כבר לא יודעת איך
והנה עובר לו עוד יום. יום של מלחמה בעצמי להילחם. ועוד ניצחון קטן ועוד הפסד קטן, והקרבות נמשכים ונמשכים והמלחמה לא נגמרת. "אבל את ילדה חכמה" "את יודעת מה זה יעשה לך" "תשלטי בעצמך" "איך את לא מצליחה להפסיק, את הרי יודעת מה ההשלכות..." ועוד ועוד משפטים חסרי תוכן לחלוטין. ובמלחמה אני לבד. כאילו כולם כבר ויתרו עלי.. הנה הבאתי עוד שטות חדשה. כבר שום דבר לא מפתיע. אני מביאה את זה על עצמי. אני שולטת בהכל. אני בחרתי את זה. אני מתמודדת חדשה נגד הבולמיה אבל ממזמן כבר לא חדשה בהפרעות כפיתיות. ולומר את האמת עד עכשיו ראיתי בעצמי אדם חזק, כי ניצחתי את הסימפטומים פעמיים. פעם ראשונה בתור ילדה, ופעם שניה בתור מתבגרת. ועכשיו? עכשיו זה פשוט מתחיל להראות לי כמו גוש סרטני שלא מרפה ממני. ותאמת? אני לא בטוחה שיש לי את הכוחות לעצור אותו. לא כרגע.
והנה עובר לו עוד יום. יום של מלחמה בעצמי להילחם. ועוד ניצחון קטן ועוד הפסד קטן, והקרבות נמשכים ונמשכים והמלחמה לא נגמרת. "אבל את ילדה חכמה" "את יודעת מה זה יעשה לך" "תשלטי בעצמך" "איך את לא מצליחה להפסיק, את הרי יודעת מה ההשלכות..." ועוד ועוד משפטים חסרי תוכן לחלוטין. ובמלחמה אני לבד. כאילו כולם כבר ויתרו עלי.. הנה הבאתי עוד שטות חדשה. כבר שום דבר לא מפתיע. אני מביאה את זה על עצמי. אני שולטת בהכל. אני בחרתי את זה. אני מתמודדת חדשה נגד הבולמיה אבל ממזמן כבר לא חדשה בהפרעות כפיתיות. ולומר את האמת עד עכשיו ראיתי בעצמי אדם חזק, כי ניצחתי את הסימפטומים פעמיים. פעם ראשונה בתור ילדה, ופעם שניה בתור מתבגרת. ועכשיו? עכשיו זה פשוט מתחיל להראות לי כמו גוש סרטני שלא מרפה ממני. ותאמת? אני לא בטוחה שיש לי את הכוחות לעצור אותו. לא כרגע.