כדאי לקרוא-חשוב מאד
אני סיימתי שנה ראשונה באחת מהישיבות התיכוניות בארץ ואני חייב להגיד שהייתה לי שנה ממש קשה. לא התרגלתי :לא לחוסר הפרטיות,לא ללזה שאני תלוי באחרים על דברים טיפשיים(שלא יפריעו לי לישון,לפתוח חלונות וכאלו-או שאני צריך לקוות שיוותרו לי ואם לא או להילחם או לוותר)וגם געגועים למשפחה. הבעיה הגדולה היא שאני לא מרגיש בפנימיה תחושת איוורור שמו שיש בבית-אחרי שעות הלימודים אני מרגיש שאין לי מקום לנוח . ז"א ודאי שיש לי מיטה והכל אבל אני זוכר שלפני זה הייתי חוזר הביתה מהבי"ס ואז בבית צובר כוחות ,נח,יכול לנשום, ואילו בפנימייה אני מרגיש שלא מוצא את עצמי שם,ז"א אם אני לבד אני מתגעגע לשייכות שבבית ולאהבה והדאגה של ההורים ואם אני עם עוד אנשים אני מתגעגע לפרטיות. אני מרגיש שבזמנים שאני בא הבייתה -רק אז כאילו נגמר יום הלימודים. אבל מצד שני יש לי חברים טובים במקום וגם עם השכבה בכלל אני די בסדר. אנא עזרו לי !!! זה דחוף עוד מעט תחילת שנת הלימודים:האם גם לכם(מי שהיה או עדיין בפנימייה) יש את הקשיים האלו?? האם התגברתם וכיצד?? האם עליי לחכות וזה יעבור??או שכדאי לדבר עם ההנהלה ולבקש מהם משו ,אם כן אז מה?? תבינו שאני לא יכול לעבור למקום חדש,האפשרויות הם או לעשות אקסטרני(דרך אגב -האם מישו מכם עשה אקסטרני או יודע על זה משו) או ללכת למקום שאני לא מרגיש שם בנוח ואני רק אחכה לסיום שמינית. אני מרגיש כ"כ חנוק שם במסגרת של הישיבה הזאת והפנימייה . רק שאני עם החברים הטובים שלי אז זה מפצה על המרחק מהבית,הפרטיות ואפילו המחנק אבל חלק גדול מהשמן אני לא רק עם חברים שלי. לפעמים אני עם חבר´ה שאני לא אוהב אותם והם מרגיזים ולפעמים עם סתם חבר´ה שאני נחמד אליהם אבל לא מתחבר איתם. ואז אני מרגיש בודד וגם חנוק ונמאס לי מכל התורה הזאת שאני לומד שם ובגגלה אני קורע את התחת ומסיים בתשע כליום.-מזה אני מפחד ובגלל זה אקסטרני או המקום שם למדתי לפני כן ("ישיבה" קרובה שמסיימים מוקדם-אבל אני לא מצאתי את עצמי שם)קורצים לי ומושכים אותי ,אתם מבינים??? שאני בבית אני יכול לנוח ולהינפש מכל מה שעצבן אותי במהלך היום ,אבל בפנימייה אני "תקוע" גם אנשים לא טובים,לא נחמדים שמעצבנים אותי. מה אתם אומרים?
אני סיימתי שנה ראשונה באחת מהישיבות התיכוניות בארץ ואני חייב להגיד שהייתה לי שנה ממש קשה. לא התרגלתי :לא לחוסר הפרטיות,לא ללזה שאני תלוי באחרים על דברים טיפשיים(שלא יפריעו לי לישון,לפתוח חלונות וכאלו-או שאני צריך לקוות שיוותרו לי ואם לא או להילחם או לוותר)וגם געגועים למשפחה. הבעיה הגדולה היא שאני לא מרגיש בפנימיה תחושת איוורור שמו שיש בבית-אחרי שעות הלימודים אני מרגיש שאין לי מקום לנוח . ז"א ודאי שיש לי מיטה והכל אבל אני זוכר שלפני זה הייתי חוזר הביתה מהבי"ס ואז בבית צובר כוחות ,נח,יכול לנשום, ואילו בפנימייה אני מרגיש שלא מוצא את עצמי שם,ז"א אם אני לבד אני מתגעגע לשייכות שבבית ולאהבה והדאגה של ההורים ואם אני עם עוד אנשים אני מתגעגע לפרטיות. אני מרגיש שבזמנים שאני בא הבייתה -רק אז כאילו נגמר יום הלימודים. אבל מצד שני יש לי חברים טובים במקום וגם עם השכבה בכלל אני די בסדר. אנא עזרו לי !!! זה דחוף עוד מעט תחילת שנת הלימודים:האם גם לכם(מי שהיה או עדיין בפנימייה) יש את הקשיים האלו?? האם התגברתם וכיצד?? האם עליי לחכות וזה יעבור??או שכדאי לדבר עם ההנהלה ולבקש מהם משו ,אם כן אז מה?? תבינו שאני לא יכול לעבור למקום חדש,האפשרויות הם או לעשות אקסטרני(דרך אגב -האם מישו מכם עשה אקסטרני או יודע על זה משו) או ללכת למקום שאני לא מרגיש שם בנוח ואני רק אחכה לסיום שמינית. אני מרגיש כ"כ חנוק שם במסגרת של הישיבה הזאת והפנימייה . רק שאני עם החברים הטובים שלי אז זה מפצה על המרחק מהבית,הפרטיות ואפילו המחנק אבל חלק גדול מהשמן אני לא רק עם חברים שלי. לפעמים אני עם חבר´ה שאני לא אוהב אותם והם מרגיזים ולפעמים עם סתם חבר´ה שאני נחמד אליהם אבל לא מתחבר איתם. ואז אני מרגיש בודד וגם חנוק ונמאס לי מכל התורה הזאת שאני לומד שם ובגגלה אני קורע את התחת ומסיים בתשע כליום.-מזה אני מפחד ובגלל זה אקסטרני או המקום שם למדתי לפני כן ("ישיבה" קרובה שמסיימים מוקדם-אבל אני לא מצאתי את עצמי שם)קורצים לי ומושכים אותי ,אתם מבינים??? שאני בבית אני יכול לנוח ולהינפש מכל מה שעצבן אותי במהלך היום ,אבל בפנימייה אני "תקוע" גם אנשים לא טובים,לא נחמדים שמעצבנים אותי. מה אתם אומרים?
