כבר המון המון זמן
- פותח הנושא לקשמי
- פורסם בתאריך
היי לקשמי.
יש כאן בהחלט בנות כאלה. בהודעת המנהלת גם מובהר שאובדן אינו נובע רק ממות האם. אני מצרפת לך לינק לתכתובת שהייתה פעם בינינו בפורום בנוגע לסוגיה הזו. אם את מתלבטת זמן רב, אני מניחה שאת שייכת לקבוצה הראשונה שעליה דברתי במאמר - בנות שאכן חווות אובדן אם, גם אם האם בחיים. אבל כמובן שרק את תדעי להגדיר זאת. את מוזמנת להתלבט איתנו. נדמה לי שכתבת כאן כבר פעם עם פתיחת הפורום [בגלל הניק המיוחד], יכול להיות? בכל מקרה, אהבתי את החתימה שלך. אשמח לשמוע ממך עוד.
יש כאן בהחלט בנות כאלה. בהודעת המנהלת גם מובהר שאובדן אינו נובע רק ממות האם. אני מצרפת לך לינק לתכתובת שהייתה פעם בינינו בפורום בנוגע לסוגיה הזו. אם את מתלבטת זמן רב, אני מניחה שאת שייכת לקבוצה הראשונה שעליה דברתי במאמר - בנות שאכן חווות אובדן אם, גם אם האם בחיים. אבל כמובן שרק את תדעי להגדיר זאת. את מוזמנת להתלבט איתנו. נדמה לי שכתבת כאן כבר פעם עם פתיחת הפורום [בגלל הניק המיוחד], יכול להיות? בכל מקרה, אהבתי את החתימה שלך. אשמח לשמוע ממך עוד.
תודה על התגובות
סקאלי, קראתי את מה שכתבת בלינק שצירפת ואני באמת משוייכת לקבוצה של בנות שהאימא הביולוגית שלהן עדיין בחיים, אבל מדובר באמא שהתעללה בי רגשית. אני שומעת כל מיני מיתוסים כמו "אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא" או יום מיוחד בשנה שמוקדש לאמהות כי הרי הן תמיד נותנות בלי ציפייה לתמורה וכי הרי הן התגלמות האהבה חסרת התנאים... אז אם אמא היא באמת כזאת, אזי לי מעולם לא הייתה אמא. לפחות בהרגשה שלי, היא אף פעם לא ממש אהבה אותי כאדם. הלידה שלי הייתה קשה ומסוכנת. כשנולדתי, יצאתי מהרחם ללא חמצן והייתה סכנה לחיים שלי ורק בזכות רצון האל הצליחו בדקה ה-90 להציל את חיי בטיפול נמרץ. בכל אופן בגלל כל הסיפור הזה אמא שלי גידלה אותי תוך אמונה שמשהו בי פגום. שכל הסיפור הזה של יום הלידה גרם לי איזשהו פגם במוח, שמשהו דפוק אצלי, פעם גם שמעתי ממנה את המילה "מפגרת" ביחס אליי (היא אמרה את זה בזמן שהיא חשבה שאני לא שומעת אבל "במקרה" זה הגיע לאוזניים שלי). אני זוכרת שמאז ומתמיד פחדתי ממנה. במקום אהבה ללא תנאי "זכיתי" לקללות, השפלות ולעג מצידה בכל הזדמנות. בתקופה האחרונה במיוחד אני מרגישה את החוסר הזה באהבת אם. כשאני רואה אימהות מחבקות את ילדיהן, אפילו שהילדים הם כבר לא ילדים אלא אנשים בוגרים, זה כל כך מרגש אותי. אני מחייכת ובאמת שמחה בשבילם אבל יחד עם זאת מרגישה גם את החוסר שלי עצמי באהבת אם. לא ראיתי את אמא שלי ולא הייתי איתה בקשר כבר כמעט שנה. חייבת להודות, הניתוק בא מהצד שלי. אני לא גרה בבית של ההורים כבר 6 וחצי שנים ומאז הייתי פוגשת אותה מפעם לפעם אבל ברוב המקרים רציתי לברוח, רציתי שהפגישה הזאת תיגמר. וכך, למרות שלכאורה יש לי אמא, מעולם לא הייתה לי אמא.
