כדאי לעשות phd?

כמו שכתבתי בתגובה לאור, אני לא כל-כך

מאובזרת לדיון מוצלח בנושא. אני לא חושבת שזה מוזר, אני חושבת שזה בעייתי, אבל הבעיה היא לא התגובה לאפליה אלא הדבר עצמו.
 

אור302

New member
עזבי אבזור, מקסימום יתקנו אותך ותשתכנעי

או לא. לא סיפור. אני למשל מאוד אוהב להשתכנע.
 
טוב זו פשוט דוגמא למה שהתכוונתי

חוסר הרהיטות שלי לגבי דברים שהם אישיים ולא אינטלקטואליים בעבורי הופכים את זה בעיקר למתסכל עבורי להשתתף בדיוני עומק. אם כבר זה מרחיק אותי מאוד מלהשתכנע.
 

ayulli

New member
זה מהדהד לי על משהו ששמעתי לאורך השנים מכמה

מכרים (זיהוי ה"פמיניסטית קרייריסטית אגרסיבית"), והדבר המעניין הוא זה שהטקסונומיה הזו תמיד מגיעה מצד מכרים גברים. אני באמת תוהה מה זה ולמה זה. אפשר כמובן לפתור את זה ב"אם זה היה גבר אגרסיבי וקרייריסטי לאף אחד זה לא היה נראה מוזר", אבל אני לא בטוחה שזה לגמרי העניין כאן. אני חושבת שהרבה מה"אגרסיביות" נובעת מדפנסיביות גדולה מאוד, אבל אולי אני צריכה עוד לחשוב על זה קצת.
 

אור302

New member
עניין אחר פה,

האם גבר אגרסיבי היה מגיע לאקדמיה מלכתחילה, ודאי בתחום הלא-מעשיים? נו, כמה אגרסיבי יכול להיות מי שמלמד לטינית? תפיסה מיושנת יותר של האקדמיה היא כמקום של תרבות, נינוחות, דיבור. את זה אני רואה בעיקר אצל המרצים. רק אצל המרצות, חלקן כמובן, אני רואה התנהגות שמתחילה באסרטיביות ונגמרת באגרסיביות אם לא ביריונות של ממש. זה יותר מהוסה בארה"ב כמובן. אפשר לומר שניסיון החיים הוא שיצר את הדפנסיביות/אגרסיביות ואפשר אולי להפך: אולי הפמיניזם האקדמי מאפשר לנשים לבטא אגרסיביות באופן לגיטימי - אגרסיביות דפנסיבית או אגרסיביות בכלל. זה לא אומר שכולן כאלה או כולן אגרסיביות בכלל, כמובן, אבל לא פעם נתקלתי במרצות שהפגינו לא פחות מבריונות רחוב. את זה מעולם לא ראיתי אצל גברים. חלקם היו גסי רוח אולי אבל לא בריונות. זה לא. ואני מופתע כל פעם מחדש.
 

ayulli

New member
אפשר דוגמאות ל"בריונות רחוב" ו"גסות רוח"?

זה יעזור לי להתכוונן קצת על התצפיות שלך, ונמשיך משם.
 

אור302

New member
הנה אחת

קודם כול, מדובר בטון גס, קצר רוח, בוטה. פעם אחת ישבנו באיזה שיעור על יצירות מופת בספרות המערב, והמרצה, כתגובה ראשונית לשאלה של סטודנט, פולטת, לא, נובחת, "קראת בכלל את היצירה? בוא נתחיל בזה. קראת את היצירה?"

איך היא מעזה, לכל הרוחות? נניח שהוא לא קרא, וזה טיפשי מצדו לשאול כל דבר שהוא, אבל בכל מקרה, היא כבר מלבינה את פניו ברבים. איך אדם שעומד מול קהל ויש לו כוח וסמכות אומר דברים שיכולים לבייש תלמיד כך? איך היא דורסת תלמיד שמרים אצבע וגם זה לא קל אצל בולדוזר כמוה. היכן הגישה האדיבה והנדיבה של מורה לתלמיד? למה, אני לא עומד מול קהל שלא קרא ולא הכין שיעורי בית? היו לי מרצים ששמים אותה בכיס של הכיס הקטן מכל בחינה שהיא ומגלים רק נדיבות כלפי סדטונטים, בורים ככל שיהיו. ומה, כפתור ופרח, אותו שיעור עסק בקריאה פמיניסטית (די עלובה לדעתי).

