ראובן ניסן
New member
כבר לא בתול!!
היום לראשונה בחיי , החתמתי את הדרכון שלי ! ואפילו החתמתי אותו 4 פעמים! (כי הפקידה בחיפה לא שתתה מספיק קפה על הבוקר) צביקה לקח אותי לאחת הטיסות שלו שוב,באצטק... הפעם נכנסנו לטרמינל (JE T´AIM... כפי ששר מאיר איראל) והחתמתי דרכון! יוהו!. כן רבותי , סחבק עבדכם הנאמן מעולם לא היה בחו"ל, למעט לבנון ועזה, ואולי עוד איזה מקום בצבא, וכמובן הפעם הקודמת שצביקה לקח אותי ובה ירדנו מהמטוס, עכשינו פיפי,ועלינו עליו חזרה. בקיצור... למרות שלא יצאנו מהטרנמינל (אז מה!) היתה אחלה אטרקציה: החברה "אהבל - אייר" ...נראה לי שזה השם של חברת ההנדלינג, בעיקר כתוצאה מריבוי הישראלים הטסים לשם,יורדים מהמטוס , ועולים לבד על אוטובוס שנשכר במיוחד עבורם...וכך הם יושבים בו לבדם כמו אהבלים ורואים כיצד האוטובוס הפרטי לוקח אותם למקום הלא נכון בשדה,ומשם הם צריכים ללכת ברגל...נשבע! זה סיפור כמעט אמיתי! מזל שצביקה היה עירני! מעבר לשם המיוחד שלה , החברה היא אוצר הורמונלי.... טוב בעצם , מי שיודע יודע, ומי שלא יודע , אני לא אגלה כדי לא להרוס,רק המלצה לתייר המצוי בקפריסין ,משרדי החברה הזו , אהבל אייר,צריכה להיות ברשימת האתרים. הטיסה עצמה: אני מתעורר ב 5:45 ,מצלם את הזריחה ,מקלח, עולה על האופניים , נוסע לשדה (50 דק´ רכיבה) בדרך יש לי פנצ´ר,2 ק"מ לפני, כדי לא לאחר לצביקה אני ממשיך על הג´אנט ( אני יודע שאסור אבל יש לי טריק) כמו ילד מפגר. מגיע , החברה של הביטחון בטרמינל מזיינים לי את המח קצת מעבר לרגיל (הדור שלא ידע את פרעה.... מה לעשות) ואני לובש את החולצת קו-פיילוט שהיא איתו צביקה ומבסוט מהחיים .. מי היה מאמין שאראה את עצמי לובש חולצה כזו אי פעם! השפרצתי ניטים כמו מטורף, גם אם זו היתה במידה מסויימת OVER DRESSING למעמד האמיתי שלי בעולם הטייס, שילך העולם ואישתו לה$&&@#$ .... החיוך שלי היה שווה. ... אז נכנסים לאצטק,מניעים (אני מקריא בד"ח , צביקה מבצע ועונה צ´ק) וממריאים על 16 לים. אני כמו תלמיד טוב, מתבונן ורושם כל דבר שצביקה עושה , כל דיבור בקשר, שואל אותו כל הזמן שאלות (עד כדי זיון מוח טורדני) והוא מצידו מסביר ועונה בסבלנות ובהרחבה - הבנאדם פשוט זהב! הוא מבין את ההתרגשות שלי , ואפילו מסמפט אותה נראה לי, ומשתף פעולה כל הזמן ,WHAT COULD I ASK MORE?? בשלב מסויים העננות היתה פשוט עוצרת נשימה, והתחלתי לצלם כמו מטורף - ענני קומולוס באור הבוקר הרענן,פשוט מטמטם! דרך VELOX , ממשיכים ללרנקה , בדרך יש אחד שעולה שוב ושוב על הקשר בקשר לזה שהוא ממתין כבר 10 דקות להתיישרות , הפקח עונה לו "STOP COMPLAINING ON THE