כבר שכחתי איך זה...
לשחק את המשחק. פעם , מזמן , שלטתי בכל רזי המשחק הזה. המון זמן מדברים , הוא שולח לי מייל ואני עונה ,לפעמים לא. כבר סגלנו לעצמנו כל מיני דרכים של איך לדבר ומתי ומתי הכי נכון והכי בטוח. אני כבר מזמן זנחתי את הרצון הזה להתמסר למישהו שאני לא אוהבת. איתו אהבתי את השיחה , את המשחק הזה שפיתחנו לנו. הסעיר אותי לשמוע על הכיבושים שלו , משהו כמו - אני לא שם , אבל עדיין רוצה לדעת , רוצה לשמוע איך זה. והוא סיפק את זה , ביג טיים סיפק את זה. לפעמים הרגשתי שהוא מרחיק לכת יותר ויותר , מרחיב את גבולותיו שלו כדי להפוך את הסיפורים שלו למסעירים יותר , למחרמנים יותר בעיניי. זה היה הקטע שלנו - לא ניפגשים , רק מדברים , הוא מספר לי על הא ועל דה , על ההיא וההיא ועל כל השאר ואני מתחרמנת ומאתגרת אותו יותר ויותר. כן , זה חולני - אני יודעת. וכל אותן נשים שהתמסרו לו , מבלי לדעת שבעצם זו אני שם שמנווטת ומכוונת ומקשיבה לזיונים שלהם מעבר לקו. במשך שבועיים אפילו אסרתי עליו מלזיין את אשתו או כל אחת אחרת , לשמוע את אשתו (כשאני מעבר לקו) ערב אחד מנסה לפתות אותו והוא ממאן , גרמו לי להרגיש אליו הכי קרובה בעולם. חצי שנה שככה , מדברים וצוחקים , הופכים למעין בני ברית מעוותת. היה משהו בטוח בקשר הזה , בידיעה הזו שלעולם לא ניפגש , שלעולם לא נדע איך האיש מהצד השני נראה. לפעמים גחכתי כשהוא סיפר לי על הגודל של הזין שלו. בהתחלה זה היה מרומז כאילו בדרך אגב , בצורה של איך ההיא מאתמול הגיבה כשראתה ואיך היא הגיבה כשהוא חדר לתוכה. ואני חשבתי שראיתי את הזין הכי יפה בעולם , שהיה מחובר לאיש שהכי אהבתי בעולם , שום זין לא עניין אותי , שום גבר לא עניין אותי , שום זין....שום.. והנה , היום אחרי המפגש איתו ואני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו , לא יכולה להפסיק לרצות אותו בתוכי , שוב , שלא ייצא אותי לעולם. זה כבר כמה ימים שאני בחופשה , השיחות שלנו הפכו ליותר ליותר אינטנסיביות , מה שזמן פנוי עושה לחרמנית שכמותי. אז בבוקר הוא חייג אליי ואני עודני במיטה , חצי ישנה - הוא אהב את הקול שלי "כמו ילדה קטנה" הוא לחש לי והפטמות שלי הזדקרו מיד. הלחישות האלה , שיפסיק אותן מיד! ניסיתי לשנות את הנושא "נו , אז מתי אתה מזיין את החדשה?" שאלתיו. "לא רוצה יותר!" הוא השיב. ואני השתתקתי. "זהו , המשחק נגמר? התקפי מוסר ומצפון?" הוא שתק. ואח"כ שאל " מה את לובשת עכשיו?" "לא לובשת כלום , רק תחתון, אתה יודע כבר איך אוהבת לישון". לא היה שום דבר מיני באמירה שלי , ניסיתי לברר מה פתאום הוא החליט שהמשחק נגמר, ואיך זה מבלי להודיע לי הוא מחליט שזהו , נגמר הקטע שלנו. חייב לי תשובות האדון. "אני רוצה לזיין אותך" הוא אמר לי בהחלטיות "רוצה לזיין אותך". זה חרמן אותי , ההחלטיות הזו , החד משמעיות הזו של בן הברית שלי חרמנו אותי. נורא רציתי אותו פתאום , אבל הכי פחדתי מלאבד את