אבל מעבר לכך, ראי פה (אותה מרצה)

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=99187

(תני לזה כמה שניות לעלות). גברים לא היו עושים לינץ' כזה. איזה פלא: דווקא הנאבקות נגד השתקת "הקול האחר" עושות בדיוק אותו דבר כשיש להן קצת כוח.
 

אור302

New member
והנה ריאיון

(שתי המוזכרות שם הן שתי הדוגמות שיש לי כרגע מהיכרות אישית). תראי איך הן מגיבות לריאיון. ביריונות, לא פחות. המדוכא משכפל את הדיכוי. עבד כי ימלוך.
 

ayulli

New member
אין לי הרבה סבלנות להתנהגות מהסוג הזה

אבל מטרידה אותי השאלה למה אתה רואה בלובין משהו שמייצג קבוצה נרחבת יותר, וכן למה גסות הרוח מיוחסת להיותה אשה במקום להיותה בן אדם.

יכול להיות שיש משהו מגדרי בדפנסיביות הזו. אני תוהה עד כמה הסיבה שבגללה לא נתקלתי בה אצל גברים היא בגלל שלגברים (במקום, זמן וסטטוס מסויימים) קל יותר להתנשא, כך שאין להם צורך לתקוף.
 

אור302

New member
זוהי שאלה קשה ביותר

שמטרידה אותי זמן רב. לכל הפחות אני יכול לומר שאיני מייחס את הביריונות שלה להיותה אישה אלא להיות אישה באקדמיה + פעילה פמיניסטית. ובכל זאת, האם ניתן אכן לעשות ייחוס כזה? ובכן, בפוגרום האקדמי המתואר, הקרבן הוא גבר יחיד והפורעות הן נשים פעילות פמיניסטיות (אם לשפוט לפי מי שבא לשמוע את בטלר+לובין). האם זה מקרי לדעתך? יש פה אפקט ברור של פוגרום ואני לא חושב שמדובר פה בנשים בלבד, אלא בקבוצה מסוימת של נשים. אני לא חושב שסתם גסות רוח הייתה מייצרת לינץ' כזה. בקנה מידה כזה מדובר באידאולוגיה, בקולקטיביות. זו דוגמה מובהקת להשערתי שפמיניזם אקדמי מאפשר ביטוי של אלימות נשית.

אני חושב שאצל גברים לא תראי את זה אולי כי גבר הוא יותר דומיננטי מבחינת יכולת פיזית ולכן אין לו צורך. כאשר נשים מתנפלות על גבר זה פחות מאיים משגברים מתנפלים. זה לא שאין התנפלויות של גברים, אבל לא באופן כזה ולא באקדמיה. כאשר גבר קם על גבר, זו כמעט אלימות של ממש אם לא יותר מזה. מלבד מנטליות פשיסטית, ההתנהגות בכינוס הזה מבטאת תסכול נשי לדעתי. פשוט פורקן של הצורך המתסכל הזה בכוח פיזי שיש לגברים כמובן מאליו, והנה באותו אירוע, חברו יחד כל המתוסכלות והצליחו להביס גבר, כמו הננסים שהצליחו להפיל ולקשור את גוליבר. ואני שואל עצמי עם התסכול הזה הוא פרי חוויה אינדיבידואלית או פרי אינדוקטרינציה פמיניסטית.

(כפי שאת יכולה לשער כשקראתי על האירוע הזה הזדעזעתי עד עמקי נשמתי. באמת. אפילו אני הייתי מופתע מעצמת התגובה שלי. זה כמו לראות שמרביצים ליד).
 

ayulli

New member
מעניין

אני לא בטוחה - אני צריכה לחשוב על זה קצת.
 

Gidi Shemer

New member
הנסיון שלי שונה משלך

אני אקדים ואומר שאני לא בא לדיון מתחושת ה- PC ושאסור לגמרי להכליל ולהגיד על נשים באקדמיה שהן יותר או פחות אגרסיביות מגברים באקדמיה בגלל ש"זה לא יפה להגיד את זה".
במקום הקודם שהייתי בישראל היתה לי תחושה דומה לשלך. היה מספר קטן (יותר נכון זעום) של חברות סגל ולמרות שהן לא היו אלימות ברמה של הדיון שציינת פה הן בהחלט עשו רושם יותר אגרסיבי מחבר הסגל הגברי הממוצע. יכול להיות שזה היה מקרה ויכול להיות שבמערכת היתה מעין "ברירה טבעית" לא מכוונת. בעולם שהיה פעם גברי באופן כמעט מוחלט אולי יכולת לצפות מנשים ש"עשו את זה" להצליח בגלל שהן אגריסיביות, תקיפות, ולעיתים גם תוקפניות. ייתכן שזה נכון.