RT" ואנחנו מתפוצצים מצחוק... אז הוא עוד ביקש מהפקח את השם שלו! הנחיתה בקפריסין מהממת,מסלול ענק, מימין המלונות על החוף כמו בסרטים (אם אבוא לקפריסין לכמה ימים פעם,אקח שם מלון כדי לראות את המטוסים בפיינל!) ואנחנו מסיעים לחניית התעופה הקלה דווקא. היה שם סיבי מהמם , שצילמתי אותו כמובן , ופה אני משאיר לניצן שיספר את הסיפור המפורסם על הסיבי בחה"א הישראלי וסגן מפקדו ,הבוש פיילוט ההאינטלגנט והמנחית המהולל.... בעת שאני וצביקה הסתובבנו שם בליין פגשנו בחור נחמד שצבע צ´יפטיין גדול (דימיטריס) ונקלענו לשיחת חולין נחמדה אודות מטוסים , הוא סיפר כי רוב המטוסים בליין בכלל לא שמישים ופשוט שם כי עד לא מזמן לא שילמו חנייה. תוך כדי שיחה איתו נוחת 737 (אם אינני טועה) והקברניט מנופף לדימיטריס בידו , "THATS MY SON" הוא מתגאה , שני בניו הם קברניטים בחברת התעופה הקפריסאית. ליר שחור ומהמם נוחת שם , ישראלי... למה לא רואים את הישראלי הזה בארץ? בקיצור... נסענו לטרמינל (אחת האטרקציות הסיעה אותנו) ואכלנו שם. בדרך חזרה אפילו נכנסנו לדיוטי פרי לקנות שוקולד. אה ! את מי פגשנו שם? את שלמה זלקין , אחרי התכתבויות אימייל , והפורום, אני פוגש אותו לראשונה, בא להעביר את הסנקה שנחתה על הגחון (היתה לה תקלת חשמל , והטייסים כנראה לא שמו לב שהגלגלים לא ירדו... ככה הבנתי) חזרה לארץ.... הבחור פשוט כל כך ונחמד! בתור טייס ששומעים עליו כל הזמן אגדות, אתה רואה אותו , פשוט כזה, עם טי שירט וג´ינס וצ´ימידן, מסתובב בעולם
הייתי מתחלף איתך שלמה! ANY DAY!!! הדרך חזרה גם היתה אחלה, שוב , המון שאלות , המון הסברים , אני רושם כל מה שצביקה עושה ואומר, וגם רושם כל מה שהבקר אומר (זה גם גיבוי טוב לצביקה! CAPTAINS LOG...) ומנסה לקלוט כמה שיותר ממה שקורה. שוב עננות , מתמרנים קצת בין העננים,מגניב תפוזים! ... הבקר מבקש שנזרז הנמכה "כדי שלא נדחף ע"י זרם סילון" כהגדרתו. נחיתה מושלמת בחיפה... היה פיצוץ! פשוט היה פיצוץ!! תודה כל כך לצביקה שלוקח אותי כל פעם, אין הרבה חברה כמוהו! הדרך חזרה מהשדה היתה נסיון להרגיע אותי מההתלהבות - כשלא מצאתי טרמפ , ולא עצר לי אף אחד בתחנת אוטובוס של השדה, הלכתי ברגל לצומת הקרובה, ושם טפסתי טרמפ על משאית סמי-טריילר (הנהג ערס-חמוד אבל גבר אמיתי,שם את האופניים מתחת לחיבור לעגלה , וכל הזמן פחדתי שיפלו) עד לחוצות המפרץ , שם קניתי ערכה לתיקון פנצ´רים, תיקנתי ויצאתי לדרכי כדי לגלות אחרי קילומטר בערך שיש שוב פנצ´ר, חזרתי ברגל את כל הדרך וקניתי פנימית חדשה (אני עד עכשיו לא יודע מה גרם לפנצ´ר שוב! חוסר מזל?! אולי האוכל בטרמינל לא היה כשר?!?! ...
