כבר עדיף לסגור שבת...

[שרון בלי ברירה]

כבר עדיף לסגור שבת...

זה היה כמו סצינה מסרט. לכל הפחות מאהבה מעבר לפינה. "את חשובה לי. את יודעת ש... "(שתיקה. הוא מסתכל על הרצפה) אבל אני לא יכול ככה. לראות אותך כל כך מעט. זה קשה לי. לא יודע. אני חושב ש...זה נגמר" (הופתעתי. לא חשבתי שניפרד. אני שרון, לוחמת מגב מיולי, באתי להיות עם חבר שלי , החבר הנוכחי שהיה איתי כל החצי שנה האחרונה) "אבל, אבל, מגמגמת (לא ציפיתי לזה), אבל אני צריכה אותך, אתה לא אוהב אותי יותר ? " (שותק. מרגישה כמו פרסומת לקסטרו) אל תיפגעי הוא אומר לי. זה לא את זה אני הוא אומר לי. לפני שבועיים הוא אמר לי - קחי אותי שרון. עכשיו שיקח אותו האלוהים. למה אני בבית ? אתמול חתמתי ויתור....

 

[מיטללל]

יש משו שלא הבנתי-

חתמת ויתור בגללו? בשביל להיות איתו? כי לא היית מסוגלת להמשיך בלי התמיכה שלו? בלי שום קשר אליו? בכל מקרה, אני ממש מצטערת

אני אמשיך לנסות לחשוב על משו מעודד שאני יכולה לכתוב..

 

[שרון בלי ברירה]

לא. לא יודעת.

היה לי קשה. נורא. אבל תמיד הייתה את ההרגשה שזה בסדר, כי עודד מחכה בבית. (החים קלים כשאתה חוזר כל יום הביתה) ניסיתי להחזיק 3 ימים. נשברתי. נפשית ופיזית. חתמתי ויתור. בגללו. לא אכפת לי שזה פאתטי, אני יודעת שאני יתחרט על זה. אבל אפילו זמן להתאבל ולרחם על עצמי לא היה לי. ישר בבום לצבא. הוא לא יודע שחתמתי ויתור. הוא גם לא יידע..

 

[מיטללל]

זה לא פתאטי בכלל.

אני כל כך מבינה אותך. העובדה שנשברת... כל כך אנושית. (תוציאי את המילה "פתאטית" מהלקסיקון שלך. אם כבר ככה הייתי מתארת את האקס שלך) חבל שחתמת ויתור כל כך מהר ולא נתת לעצמך זמן לחשוב על זה לעומק. אבל כנראה בלי זמן "להשתקם ולהתאבל" קשה עד בלתי אפשרי להמשיך הלאה. ועכשיו.. נסי להיות שלמה עם עצמך. אל תתחרטי מה שעשית. אני מקווה שיהיה לך יותר טוב ויותר קל בתפקיד החדש. (מהו אגב?). בנוגע אליו- בחיים מתאכזבים מאנשים. ואז הלב מאוד כואב. אין מילות עידוד או נחמה. עם כמה שזה קלישאה ממוחזרת- מגיע לך מישהו אחר, יותר ראוי, עם יותר אופי. אני מקווה שתמצאי אותו כמה שיותר מהר. כמה זמן עבר? איך את מרגישה עכשיו?

 

[שרון בלי ברירה]

אבוי...