סקאלי, קראתי את מה שכתבת בלינק שצירפת ואני באמת משוייכת לקבוצה של בנות שהאימא הביולוגית שלהן עדיין בחיים, אבל מדובר באמא שהתעללה בי רגשית. אני שומעת כל מיני מיתוסים כמו "אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא" או יום מיוחד בשנה שמוקדש לאמהות כי הרי הן תמיד נותנות בלי ציפייה לתמורה וכי הרי הן התגלמות האהבה חסרת התנאים... אז אם אמא היא באמת כזאת, אזי לי מעולם לא הייתה אמא. לפחות בהרגשה שלי, היא אף פעם לא ממש אהבה אותי כאדם. הלידה שלי הייתה קשה ומסוכנת. כשנולדתי, יצאתי מהרחם ללא חמצן והייתה סכנה לחיים שלי ורק בזכות רצון האל הצליחו בדקה ה-90 להציל את חיי בטיפול נמרץ. בכל אופן בגלל כל הסיפור הזה אמא שלי גידלה אותי תוך אמונה שמשהו בי פגום. שכל הסיפור הזה של יום הלידה גרם לי איזשהו פגם במוח, שמשהו דפוק אצלי, פעם גם שמעתי ממנה את המילה "מפגרת" ביחס אליי (היא אמרה את זה בזמן שהיא חשבה שאני לא שומעת אבל "במקרה" זה הגיע לאוזניים שלי). אני זוכרת שמאז ומתמיד פחדתי ממנה. במקום אהבה ללא תנאי "זכיתי" לקללות, השפלות ולעג מצידה בכל הזדמנות. בתקופה האחרונה במיוחד אני מרגישה את החוסר הזה באהבת אם. כשאני רואה אימהות מחבקות את ילדיהן, אפילו שהילדים הם כבר לא ילדים אלא אנשים בוגרים, זה כל כך מרגש אותי. אני מחייכת ובאמת שמחה בשבילם אבל יחד עם זאת מרגישה גם את החוסר שלי עצמי באהבת אם. לא ראיתי את אמא שלי ולא הייתי איתה בקשר כבר כמעט שנה. חייבת להודות, הניתוק בא מהצד שלי. אני לא גרה בבית של ההורים כבר 6 וחצי שנים ומאז הייתי פוגשת אותה מפעם לפעם אבל ברוב המקרים רציתי לברוח, רציתי שהפגישה הזאת תיגמר. וכך, למרות שלכאורה יש לי אמא, מעולם לא הייתה לי אמא.
ברוכה הבאה..
מבינה אותך בסיפור חיים האישי שלך. לדעתי רק לשם פרופורציה אלו שכבר לא איתנו ואינם בחיים עוד גם אם זה אמא לא היו מושלמות שלא תביני לא נכון. לי אישית אין נטייה לעשות מהדמות של אמא שלי אידיאלית רק בגלל שהיא נפטרה. גם כבר חמש שנים אחרי שהיא נפטרה אני זוכרת גם את החסרונות. אמי אף פעם לא הייתה הטיפוס שמחבק או מנשק היא עשתה זאת בדרכה שלה אז לפעמים גם אני מרגישה את החוסר כביכול גם שהיא חיה וגם אחרי שהיא נפטרה כאילו אין לי במה להיזכר אבל אני חושבת על הכוס המלאה ועל מה שהיא כןם נתנה לי. תרגישי בנוח להישאר כאן איתנו. בהצלחה. אנחנו עוטפים אותך כאן בהרבה תמיכה והבנה. בהצלחה. עינת
מבינה אותך בסיפור חיים האישי שלך. לדעתי רק לשם פרופורציה אלו שכבר לא איתנו ואינם בחיים עוד גם אם זה אמא לא היו מושלמות שלא תביני לא נכון. לי אישית אין נטייה לעשות מהדמות של אמא שלי אידיאלית רק בגלל שהיא נפטרה. גם כבר חמש שנים אחרי שהיא נפטרה אני זוכרת גם את החסרונות. אמי אף פעם לא הייתה הטיפוס שמחבק או מנשק היא עשתה זאת בדרכה שלה אז לפעמים גם אני מרגישה את החוסר כביכול גם שהיא חיה וגם אחרי שהיא נפטרה כאילו אין לי במה להיזכר אבל אני חושבת על הכוס המלאה ועל מה שהיא כןם נתנה לי. תרגישי בנוח להישאר כאן איתנו. בהצלחה. אנחנו עוטפים אותך כאן בהרבה תמיכה והבנה. בהצלחה. עינת
סיפור עצוב וכואב מאוד יש לך
אני חושבת שאחת הנקודות המשותפות הכי חזקות היא הגעגוע לנחמה ולאהבה שאמא נותנת/אמורה/יכולה לתת. וכנראה שלא צריך אפילו לחוות את זה כדי להרגיש כמה זה חסר ולהתגעגע לאפשרות שיהיה לך את זה. את כנראה בחורה חזקה ועם הרבה כוח אם הגעת עד כאן. בת כמה את? ואיך הקשר עם אבא שלך?