לך תדע) ושוב יצאתי לדרכי ,והנה אני עובר מתחת לפיינל של 34, ממש ליד המפתן מסלול כשססנה יורדת לנחיתה מטר מעלי, טוב אז נשארתי שם עוד חצי שעה לראות אותה מתרגלת הקפות,מוני נוחת,ארקיע כמעט שאב אותי והחריש את אזני ואפילו איזה כלב פודל בא לראות אם אני צריך עזרה,הייתי מהופנט, כל פעם אני אומר לעצמי , צריך ללכת , רגע אבל הנה הוא שוב בפיינל... ואז הוא ממריא ואז מטוס אחר בפיינל ואז הוא נוחת ואז הססנה חוזרת, טוב רק שינחת ואלך לי,אבל אחרי שהוא נוחת בא שוב מטוס אחר...זה הופסק שרירותית! טוב...אז התחלתי לטפס את הכרמל לטכניון (אחרי 10 דקות במעלה ההר האימתני,עם התיק הכבד נורא שעל גבי,כבר ראיתי שחור בעיניים! התחלתי לשיר לקט שירי ריטה,להקות צבאיות,נילס הולגרסן וכדומה, כשאני מדמיין שאני שוב במסע כומתה,ונזכר שצריך להמשיך עד ששוכחים עד ששוכחים שעייפים, וכל פעם שאני מתחיל להאט אני אומר לעצמי - המפקד הסמל היה מתאכזב נורא! וזה נותן לי מרץ להמשיך עוד ועוד... זה מה שהחזיק אותי בטירונות, לא לאכזב את המפקד הסמל , זה ילווה אותי כל החיים נראה לי , כל פעם שיהיה לי קשה! למרות שלימים גיליתי שהמפקד הסמל שלי היה אידיוט,פחדן ומאנייק, וגם בועל קטינות! באמת! וגם הוא גנב לי את הצ´ופרים מהווסט כשעלינו לקו. טוב לא משנה.... הגעתי למעלה באמת, אבל באמת , כשאני בבלק אאוט עצבני, אחרי 40 דקות של גהנום, וזה היה שווה בשביל הסיפוק כמעט כמו לטפס עם 152 לגובה 4. השותפה שלי לפרוייקט חיכתה לי שם בחוות מחשבים עצבנית ועייפה , אחרי שהיא עבדה לבד על תכנית באנליזה נומרית משעה 12:30 (הייתי בקפריסין, מה לעשות...) עד 20:30 (היה לי פאנצ´ר! מה לעשות?!) ועכשיו הייתי חייב לפצות אותה אז שלחתי אותה לישון ואני עכשיו יושב פה בחווה עם הידיעה שיש לי עד מחר בבוקר לבלות פה ולסיים את הפרוייקט מאיפה שהיא הפסיקה... אז כדאי שאני אפסיק להתבכיין פה ואתחיל לעבוד על זה! אפחריסטו,פרקלו,קליניחטה וקליבמבה של אוסם עבדכם הנאמן אך הסרוט משהו
היום לראשונה בחיי , החתמתי את הדרכון שלי ! ואפילו החתמתי אותו 4 פעמים! (כי הפקידה בחיפה לא שתתה מספיק קפה על הבוקר) צביקה לקח אותי לאחת הטיסות שלו שוב,באצטק... הפעם נכנסנו לטרמינל (JE T´AIM... כפי ששר מאיר איראל) והחתמתי דרכון! יוהו!. כן רבותי , סחבק עבדכם הנאמן מעולם לא היה בחו"ל, למעט לבנון ועזה, ואולי עוד איזה מקום בצבא, וכמובן הפעם הקודמת שצביקה לקח אותי ובה ירדנו מהמטוס, עכשינו פיפי,ועלינו עליו חזרה. בקיצור... למרות שלא יצאנו מהטרנמינל (אז מה!) היתה אחלה אטרקציה: החברה "אהבל - אייר" ...