אבל, כשהגעתי למקומי הנוכחי בו אחוז חברות הסגל גדול באופן ניכר מהמחלקה הקודמת שלי (אם כי עדיין במיעוט ביחס לגברים) ראיתי את הנוסחה קורסת לנגד עיני. הדוגמא של המרצה מביישת הסטודנטים היא דוגמא שנכחתי בה מספר פעמים- ובכל הפעמים אלו היו מרצים גברים. למעשה, כשאני חושב על המחלקה הקודמת שלי בישראל שמאז שעזבתי התברכה בגיוס מרשים של חברות סגל, אני רואה שחברות הסגל החדשות (אלו שאני מכיר) הן דוקא אסרטיביות במובן החיובי של המילה. רחוקות מאלימות, גסות רוח או בריונות.

לכן, הייתי נמנע מההכללות האלו, לא בגלל ה- PC, אלא בגלל שאני ממש לא משוכנע בנכונותן. קפוץ לביקור קצר לפורום אקטואליה וראה אלימות (מילולית במקרה הזה) נעדרת מגדר. נכון הוא שבקרב פמיניסטיות קיצוניות יש לא מעט פעילות אלימות וגסות רוח, וזה נכון גם לכאלו שבאקדמיה, אבל זה נכון כמעט לכל תנועה אידאולוגית שסוחבת לכוון "ייהרג ובל יעבור" כלשהו.
 

ayulli

New member


כל פעם כשאני קוראת הודעות שלך אני מתחילה לזמזם אוטומטית "אנשים טובים באמצע הדרך". החבר'ה שלך זכו.
 

Gidi Shemer

New member
שתהיי לי בריאה

אני לא מהמסמיקים, אבל נראיתי ככה
אחרי שקראתי את התגובה שלך. תודה רבה.
 

אור302

New member
אין ספק.

אלא שאני לא ממש הכללתי. אני ניסיתי להתחקות אחר השורשים של התנהגות שאני נוכחתי בה אישית, או כמעט אישית, ובכל מקרה לא ניסיתי להגיע להכללות כלל-מגדריות אלא לתובנות ממוקדות של קבוצה מסוימת. שתי קבוצות של חולים יכולות להפגין אותם סימפטומים אבל זה לא אומר שיש להם אותה מחלה. אלימות אצל גבר יכולה לנבוע מגורם אחד ואצל נשים מגורם אחר.
 

Sister Grimm

New member
אני לא אוהבת להודות בזה,

אבל גם לי קשה לדבר עם פמיניסטיות. אני רואה את עצמי כפמיניסטית, אבל עדיין כשאני מנסה להשתלב בשיחה עם פמיניסטיות אחרות, הרבה פעמים נראה שזה שיח שהוגדר מראש עם עולם המונחים שלו שקשה מאד להעלות בו שאלות או רגשות אמביוולנטיים. התקופות שבהן הייתי הכי מעורבת במאבק פמיניסטי היו באמת הכי קשות רגשית, כי אי-השוויון וה-prejudice פשוט היו לי מול הפרצוף בכל רגע. אני מסכימה עם מי שאמרה שזה חלק מהמחיר האישי שחייבים לשלם בשביל להשיג שוויון, אבל אני חושבת שהשיח הפמיניסטי הוא מאד כועס, וגם אם בצדק, הוא הופך את המחיר הזה לגבוה יותר גם עבור אלה שמחפשות בתוכו סולידריות ושותפות.
 

ayulli

New member
שזה קצת אירוני, לדעתי

מפני שאחת התובנות של הפמיניזם בשנות השישים היתה שאשה שנמנע ממנה לפתח את עצמה והיא מאולצת להצטמצמם למעגל של ילדים-נקיון-בישול היא אישה שמפתחת במהירות הרבה מאוד תסכול ומרירות.

שאלה אחרת: למה את קוראת "פמיניסטיות"? את מתכוונת מהזן המקצועי? אני שואלת כי אני למשל מחשיבה את עצמי כפמיניסטית, אבל משתדלת להיות בת שיחה נינוחה.
 
למעלה