אני חושבת שאחת הנקודות המשותפות הכי חזקות היא הגעגוע לנחמה ולאהבה שאמא נותנת/אמורה/יכולה לתת. וכנראה שלא צריך אפילו לחוות את זה כדי להרגיש כמה זה חסר ולהתגעגע לאפשרות שיהיה לך את זה. את כנראה בחורה חזקה ועם הרבה כוח אם הגעת עד כאן. בת כמה את? ואיך הקשר עם אבא שלך?
שלום לכן
בשרשור שסקאלי הפנתה אותי אליו, קראתי תגובה של אחת הגולשות, שכתבה שאחת מהבעיות שנוצרות כאשר מישהי באה לכאן בעקבות יחסים לא טובים עם אמא שלה, מישהי אחרת, שהתייתמה פיזית מאימה יכולה להרגיש כאב וכעס, כי אם לה הייתה אמא היא לא הייתה עוזבת אותה לעולם. אבל האמת היא שגם אני מרגישה ככה לפעמים, בחיים שמחוץ לאינטרנט. כשאני שומעת על אנשים שמקטרים על האימהות שלהם ואומרים שהן ככה וככה, ואני מבינה שהאמהות שלהם אולי מציקות להם אבל מתוך דאגה, אני רוצה להגיד להם שהם לא יודעים להעריך את מה שיש להם. ושזה שיש להם אמא אוהבת ודואגת, זה בכלל לא מובן מאליו. בתור ילדה תמיד הסתדרתי יותר עם אבא שלי. הוא זה שלקח אותי לטיולים, שיחק איתי בסופי שבוע וכשהוא יכל, הגן עליי מפני הפגיעות של אמא שלי בי. אבל האמת שהיום אני יותר מרוחקת ממנו, כי הוא אדם דיכאוני וקשה לי עם זה. אותו אני כן פוגשת אבל עדיין מרגישה ריחוק. והרטובים, לשאלתך, אני כמעט בת 31.
בשרשור שסקאלי הפנתה אותי אליו, קראתי תגובה של אחת הגולשות, שכתבה שאחת מהבעיות שנוצרות כאשר מישהי באה לכאן בעקבות יחסים לא טובים עם אמא שלה, מישהי אחרת, שהתייתמה פיזית מאימה יכולה להרגיש כאב וכעס, כי אם לה הייתה אמא היא לא הייתה עוזבת אותה לעולם. אבל האמת היא שגם אני מרגישה ככה לפעמים, בחיים שמחוץ לאינטרנט. כשאני שומעת על אנשים שמקטרים על האימהות שלהם ואומרים שהן ככה וככה, ואני מבינה שהאמהות שלהם אולי מציקות להם אבל מתוך דאגה, אני רוצה להגיד להם שהם לא יודעים להעריך את מה שיש להם. ושזה שיש להם אמא אוהבת ודואגת, זה בכלל לא מובן מאליו. בתור ילדה תמיד הסתדרתי יותר עם אבא שלי. הוא זה שלקח אותי לטיולים, שיחק איתי בסופי שבוע וכשהוא יכל, הגן עליי מפני הפגיעות של אמא שלי בי. אבל האמת שהיום אני יותר מרוחקת ממנו, כי הוא אדם דיכאוני וקשה לי עם זה. אותו אני כן פוגשת אבל עדיין מרגישה ריחוק. והרטובים, לשאלתך, אני כמעט בת 31.