נראה לי שזה השם של חברת ההנדלינג, בעיקר כתוצאה מריבוי הישראלים הטסים לשם,יורדים מהמטוס , ועולים לבד על אוטובוס שנשכר במיוחד עבורם...וכך הם יושבים בו לבדם כמו אהבלים ורואים כיצד האוטובוס הפרטי לוקח אותם למקום הלא נכון בשדה,ומשם הם צריכים ללכת ברגל...נשבע! זה סיפור כמעט אמיתי! מזל שצביקה היה עירני! מעבר לשם המיוחד שלה , החברה היא אוצר הורמונלי.... טוב בעצם , מי שיודע יודע, ומי שלא יודע , אני לא אגלה כדי לא להרוס,רק המלצה לתייר המצוי בקפריסין ,משרדי החברה הזו , אהבל אייר,צריכה להיות ברשימת האתרים. הטיסה עצמה: אני מתעורר ב 5:45 ,מצלם את הזריחה ,מקלח, עולה על האופניים , נוסע לשדה (50 דק´ רכיבה) בדרך יש לי פנצ´ר,2 ק"מ לפני, כדי לא לאחר לצביקה אני ממשיך על הג´אנט ( אני יודע שאסור אבל יש לי טריק) כמו ילד מפגר. מגיע , החברה של הביטחון בטרמינל מזיינים לי את המח קצת מעבר לרגיל (הדור שלא ידע את פרעה.... מה לעשות) ואני לובש את החולצת קו-פיילוט שהיא איתו צביקה ומבסוט מהחיים .. מי היה מאמין שאראה את עצמי לובש חולצה כזו אי פעם! השפרצתי ניטים כמו מטורף, גם אם זו היתה במידה מסויימת OVER DRESSING למעמד האמיתי שלי בעולם הטייס, שילך העולם ואישתו לה$&&@#$ .... החיוך שלי היה שווה. ... אז נכנסים לאצטק,מניעים (אני מקריא בד"ח , צביקה מבצע ועונה צ´ק) וממריאים על 16 לים. אני כמו תלמיד טוב, מתבונן ורושם כל דבר שצביקה עושה , כל דיבור בקשר, שואל אותו כל הזמן שאלות (עד כדי זיון מוח טורדני) והוא מצידו מסביר ועונה בסבלנות ובהרחבה - הבנאדם פשוט זהב! הוא מבין את ההתרגשות שלי , ואפילו מסמפט אותה נראה לי, ומשתף פעולה כל הזמן ,WHAT COULD I ASK MORE?? בשלב מסויים העננות היתה פשוט עוצרת נשימה, והתחלתי לצלם כמו מטורף - ענני קומולוס באור הבוקר הרענן,פשוט מטמטם! דרך VELOX , ממשיכים ללרנקה , בדרך יש אחד שעולה שוב ושוב על הקשר בקשר לזה שהוא ממתין כבר 10 דקות להתיישרות , הפקח עונה לו "STOP COMPLAINING ON THE RT" ואנחנו מתפוצצים מצחוק... אז הוא עוד ביקש מהפקח את השם שלו! הנחיתה בקפריסין מהממת,מסלול ענק, מימין המלונות על החוף כמו בסרטים (אם אבוא לקפריסין לכמה ימים פעם,אקח שם מלון כדי לראות את המטוסים בפיינל!) ואנחנו מסיעים לחניית התעופה הקלה דווקא. היה שם סיבי מהמם , שצילמתי אותו כמובן , ופה אני משאיר לניצן שיספר את הסיפור המפורסם על הסיבי בחה"א הישראלי וסגן מפקדו ,הבוש פיילוט ההאינטלגנט והמנחית המהולל.... בעת שאני וצביקה הסתובבנו שם בליין פגשנו בחור נחמד שצבע צ´יפטיין גדול (דימיטריס) ונקלענו לשיחת חולין נחמדה אודות