חשוב ללא אמת!

ולגבי אי הבנתך אודות נשים שמדברות על עצמן בגוף זכר. הכתיבה מיועדת לנשים ולגברים. לרוב כשפונים לכלל האוכלוסייה פונים בלשון זכר. וכשכתבתי "אני אוהב" " הכוונה היתה בפניה לכלל הקוראים גברים ונשים יחד. אז את לא חייבת להבין אבל יש דרך לכתוב ואת כתבת בציניות שאינה לרוחי ולכן הגבתי כפי שהגבתי כי אני לא סובלת ציניות.

סטונגי

 

[צלילי מיתר]

נשמח אם תפרטי יותר מה יש בקישור

אחרת אין לי סיבה להיכנס.

 

[stongy]

הקישור הוא כניסה לרשומה בבלוג שלי

כניסה לרשומה בבלוג שלי.
צודקת.

סטונגי

 

[אחותו של שקספיר]

עצה

איך מפתים להיכנס לקישור שלך בבלוג שלך
"למה? למה אנחנו לא מסוגלים לבטא את רגשותנו החיוביים והשליליים פנים מול פנים מול יקירנו. מדוע קשה לנו לומר "אני אוהב" מדוע קשה לנו לומר "אני מעריך ומוקיר" מדוע קשה לנו לומר "אני כועס, אני עצוב, אני פוחד". אולי מדובר בתכונות אופי, אולי זו תוצאה של התייחסות החברה להבעת הרגשות הנתפסת "כחולשה" ואולי בעצם זה לא ממש חשוב מה הגורם. מה שחשוב הוא שימינו פה אינם לנצח וככאלו כדאי שננצל עד תום את היכולת שלנו לבטא רגשית את שיושב לנו על הלב. אני מאמינה שזה עניין של תרגול . בזמן אמת בעודי מתרגשת, שמחה, עצובה או בודדה אני דואגת לשתף את הקרובים אליי"

ואז ---הקישור לבלוג.
כי בלי פרומו- אין שום סיבה שאכנס לבלוג (אולי רשמת שם מתכונים לעוגות גבינה וזה לא מעניין אותי)

לכן ,אם את מעוניינת לשתף בהגיגייך אחרים-כדאי שיהיה איזשהו פתיח,או הזמנה מפתה להיכנס לבלוג.

לגופו של תוכן---- so?
לא הבנתי אולי את התובנות שחשוב לך לחלוק איתנו
אני לא אוהבת כתיבה פומפוזית "אנחנו מכירים כל כך לעומק, מכל צד ומכל כוון כי נפלנו לבורות, יצאנו משם, טיפסנו על הרים והגענו לפסגות. אבל האושר האמיתי טמון בצורת העלייה למעלה ההר ולא בהכרח בחיים בפסגה."
אבל זה שלך---ולך זה כנראה מתאים.
לא יכולה להתחבר למסרים ופוסטים מהסוג הזה.
מצטערת.

 

[stongy]

לאחות של שייקספיר

הי,

1. תודה רבה על העצה. אני באמת מעריכה את זה. זה חשוב ונכון.
2. אסביר שוב את התובנות: רובנו לא נוהגים לחשוף רגשות מכל מיני סיבות. כל אחד וסיבותיו הוא. אני מדברת על החשיבות שבחשיפת הרגשות לאדם/חבר אהוב (כל עוד כמובן יש מאוחרי המלל גם "בשר", קרי, התנהגות שמתבטאת בחום ואהבה כי הרי אחרת המילים ריקות מתוכן).
3. כתבתי את זה אחרי ימי הזיכרון והשואה כשראיתי הספדים על קברים. אלו שנותרו בחיים הצטערו שלא אמרו לקרובים שלהם עד כמה העריכו אהבו, מה אהבו, במה התגאו וכדומה. יש לי גם חבר שאמו נפטרה בטרם עת ואחיו עד היום "אוכל" את עצמו שלא אמר לה 3 מילים פשוטות כמו "אני אוהב אותך". אז העצה: אל תניחו שקרוביכם יודעים מה אתם מרגישים - תאמרו - גם בשביל עצמכם וגם בשביל האחר.
4. אני מקווה שעכשיו הבנת.
5.כתיבה פומפוזית או לא, זה סוג הכתיבה שלי ומותר לך לא להתחבר לא לכתיבה ולא למסרים. בפעם הבאה שאפרסם פה רשומה שלי לפי עצתך, יש לומר, זוהי בחירתך אם להיכנס או לא.
6. זה שלי -בהחלט שלי והיי...אין לך מה להצטער. שאלו יהיו הצרות. של כולנו!
7.תודה על תגובתך הביקורתית והתרבותית.

סטונגי