כן
אני האמצעית מבין 3 אחיות. הגדולה דווקא מאוד קשורה לאמא שלי, אבל הייתי אומרת, אפילו יותר מדי, ואני בעצם אומרת שהיא שפוטה שלה. לא יכולה לזוז מטר בלעדיה. היא עוזבת את הבית רק בימים אלה, אבל גם אז קשה לי להאמין שהיא תסתדר בלי אמא שלי. אין לה דעות משל עצמה, כל מה שהיא חושבת או עושה זה רק מתוך החוטים שלה שאמא שלי מושכת בהם. עם הקטנה יותר (בת 23) אני מסתדרת טוב והיא האדם היקר לי ביותר ואני מאוד אוהבת אותה. כרגע היא נמצאת בטיול בהודו ואני ממש מתגעגעת אליה
קשה לי עם זה שאין לי קשר איתה כי עד עכשיו, בזמן הטיול שלה תיקשרנו דרך האינטרנט אבל עכשיו אני מבינה שהיא נמצאת במקום שאין לה בו אינטרנט, כך שאני מתגעגעת ובעצם גם דואגת לה. בפעם האחרונה שדיברתי איתה, היא אמרה לי שהיא מתכוונת לנסוע לאחד האשרמים שם, אבל הדרך לשם, לדבריה קשה ומסוכנת והיא נוסעת לשם למרות הפחד. עכשיו, כשאין לי קשר איתה, גם אין לי דרך לדעת אם היא הגיעה לשם בשלום. מקווה שהיא תחזור הביתה בשלום.
אני האמצעית מבין 3 אחיות. הגדולה דווקא מאוד קשורה לאמא שלי, אבל הייתי אומרת, אפילו יותר מדי, ואני בעצם אומרת שהיא שפוטה שלה. לא יכולה לזוז מטר בלעדיה. היא עוזבת את הבית רק בימים אלה, אבל גם אז קשה לי להאמין שהיא תסתדר בלי אמא שלי. אין לה דעות משל עצמה, כל מה שהיא חושבת או עושה זה רק מתוך החוטים שלה שאמא שלי מושכת בהם. עם הקטנה יותר (בת 23) אני מסתדרת טוב והיא האדם היקר לי ביותר ואני מאוד אוהבת אותה. כרגע היא נמצאת בטיול בהודו ואני ממש מתגעגעת אליה
כלכך טוב לשמוע שיש לכן קשר קרוב../images/Emo23.gif
זה מאד מאד חשוב! זה מדהים, את פשוט פשוט כותבת אותי!... ז"א אני במצב שונה ממך למעשה אבל מבחינת רגשות זה אותו הדבר. אני מחוץ ל'בית' כבר 4 שנים כמעט (חודש הבא
) ואני לגמרי בנתק שאני יצרתי. היא מעולם לא הייתה אמא עבורי כך שלמעשה אין לי אמא. אז היא ילדה אותי, נכון, אבל מאז היא דאגה שאני אסבול בכל רגע מהחיים שלי, אז אי אפשר לקרוא לה "אמא". גם לי יש שני אחים. שניהם עוד בבית. האח בגדול בקשר טוב איתה והקטן סובל מאד רגשית (כבר לא מהתעללות אבל גם אין שם במיוחד אהבה...) אבל הוא צעיר (בן 16) אז יש לו עוד כמה שנים טובות שם... אני דאגתי שהוא כבר לא יסבול ושהיא תפסיק להכות אותו, אבל מעבר לזה כבר אין לי יכולות לעזור לו, לצערי הרב. אני הטוחה שאחותך תחזור הביתה בשלום ותספר לך על כל חוויותיה. מתי היא אמורה לחזור, את יודעת?
זה מאד מאד חשוב! זה מדהים, את פשוט פשוט כותבת אותי!... ז"א אני במצב שונה ממך למעשה אבל מבחינת רגשות זה אותו הדבר. אני מחוץ ל'בית' כבר 4 שנים כמעט (חודש הבא
כנפיים לבנות
New member
שלום לך...
