כבר לא יודעת מה לעשות

כ א ב

New member
כבר לא יודעת מה לעשות

איך להתגבר איך להמשיך הלאה. בעודני כותבת את הדברים הללו, אני רוצה לבקש משהו. משהו פשוט, לפחות בעיני. אני מבקשת שתפסיקו לפגוע, אנשים, מילים, הכל. אני מבקשת להתעורר, רק יום אחד, עם חיוך על הפנים, ולהיות מאושרת. ניסיתי להמשיך אחרי שאיבדתי אותך, באמת שניסיתי. אבל העצב מכניע אותי מחדש כל יום. וזה לא רק עצב של אובדן, הוא גם מלווה בריקנות איומה. אין לי כלום בחיים, ולהרגשת הכלום הזו אני מתעוררת כל יום מחדש. אתה מילאת לי את החיים, ועכשיו לא נותר לי כלום. התמקדתי בך בלבד בשנה האחרונה, וכלום מסביבי דעכו. איך להחזיר אותם? איך להחזיר גשרים, שבטיפשותי, שרפתי עד העצם? ימים כאלו חסרי תשובות, אני.
 

BooBee

New member
היי לך

אני חושבת שריקנות איומה אפשר למלא רק באהבה. להחזיר גשרים זה אפשרי, אבל אל תעשי את זה מתוך הריקנות שלך, אלא מתוך מחויבות שלך לאהבה. ימים חסרי תשובה יכולים להיות הזדמנות נהדרת לבחון דברים מתוך מקום ריק, ואז את יכולה לבחור את התשובות שלך בעצמך. מה את אומרת?
 

זהות

New member
את יכולה

לבחור איך את ממשיכה מהיום והלאה , נראה לי שהחלטת איך את לא רוצה להמשיך . עכשיו תתחילי "להתנהג" את מה שאת רוצה ולא רק "לדבר" את זה . קחי לך את הזמן שאת זקוקה על מנת להתייסר ולהאשים את עצמך ותתקדמי למקום שיהיה לך טוב יותר . על הריקנות , המיקוד והמילוי את אחראית ... חפשי לך מקורות חדשים , בטוחה שגם חלק מהישנים יועילו לך . אגב , קראתי בפורום ארבע ההסכמות הודעה שכתבה יה יה "והרי ידיעה שהגיעה" ממליצה לך לקרוא אותה .
 

אשחר1

New member
את לא שרפת גשרים

אל תאשימי את עצמך בנתק - האנשים סביבך מתרחקים מפני שכולם חשים מבוכה ואי נוחות למול אובדנו של הזולת. החלל שהותיר האובדן בחייך לא יתמלא אבל אל לך להניח לו לדחוק לחלוטין את מרכיבי חייך האחרים. אין מתמודדים עם האובדן(אף שמקובל לומר כך), אבל חיים עמו, חיים ארחים מאלה שידענו לפנים - ובכל זאת חיים. מה שדעך אולי אי אפשר להדליק מחדש אבל לצד הלהבה הגדולה שדעכה ישנן להבות קטנות וצנועות ממנה "שמחת עניים" אושר לרגע הנאה שאינה נמשכת ונקטעת ובכל זאת שמחה ומעט אושר והנאה...
 
למעלה