מה שכבר שלי. אבל הוא רחוק מפה עכשיו , נסע לרגל עסקים , ואני רוצה נורא , חרמנית נורא. למי זה יזיק? "אבל איך? ומתי? ואיפה?" שאלתי ולא האמנתי שככה מהר אני מתרצה. "אני מגיע אליך תוך שעה , לוקח חדר במלון הכי קרוב אליך ותבואי. מבטיחה?" "אני לא מבטיחה כלום , בעצם לא , ממש ממש לא" השבתי. לא עזר לי כלום, שעה וחצי אח"כ הוא חייג אליי שוב. "אני בהילטון , תבואי , חדר 322". אז נכון שלא רציתי ללכת לשם , ונכון שאמרתי לו חד משמעי בטלפון , אבל בשעה ההיא הייתי עסוקה בלגלח רגליים , בית שחי ואת הכוס. וידאתי למרוח לק אדום אדום. וחפפתי את השיער בשמפו ריחני ויבשתי היטב את תלתליי ודאגתי להתאפר למשעי. הסתכלתי במראה , מושלם. כשהוא חייג , בדיוק אז חככתי בדעתי אם לקחת את הסט האדום או השחור של החזיה והתחתונים. בסופו של דבר הלכתי על השחור. שמתי ג'ינס וחולצה שחורה צמודה וסנדלים שחורות , אהבתי את הלק האדום שחשף רגל יפה ומטופחת ושמתי את הבושם שלי "ווייט מאסק". כשחניתי את רכבי בחניה של המלון , נעצרתי לרגע. "מה עובר עלייך ? מזמן סיימת עם השטויות שלך " כנראה שלא , כי הנה חשבתי והנה אני עומדת מול הדלת - 322. 322 322 322 322 322 322 322 322 322 לדפוק , לא לדפוק , לדפוק , לא לדפוק. לעזאזל איתך ! רציתי לברוח משם והפלאפון שלי צלצל . זה היה הוא. לענות או לא , לענות או לא , לענות או לא. אם אענה - הוא ישמע את קולי מעבר לדלת. לא הספקתי להחליט והוא פתח את הדלת.
לשחק את המשחק. פעם , מזמן , שלטתי בכל רזי המשחק הזה. המון זמן מדברים , הוא שולח לי מייל ואני עונה ,לפעמים לא. כבר סגלנו לעצמנו כל מיני דרכים של איך לדבר ומתי ומתי הכי נכון והכי בטוח. אני כבר מזמן זנחתי את הרצון הזה להתמסר למישהו שאני לא אוהבת. איתו אהבתי את השיחה , את המשחק הזה שפיתחנו לנו. הסעיר אותי לשמוע על הכיבושים שלו , משהו כמו - אני לא שם , אבל עדיין רוצה לדעת , רוצה לשמוע איך זה. והוא סיפק את זה , ביג טיים סיפק את זה. לפעמים הרגשתי שהוא מרחיק לכת יותר ויותר , מרחיב את גבולותיו שלו כדי להפוך את הסיפורים שלו למסעירים יותר , למחרמנים יותר בעיניי. זה היה הקטע שלנו - לא ניפגשים , רק מדברים , הוא מספר לי על הא ועל דה , על ההיא וההיא ועל כל השאר ואני מתחרמנת ומאתגרת אותו יותר ויותר. כן , זה חולני - אני יודעת. וכל אותן נשים שהתמסרו לו , מבלי לדעת שבעצם זו אני שם שמנווטת ומכוונת ומקשיבה לזיונים שלהם מעבר לקו. במשך שבועיים אפילו אסרתי עליו מלזיין את אשתו או כל אחת אחרת , לשמוע את אשתו (כשאני מעבר לקו) ערב אחד מנסה לפתות אותו והוא ממאן , גרמו לי להרגיש אליו הכי קרובה בעולם. חצי שנה שככה , מדברים וצוחקים , הופכים למעין בני ברית מעוותת. היה משהו בטוח בקשר הזה , בידיעה הזו שלעולם לא ניפגש , שלעולם לא נדע איך האיש מהצד השני נראה. לפעמים גחכתי כשהוא סיפר לי על הגודל של הזין שלו. בהתחלה זה היה מרומז כאילו בדרך אגב , בצורה של איך ההיא מאתמול הגיבה כשראתה ואיך היא הגיבה כשהוא חדר לתוכה. ואני חשבתי שראיתי את הזין הכי יפה בעולם , שהיה מחובר לאיש שהכי אהבתי בעולם , שום זין לא עניין אותי , שום גבר לא עניין אותי , שום זין....