מתי זה קרה? יום שבת. אפילו לא שישי...שבת. העיתוי שלו היה נוראי. אבל כנראה שאין עיתוי טוב לדברים כאלה. יצאנו עם חברים למועדון יום שישי, אני אפילו לא זוכרת אם הוא התנהג מוזר. אח"כ ישנתי אצלו. קמנו, אכלנו צהריים, הכל בחיוך. אולי חשדתי, לא יודעת. חשבתי יותר מדי על הרכבת שאני צריכה לתפוס למחרת. בשש בערך כבר רציתי ללכת חזרה הביתה, לארגן את התיק, ואז הוא אמר מה שאמר. מה שהשאיר לי שעתיים לסידור תיק, ו- 5 דקות לקלוט, שהבנאדם שליווה אותי בחצי שנה האחרונה, אותו בנאדם שאמר לי מלכתחילה שהוא כל כך מאמין בי. ושהוא תמיד יהיה שם בשבילי, זה אותו בנאדם ששתק, בהה ברצפה, ואמר לי שזה נגמר. איך אני מרגישה ? נורא. עוד לא אמרו לי לאן אני הולכת. כנראה להיות רכזת מתגייסים. וככה הלך החלום להיות לוחמת. אני לא מאשימה אותו. זה קשה להיות בקשר של פעם בשבועיים. אפילו לא ידעתי לאן לפנות חוץ מלאינטרנט, כי החברים שלי בצבא. אני כל כך לבד כרגע, שזה מדהים.

 

[erlich]

פסנתר עושה משהו מוכר.

תיכף מזהים. עוד שניה. כן זה זה. האם להיות בך מאוהב? זה כשאני עצוב עכשיו. אבל של אביב גפן וגידי גוב ביחד. הם עושים לשיר הזה רק טוב, המלודיות זורמות, הדמעות נקוות בקצה העין, וההזדהות הזו, שיש בכל אחד מאיתנו מתעצמת. להגיד שאני מזדהה איתך? שעברתי בדיוק את אותו דבר? שניסיתי לנחם את עצמי בסקס חסר משמעות בשביל לא להרגיש לבד? שבסוף הלבד הגיע אלי? וברגע שהכי לא חשבתי שזה יקרה... ומה שהכי מפתיע, זה שגם אני וויתרתי גם בגללה. (השיר התחלף - "את באמת נורא בלונדינית, עם הג'ינס שאת לובשת, אבל זה כל מה שאת עושה...... דיברת איתי על כסף, דיברת איתי על יופי אבל לא דיברת על אהבה. הדמות שאת מחפשת נמצאת במגזין אופנה" שוב, סימבולי משהו, מעניין מה יהיה השיר הבא. משהו לוחש לי באוזן שזה יהיה עוד אביב גפן מלנכולי) אבל אז, פתאום, לפני שבועיים שלושה, בערך, ברגע שהכי לא חשבתי שזה יגיע אלי, ובנינו, מה יכול כבר לקרות כשאתה באוטו עם ההורים ביום שישי בערב חוזר כשברור לך שהיום אתה כבר לא יוצא לשום מקום מצאתי את נקודת האור שלי. פתאום ידעתי ש*זה* מה שיגרום לי להרגיש טוב יותר. וזה לא היה קשור לחברים שלי. זה לא היה קשור לאקסית שלי (שנשכחה פתאום לגמרי). זה לא היה קשור לעבודה שלי בצבא, ובסופו של דבר, זה הכי לא היה קשור לאנשים אחרים או לגורמים אחרים. זה היה קשור רק אלי ואל מה ש*אני* רוצה לעשות. בסופו של יום, הדרך היחידה לצאת מכזה דבר זה למצוא את הדרך בתוך עצמך, ולמלא עם עצמך (או את עצמך) את מה שחסר. בהצלחה, וחיבוק אחד לדרך. ארז.

 

[basket case]

מה הוא אותו *זה* שמצאת??

 

[dana2909]

זה בטח לא ינחם אותך

אבל רוב מערכות היחסים הארוכות לא מחזיקות בצבא, והרבה מאלה שכן, נגמרות ישר אחרי שמשתחררים.. אבל זה בטח לא יעודד אותך. אז מה כן? אל תתני לזה לחלוף ככה, אל תוותרי לעצמך. את צריכה לברר פה משהו עם עצמך. למה וויתרת? מה גרם לך לוותר? האם עכשיו את שלמה עם הויתור, או שעשית את זה בשביל מישהו שלא רצה בזה בכלל? אם עשית את זה בשביל מישהו אחר, למה לא עשית את זה בשביל עצמך?