כבר לא.

[צעיף לבן]

כבר לא.

בשעה שאת כל כך רחוקה אני מאחרת להגיע. נעצרת , בלי מילים חסרת תחושה. שמורה מפני המגע, האוויר המלוכלך. בשעה שלך אין מושג, את לא יודעת וגם לא תדעי, אני יוצאת מהקליפה וחתיכות דבוקות לגופי. הן לא מרפות , הן לא עושות עימי חסד. מקועקעות על גופי כהוכחה על הזמן שהיה, ושלא יהיה עוד. בשעה שאת קרובה מטרים ספורים ממני, אני עומדת , מופתעת, יודעת. את רחוקה אינך בהישג ידי. אני מרפה. אני מחייכת.

 

[מורן א]

יפהפה

אהבתי מאוד את הקטע: "אני יוצאת מהקליפה וחתיכות דבוקות לגופי. הן לא מרפות, הן לא עושות עימי חסד. מקועקעות על גופי.." אהבה כקעקוע בלב ובנפש, פועמת.

 

[צעיף לבן]

../images/Emo9.gif

תודה רבה!