שום.. והנה , היום אחרי המפגש איתו ואני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו , לא יכולה להפסיק לרצות אותו בתוכי , שוב , שלא ייצא אותי לעולם. זה כבר כמה ימים שאני בחופשה , השיחות שלנו הפכו ליותר ליותר אינטנסיביות , מה שזמן פנוי עושה לחרמנית שכמותי. אז בבוקר הוא חייג אליי ואני עודני במיטה , חצי ישנה - הוא אהב את הקול שלי "כמו ילדה קטנה" הוא לחש לי והפטמות שלי הזדקרו מיד. הלחישות האלה , שיפסיק אותן מיד! ניסיתי לשנות את הנושא "נו , אז מתי אתה מזיין את החדשה?" שאלתיו. "לא רוצה יותר!" הוא השיב. ואני השתתקתי. "זהו , המשחק נגמר? התקפי מוסר ומצפון?" הוא שתק. ואח"כ שאל " מה את לובשת עכשיו?" "לא לובשת כלום , רק תחתון, אתה יודע כבר איך אוהבת לישון". לא היה שום דבר מיני באמירה שלי , ניסיתי לברר מה פתאום הוא החליט שהמשחק נגמר, ואיך זה מבלי להודיע לי הוא מחליט שזהו , נגמר הקטע שלנו. חייב לי תשובות האדון. "אני רוצה לזיין אותך" הוא אמר לי בהחלטיות "רוצה לזיין אותך". זה חרמן אותי , ההחלטיות הזו , החד משמעיות הזו של בן הברית שלי חרמנו אותי. נורא רציתי אותו פתאום , אבל הכי פחדתי מלאבד את מה שכבר שלי. אבל הוא רחוק מפה עכשיו , נסע לרגל עסקים , ואני רוצה נורא , חרמנית נורא. למי זה יזיק? "אבל איך? ומתי? ואיפה?" שאלתי ולא האמנתי שככה מהר אני מתרצה. "אני מגיע אליך תוך שעה , לוקח חדר במלון הכי קרוב אליך ותבואי. מבטיחה?" "אני לא מבטיחה כלום , בעצם לא , ממש ממש לא" השבתי. לא עזר לי כלום, שעה וחצי אח"כ הוא חייג אליי שוב. "אני בהילטון , תבואי , חדר 322". אז נכון שלא רציתי ללכת לשם , ונכון שאמרתי לו חד משמעי בטלפון , אבל בשעה ההיא הייתי עסוקה בלגלח רגליים , בית שחי ואת הכוס. וידאתי למרוח לק אדום אדום. וחפפתי את השיער בשמפו ריחני ויבשתי היטב את תלתליי ודאגתי להתאפר למשעי. הסתכלתי במראה , מושלם. כשהוא חייג , בדיוק אז חככתי בדעתי אם לקחת את הסט האדום או השחור של החזיה והתחתונים. בסופו של דבר הלכתי על השחור. שמתי ג'ינס וחולצה שחורה צמודה וסנדלים שחורות , אהבתי את הלק האדום שחשף רגל יפה ומטופחת ושמתי את הבושם שלי "ווייט מאסק". כשחניתי את רכבי בחניה של המלון , נעצרתי לרגע. "מה עובר עלייך ? מזמן סיימת עם השטויות שלך " כנראה שלא , כי הנה חשבתי והנה אני עומדת מול הדלת - 322. 322 322 322 322 322 322 322 322 322 לדפוק , לא לדפוק , לדפוק , לא לדפוק. לעזאזל איתך ! רציתי לברוח משם והפלאפון שלי צלצל . זה היה הוא. לענות או לא , לענות או לא , לענות או לא. אם אענה - הוא ישמע את קולי מעבר לדלת. לא הספקתי להחליט והוא פתח את הדלת.
