Mellincolin
New member
כבר שנה,
כמעט שנה, מאז האסון. אני לא מדבר על מגדלי התאומים והפנטגון, אלא על ה - ל´ בתשרי תשס"ב, 17 באוקטובר 2001. אותו יום, אותו יום מקולל אשר נחרט בזכרון כל ישראלי ולעולם לא יישכח (?) היום ה´ בתשרי. לא להאמין שכבר עברנו שנה בלעדיו... השיר הבא, שיר הרעות, מסכם את כל רגשותינו, מה גם שהוא מאוד הולם את המעמד, את האיש, רחבעם, ואת המצב: על הנגב יורד ליל הסתיו, ומצית כוכבים חרש חרש עת הרוח עובר על הסף, עננים מהלכים על הדרך... כבר שנה, לא הרגשנו כמעט איך עברו הזמנים בשדותינו כבר שנה, ונותרנו מעט מה רבים שאינם כבר בינינו אך נזכור את כולם! את יפי הבלורית והתואר כי רעות שכזאת לעולם לא תתן את ליבנו לשכוח! אהבה מקודשת בדם, את תשובי בינינו לפרוח... הרעות נשאנוך בלי מילים, אפורה עקשנית ושותקת, מלילות האימה הגדולים, את נותרת מאירה ובוהקת... הרעות, כנערייך כולם שוב בשמך נחייך ונלכה כי רעים, שנפלו על חרבם את חייך הותירו לזכר! ונזכור את כולם, את יפי הבלורית והתואר, כי רעות שכזאת לעולם לא תתן את ליבנו לשכוח! אהבה מקודשת בדם, את תשובי בינינו לפרוח! ונזכור את כולם, את יפי הבלורית והתואר, כי רעות שכזאת לעולם לא תתן את ליבנו לשכוח! אהבה מקודשת בדם, את תשובי בינינו לפרוח...
כמעט שנה, מאז האסון. אני לא מדבר על מגדלי התאומים והפנטגון, אלא על ה - ל´ בתשרי תשס"ב, 17 באוקטובר 2001. אותו יום, אותו יום מקולל אשר נחרט בזכרון כל ישראלי ולעולם לא יישכח (?) היום ה´ בתשרי. לא להאמין שכבר עברנו שנה בלעדיו... השיר הבא, שיר הרעות, מסכם את כל רגשותינו, מה גם שהוא מאוד הולם את המעמד, את האיש, רחבעם, ואת המצב: על הנגב יורד ליל הסתיו, ומצית כוכבים חרש חרש עת הרוח עובר על הסף, עננים מהלכים על הדרך... כבר שנה, לא הרגשנו כמעט איך עברו הזמנים בשדותינו כבר שנה, ונותרנו מעט מה רבים שאינם כבר בינינו אך נזכור את כולם! את יפי הבלורית והתואר כי רעות שכזאת לעולם לא תתן את ליבנו לשכוח! אהבה מקודשת בדם, את תשובי בינינו לפרוח... הרעות נשאנוך בלי מילים, אפורה עקשנית ושותקת, מלילות האימה הגדולים, את נותרת מאירה ובוהקת... הרעות, כנערייך כולם שוב בשמך נחייך ונלכה כי רעים, שנפלו על חרבם את חייך הותירו לזכר! ונזכור את כולם, את יפי הבלורית והתואר, כי רעות שכזאת לעולם לא תתן את ליבנו לשכוח! אהבה מקודשת בדם, את תשובי בינינו לפרוח! ונזכור את כולם, את יפי הבלורית והתואר, כי רעות שכזאת לעולם לא תתן את ליבנו לשכוח! אהבה מקודשת בדם, את תשובי בינינו לפרוח...