מטוסים , הוא סיפר כי רוב המטוסים בליין בכלל לא שמישים ופשוט שם כי עד לא מזמן לא שילמו חנייה. תוך כדי שיחה איתו נוחת 737 (אם אינני טועה) והקברניט מנופף לדימיטריס בידו , "THATS MY SON" הוא מתגאה , שני בניו הם קברניטים בחברת התעופה הקפריסאית. ליר שחור ומהמם נוחת שם , ישראלי... למה לא רואים את הישראלי הזה בארץ? בקיצור... נסענו לטרמינל (אחת האטרקציות הסיעה אותנו) ואכלנו שם. בדרך חזרה אפילו נכנסנו לדיוטי פרי לקנות שוקולד. אה ! את מי פגשנו שם? את שלמה זלקין , אחרי התכתבויות אימייל , והפורום, אני פוגש אותו לראשונה, בא להעביר את הסנקה שנחתה על הגחון (היתה לה תקלת חשמל , והטייסים כנראה לא שמו לב שהגלגלים לא ירדו... ככה הבנתי) חזרה לארץ.... הבחור פשוט כל כך ונחמד! בתור טייס ששומעים עליו כל הזמן אגדות, אתה רואה אותו , פשוט כזה, עם טי שירט וג´ינס וצ´ימידן, מסתובב בעולם
הייתי מתחלף איתך שלמה! ANY DAY!!! הדרך חזרה גם היתה אחלה, שוב , המון שאלות , המון הסברים , אני רושם כל מה שצביקה עושה ואומר, וגם רושם כל מה שהבקר אומר (זה גם גיבוי טוב לצביקה! CAPTAINS LOG...) ומנסה לקלוט כמה שיותר ממה שקורה. שוב עננות , מתמרנים קצת בין העננים,מגניב תפוזים! ... הבקר מבקש שנזרז הנמכה "כדי שלא נדחף ע"י זרם סילון" כהגדרתו. נחיתה מושלמת בחיפה... היה פיצוץ! פשוט היה פיצוץ!! תודה כל כך לצביקה שלוקח אותי כל פעם, אין הרבה חברה כמוהו! הדרך חזרה מהשדה היתה נסיון להרגיע אותי מההתלהבות - כשלא מצאתי טרמפ , ולא עצר לי אף אחד בתחנת אוטובוס של השדה, הלכתי ברגל לצומת הקרובה, ושם טפסתי טרמפ על משאית סמי-טריילר (הנהג ערס-חמוד אבל גבר אמיתי,שם את האופניים מתחת לחיבור לעגלה , וכל הזמן פחדתי שיפלו) עד לחוצות המפרץ , שם קניתי ערכה לתיקון פנצ´רים, תיקנתי ויצאתי לדרכי כדי לגלות אחרי קילומטר בערך שיש שוב פנצ´ר, חזרתי ברגל את כל הדרך וקניתי פנימית חדשה (אני עד עכשיו לא יודע מה גרם לפנצ´ר שוב! חוסר מזל?! אולי האוכל בטרמינל לא היה כשר?!?! ...
כמעט כמו לטפס עם 152 לגובה 4. השותפה שלי לפרוייקט חיכתה לי שם בחוות מחשבים עצבנית ועייפה , אחרי שהיא עבדה לבד על תכנית באנליזה נומרית משעה 12:30 (הייתי בקפריסין, מה לעשות...) עד 20:30 (היה לי פאנצ´ר! מה לעשות?!) ועכשיו הייתי חייב לפצות אותה אז שלחתי אותה לישון ואני עכשיו יושב פה בחווה עם הידיעה שיש לי עד מחר בבוקר לבלות פה ולסיים את הפרוייקט מאיפה שהיא הפסיקה... אז כדאי שאני אפסיק להתבכיין פה ואתחיל לעבוד על זה! אפחריסטו,פרקלו,קליניחטה וקליבמבה של אוסם עבדכם הנאמן אך הסרוט משהו
