כבר ממש מיואשת

ר ו נ י

New member
כבר ממש מיואשת

בני בן 3 וחודשיים, גמול מפיפי ביוזמתו בערך 5 חודשים. עם הקקי היתה בעיה מהתחלה ולמעשה הוא לא הסכים אף פעם לעשות קקי בסיר או בשירותים וזרמנו איתו. היתה תקופה שכאשר היה צריך קקי ביקש שנשים לו טיטול ואז היה עושה. בזמן האחרון הוא עושה קקי רק בתחתונים ומסרב אפילו לטיטול וכמו-כן פתאום יש רגרסיה גם בפיפי, כל הזמן הוא עושה בתחתונים, כשהשליטה שלו בפיפי היתה ממש מלאה וללא פיספוסים בכלל. זה כאילו שהוא חזר להיות בעצם לא גמול, כי גם פיפי וגם קקי הוא עושה בתחתונים. כשאני אומרת לו ללכת לעשות פיפי בשירותים הוא אומר שאין לו ואני ממש צריכה להכריח אותו ללכת לשירותים. אני כבר ממש מיואשת כי כל הזמן צריך להחליף לו בגדים וכל יציאה איתו מהבית הפכה להיות סיוט. אני יודעת שלא צריך לכעוס עליו אבל זה כבר ממש מייאש. אני בחודש שמיני ואולי יש לכך קשר לפספוסי הפיפי אבל את הקקי הוא מעולם לא עשה בשירותים. מה עושים? האם להציע לו לחזור לטיטול? האם עלי לפנות לעזרה מקצועית? איך ממשיכים מפה הלאה, זה ניראה כאילו אף פעם זה לא יקרה, ואני גם בלחץ מה יהיה אחרי שאלד. אשמח אם למישהי יש תובנות או עצות בעניין כי אני ממש מיואשת.
 

buli gam

New member
היי

בדיוק עכשיו העלתי שאלה מאוד דומה לשלך. בינתיים עשיתי קצת חיפוש בפורום ומצאתי שאלה דומה שנשאלה וקיבלה מענה מאוד מרגיע ומעודד. זו שאלה מה- 20.8.07 בשעה 21:48 שנשאלה על ידי "עדי 7771" והשיבה לה "אפכל". שיהיה בהצלחה!
 

לאה_מ

New member
נשמע לי קשור להריון (בעקיפין)

והקשר הוא אבדן שליטה - נשמע שהבן שלך מרגיש שהוא זקוק לשליטה - באופן כללי גמילה מחיתולים היא עניין שמערב הרבה מאד שליטה, ואם תקראי קצת דיוני עבר בשאלות הנפוצות בנושא "גמילה מטיטולים", תמצאי שם עולם ומלואו גם בנושא הזה. וגם עניין ההריון נשמע לי קשור, כי למעשה הוא מרגיש שקורה משהו, אבל הוא לא ממש יודע מה קורה ועוד פחות מה עומד לקרות, כך ששוב יש כאן מקום להרבה מאד חוסר ודאות, וזה דבר מלחיץ. מאד יתכן שהוא רוצה להרגיש שהוא זה שקובע (מתי הוא יעשה פיפי, למשל), או - אם את מרגישה שהפספוסים הם דוקא לא מתוך שליטה אצלו אלא מתוך חוסר שליטה, אולי בדיוק ההיפך - אולי הוא נסחף עם תחושת חוסר הודאות, חוסר השליטה שלו. אני מציעה לך לא להרגיש מיואשת (אני יודעת שקל יותר לומר את זה מאשר לעשות את זה), כי הייאוש שלך יחלחל אליו, וזה הדבר האחרון שהוא זקוק לו עכשיו. מה כן אפשר לעשות? לנסות לתת לו כמה שיותר הרגשה שהוא שולט במה שקורה לו, לתת לו הרבה מידע גם בהקשר של ההריון והלידה הצפויה, לדבר איתו על הרגשות שלו והחששות שלו (גם שלך, אני בטוחה שגם את מרגישה קצת חוסר ודאות וחרדה מה יקרה אחרי הלידה), ובאופן כללי - לאו דוקא בהקשר של ההריון ושל הגמילה - לתת לו הרגשה שהוא מקבל הרבה החלטות שקשורות אליו (יש המון נושאים שבהם הוא יכול להחליט, ואולי כדאי לשים על זה דגש בזמן הקרוב). שיהיה בהצלחה, ותעדכני.
 
למעלה