ברוכה הבאה ל
בהחלט יש לך מקום כאן.. האובדן שאת מספרת עליו הוא לא פחות קשה או כואב... רק שונה... בדיוק כמו שכל אחת אחרת לוקחת את האובדן שלה באופן שונה מאחרת... לא פשוט להתמודד עם דבר כזה, ולהכיר בעובדה הזו, שאמא לא ממש מתפקדת כאמא.. ולהחילט לעשות מה שטוב עבורך... גם אם זה אומר לא להיות איתה בקשר.. ואני בטוחה שזה מפחיד וקשה... זה דורש אומץ רב... לשים את עצמך במקום הראשון.... נשמח אם תשארי איתנו ותיהי חלק מהפורום.. שיהיה לילה טוב
ברוכה הבאה ל
לפעמים נראה לי שאני בלימבו,
של מצב ביניים בין אמהות. אמא שלי מתה כשהייתי בת שנה ואבא שלי התחתן מיד אחר כך. אשתו חייבה אותי לקרא לה אמא. אבל בפועל, עברתי התעללות מאוד קיצונית על ידה. שנים קראתי לה אמא, כי הייתי מעזה לאמר שהיתה לי אמא אחרת, הייתי חוטפת מכות והשפלות. כך שלא ידעתי מי אמא שלי, ובפועל לא היה לי אף אחד. גם לא הורשיתי לקרא לה אמא. פשוט גדלתי שנים בתחושה שאני מפלצת איומה שעדיף והייתי מתה. בגיל ההתבגרות ברחתי מהמציאות האיומה הזו והתחלתי בחיים עצמאיים, ואז בעצם הבנתי שהיתה לי אמא. אבל, עדיין (16 שנה אחרי) אני לא יודעת איך לקרא לה, לאשה של אבא שלי. בנתיים אני קוראת לה המפלצת. סתם לידיעה: אני תבעתי בבית משפט את המפלצת על גרימת נכות נפשית. זה אפשרי, וזה עוזר לי לחיות, לפחות כלכלית, במצב יותר טוב אשמח לתת פרטים בעניין.
של מצב ביניים בין אמהות. אמא שלי מתה כשהייתי בת שנה ואבא שלי התחתן מיד אחר כך. אשתו חייבה אותי לקרא לה אמא. אבל בפועל, עברתי התעללות מאוד קיצונית על ידה. שנים קראתי לה אמא, כי הייתי מעזה לאמר שהיתה לי אמא אחרת, הייתי חוטפת מכות והשפלות. כך שלא ידעתי מי אמא שלי, ובפועל לא היה לי אף אחד. גם לא הורשיתי לקרא לה אמא. פשוט גדלתי שנים בתחושה שאני מפלצת איומה שעדיף והייתי מתה. בגיל ההתבגרות ברחתי מהמציאות האיומה הזו והתחלתי בחיים עצמאיים, ואז בעצם הבנתי שהיתה לי אמא. אבל, עדיין (16 שנה אחרי) אני לא יודעת איך לקרא לה, לאשה של אבא שלי. בנתיים אני קוראת לה המפלצת. סתם לידיעה: אני תבעתי בבית משפט את המפלצת על גרימת נכות נפשית. זה אפשרי, וזה עוזר לי לחיות, לפחות כלכלית, במצב יותר טוב אשמח לתת פרטים בעניין.
אני מניחה שה"מעניין"
הוא בקשר לתביעה המשפטית? אז ככה: כמו שאולי ניתן היה להבין ממני כבר בעבר, הוגדרתי (ואולי אני עדיין מוגדרת?) כנכה על פי חוקי הביטוח הלאומי, מאחר והייתי מאושפזת מספר רב של פעמים בבית חולים פסיכיאטרי. האבחנה אשר ניתנה לי ע"י חלק מהפסיכיאטרים הינה "פוסט טראומה" עקב התעללות בילדות (PTSD). היו עוד אבחנות, אבל זו נראית לי הכי רצינית ולעצם העניין היא הכי רלוונטית. בין אישפוז לאישפוז, ותוך כדי סבל איום ונורא, אמרתי לאחי, האדם הכי יקר לי אז והיום מלבד בעלי, שאני רוצה לגמול למפלצת על הסבל שאני עוברת בגללה, בעבר וכיום. חשבתי על פניה לערכאות, בעזרתו של אחי מצאנו עו"ד (אשר הוחלף במשך התהליך 3 פעמים, מבעיות אשר לא היו קשורות בנו). תהליך המשפט עצמו לקח 5-6 שנים. התביעה הסופית היתה אזרחית, ובה בעצם טענתי, שבשל הנזק שנגרם לי אני צריכה טיפולים נפשיים לכל חיי, וכמו כם "נפגעה יכולת ההשתכרות שלי". בסופו של דבר, בערכאה שניה, המשפט הסתיים בפשרה, ובה קיבלתי סכום כסף שבעצם כיסה את הדרישה הראשונית שלי. זה היה אחד הדברים הקשים ביותר שעשיתי בימי חיי. בגלל: (לא רוצה להרתיע, אבל חשוב לקחת בחשבון לפני) 1. כל דיון (כמעט) גרר אחריו אישפוז פסיכיאטרי. 2. הרווחים בין הדיונים הינם של חצי שנה בקירוב. בית המשפט לא מתחשב בלחץ הנוראי בו אתם נמצאים, מן הסתם. 3. בעצם, החיים שלי, דווקא בשנים של שנות העשרים, היו במעין HOLD כי זה היה עיקר חיי. לא היתה לי מערכת זוגית רצינית, ובעצם לא היו לי חיים. 4. לא הייתי מסתדרת בלי התמיכה הנפשית של אחי, אשר מצידו גם הוא שילם על כך מחיר יקר. ובכל זאת, ה י י ת י ע ו ש ה ז א ת ש ו ב !!! מבלי להסס. דבר נוסף: בעצם, רציתי לשמוע מאבא שלי התנצלות אמיתית. בקשה של סליחה כנה על כך שהוא הפקיר אותי כל חיי להתעללות איומה שכזו. ואת זה, בעצם, לא קיבלתי. אבא שלי ישאר כנראה שבוי לעולם במלתעות האישה האיומה הזו. אשמח לספק פרטים יותר ספציפיים אם יש בקשה לכך.
