כבר כמה חודשים
שעפפה אותי התחושה הזו "כשהלב בוכה רק אלוהים שומע הכאב עולה מתוך הנשמה אדם נופל לפני שהוא שוקע בתפילה קטנה חותך את הדממה." ורק לא להיתייאש,ורק להיתעודד שמחר יהיה טוב יותר, כ"כ הרבה דברים שנוחתים בבת אחת,טירוף מאין כמוהו. אז נפתחה עבורי דלת,5 ימים בשבוע מזכירה רפואית דקה מהבית, שבוע לחוץ בין הניקיון שבבוקר,לאתנחתא בצהריים עם הילדים, בקושי זמן לנוח ,מתארגנת כבר לעבודה של הערב מ16:00 ועד 21:00. מרוצה,לאללה מרוצה ומותשת. ובכל זאת חסרת מנוחה,או שזה סתם הורמונלי לא יותר.
{משהו עדיין לא פתור ביני לבין עצמי}
שעפפה אותי התחושה הזו "כשהלב בוכה רק אלוהים שומע הכאב עולה מתוך הנשמה אדם נופל לפני שהוא שוקע בתפילה קטנה חותך את הדממה." ורק לא להיתייאש,ורק להיתעודד שמחר יהיה טוב יותר, כ"כ הרבה דברים שנוחתים בבת אחת,טירוף מאין כמוהו. אז נפתחה עבורי דלת,5 ימים בשבוע מזכירה רפואית דקה מהבית, שבוע לחוץ בין הניקיון שבבוקר,לאתנחתא בצהריים עם הילדים, בקושי זמן לנוח ,מתארגנת כבר לעבודה של הערב מ16:00 ועד 21:00. מרוצה,לאללה מרוצה ומותשת. ובכל זאת חסרת מנוחה,או שזה סתם הורמונלי לא יותר.