jellybelly1
New member
כבר כמה ימים (פריקה) ט
אני במקום שאני לא יכולה לא לאכול ולא להקיא בו. בהתחלה השינוי של הסביבה וההתרגשות גרמו לי לא לחשוב על זה. אבל עכשיו התרגלתי ונהיה קשה. אני מאוד לבד ומבלה הרבה זמן עם עצמי. יש לי המון פחדים שצצים דווקא עכשיו כשיוצא לי להשוות את עצמי מול אנשים רגילים ולא הסביבה החולנית בבית. אני מצפה מעצמי ליותר. אבל נראה שנשארתי הרחק מאחור מבחינת היכולות שלי ואולי לא אשיג את המטרות.
אכלתי עכשיו כמות רצינית של אוכל (מנה רגילה ומשביעה בקריטריונים של רוב האנשים) ויש אנשים בדירה. אין לי מה לעשות איתה ועם עצמי ומה שאני מרגישה עכשיו. לא מסוגלת ללמוד ולהתרכז. ואין עם מי לדבר. רק לחכות שהזמן יעבור דקה אחרי דקה והתחושה הכבדה הנוראית בבטן תעבור.
אני במקום שאני לא יכולה לא לאכול ולא להקיא בו. בהתחלה השינוי של הסביבה וההתרגשות גרמו לי לא לחשוב על זה. אבל עכשיו התרגלתי ונהיה קשה. אני מאוד לבד ומבלה הרבה זמן עם עצמי. יש לי המון פחדים שצצים דווקא עכשיו כשיוצא לי להשוות את עצמי מול אנשים רגילים ולא הסביבה החולנית בבית. אני מצפה מעצמי ליותר. אבל נראה שנשארתי הרחק מאחור מבחינת היכולות שלי ואולי לא אשיג את המטרות.
אכלתי עכשיו כמות רצינית של אוכל (מנה רגילה ומשביעה בקריטריונים של רוב האנשים) ויש אנשים בדירה. אין לי מה לעשות איתה ועם עצמי ומה שאני מרגישה עכשיו. לא מסוגלת ללמוד ולהתרכז. ואין עם מי לדבר. רק לחכות שהזמן יעבור דקה אחרי דקה והתחושה הכבדה הנוראית בבטן תעבור.
