כבר עבר די זמן....

[חגית2001]

כבר עבר די זמן....

אבל האבל-העצב הולך אחרי ...רודף אותי וולעיתים משיג אותי-ומפיל!
ואז...שוב..זולגות הדמעות..
שוב נשברת ונזכרת...בעובריי..בילדיי שיכלו להיות שלי..ואינם.

אבל-פניי אל העתיד..-תמיד הייתי אופטימית וריאלית.
מנסה להעלות השערות להפלות..מדפיסה מאמרים ומחקרים...
והרופאים..מסתכלים עליי במבט של רחמים..
מצטערים-ניסינו הכל!
האופציה היחידה שנותרה-זה לבדוק תרביות בזמן אמת..-הריון.
וגם..זה נדיר..הרפואה לא התפתחה דיה..לא יודעי מה לחפש..מהו הגורם המזהם.

קשה לי לחשב..שאחכה שנה..
לשאלה של אולי....אולי ימצאו את החיידק...
ואם לא ימצאו...אמצא את עצמי באותה סיטואציה שוב...
זה עלול להיות פעם ה--10..

ובכ"ז...לא הכל בידיים שלנו...
אבל-הקושי הוא עצום!!!

 

[מקוםבלב]

 

[לראות את האור1]

אין דבר קשה יותר מאובדן של ילד

הפסיכולוגית שלי אמרה לי פעם "ביום כיפור אני לא מתפללת לאריכות ימים, אני רק מתפללת שכולם ילכו לפני הסדר, הורים לפני ילדים".
הזמן עובר והכאב נשאר, הזמן עובר והכאב גובר, הזמן עובר ואנחנו עדיין מסתכלות לאחור, הזמן עובר אבל אנחנו תקועות באמצע,
בין העתיד הורוד והאופטימי שאנחנו כ"כ מייחלות לו, לבין העבר, הקשה, הכואב והשחור שבו מוחזקים הילדים שלנו...
כ"כ קשה להתקדם לכיוון הצבע הורוד הזה, כבר התרגלנו לחושך ולשחור ופתאום הצבע הבוהק הזה, מה הוא קשור אלינו,
העיניים לא רגילות לכ"כ הרבה אור, כ"כ הרבה צבע, כ"כ הרבה חיים...
ולאט לאט, בקצב צב, גם בלי שנרגיש, אנחנו מתקדמות לכיוון הצבע, פתאום השחור לא כ"כ כהה כמו שהיה בהתחלה,
אח"כ פתאום נתחיל לראות קצת צבע, ובעזרת השם בסוף גם נראה את הורוד הזה,הצבע הכ"כ חזק ושמח.
מי ייתן ובקרוב נצא כולנו בידיים מלאות!

 

[חגית2001]

לעיתים השחור..במקום להאפיר...

הוא רק משחיר עוד ועוד...
הסיטואציה חוזר על עצמה.
והצבע הוורוד רק מתרחק...נעלם מן המציאות.
בחוסר ברירה-מעכלים את המציאות והעין מתרגלת לראות שחור.

אבל הלב מסרב להאמין ומתגעגע...
והרחם-זועקת..למלא את החסר..

ואני-מתפללת שיבוא היום ויהיה עתיד, ותהיה תקווה ומציאות-של ילד
מאחלת לכולנו!-תודה!

 

[לראות את האור1]

יקירה

אני מכירה את הסיפור שלך, עוקבת אחריו הרבה זמן...
מבינה שהוא רצוף במכשולים, סבל וכאב שאיני יודעת אם הייתי מסוגלת להתמודד איתו כמוך.
אני רוצה להאמין שבסוף תצליחי לראות צבעים שבסופם הורוד הזוהר הזה.
מנסה בכל כוחי לחזק אותך, את הלב שנשבר לך שוב ושוב,
מנסה לעזור במציאת החלקיקים הקטנטנים של הלב הזה שלך שמפוזרים לכל עבר,
מנסה למצוא את הדבק שיחזיר את ליבך להיות שלם יותר, מלא יותר ובסופו של דבר גם פועם טוב יותר.

 

[חגית2001]

תודה נשמה

תודה על הרגישות...
ועל התמיכה!

מקוווה שבאמת..היום הזה יבוא...
וגם אם הוא לא יבוא...(כי האחוזים מאד לרעתי)...-אקבל את זה..-בעל כורחי
את המשבר הזה עברתי אחרי ההפלה האחרונה-כאשר נחשפתי לסיכויים.
לחוסר הידע והאחוזים הקטנים והנדירים של הפלות עקב זיהומים הארץ.
ע"פ הגיון השכל אומר כי-אין סיכוי.ואם זה יקרה-זה נס!-להתגבר על כל המיכשולים.

מתנחמת במתנות האחרות שקיבלתי בחיים!-תודה

אחד מהם-זה הבעל המקסים והתומך ומפרגן שיש לי-אהבת חיי!