הוא בקשר לתביעה המשפטית? אז ככה: כמו שאולי ניתן היה להבין ממני כבר בעבר, הוגדרתי (ואולי אני עדיין מוגדרת?) כנכה על פי חוקי הביטוח הלאומי, מאחר והייתי מאושפזת מספר רב של פעמים בבית חולים פסיכיאטרי. האבחנה אשר ניתנה לי ע"י חלק מהפסיכיאטרים הינה "פוסט טראומה" עקב התעללות בילדות (PTSD). היו עוד אבחנות, אבל זו נראית לי הכי רצינית ולעצם העניין היא הכי רלוונטית. בין אישפוז לאישפוז, ותוך כדי סבל איום ונורא, אמרתי לאחי, האדם הכי יקר לי אז והיום מלבד בעלי, שאני רוצה לגמול למפלצת על הסבל שאני עוברת בגללה, בעבר וכיום. חשבתי על פניה לערכאות, בעזרתו של אחי מצאנו עו"ד (אשר הוחלף במשך התהליך 3 פעמים, מבעיות אשר לא היו קשורות בנו). תהליך המשפט עצמו לקח 5-6 שנים. התביעה הסופית היתה אזרחית, ובה בעצם טענתי, שבשל הנזק שנגרם לי אני צריכה טיפולים נפשיים לכל חיי, וכמו כם "נפגעה יכולת ההשתכרות שלי". בסופו של דבר, בערכאה שניה, המשפט הסתיים בפשרה, ובה קיבלתי סכום כסף שבעצם כיסה את הדרישה הראשונית שלי. זה היה אחד הדברים הקשים ביותר שעשיתי בימי חיי. בגלל: (לא רוצה להרתיע, אבל חשוב לקחת בחשבון לפני) 1. כל דיון (כמעט) גרר אחריו אישפוז פסיכיאטרי. 2. הרווחים בין הדיונים הינם של חצי שנה בקירוב. בית המשפט לא מתחשב בלחץ הנוראי בו אתם נמצאים, מן הסתם. 3. בעצם, החיים שלי, דווקא בשנים של שנות העשרים, היו במעין HOLD כי זה היה עיקר חיי. לא היתה לי מערכת זוגית רצינית, ובעצם לא היו לי חיים. 4. לא הייתי מסתדרת בלי התמיכה הנפשית של אחי, אשר מצידו גם הוא שילם על כך מחיר יקר. ובכל זאת, ה י י ת י ע ו ש ה ז א ת ש ו ב !!! מבלי להסס. דבר נוסף: בעצם, רציתי לשמוע מאבא שלי התנצלות אמיתית. בקשה של סליחה כנה על כך שהוא הפקיר אותי כל חיי להתעללות איומה שכזו. ואת זה, בעצם, לא קיבלתי. אבא שלי ישאר כנראה שבוי לעולם במלתעות האישה האיומה הזו. אשמח לספק פרטים יותר ספציפיים אם יש בקשה לכך.
את מדהימה!!!
לא שהייתי מטילה בספק את הסבל שעברת גם ללא האבחנה הפסיכיאטרית, אבל אם את סובלת מפוסט טראומה בעקבות ההתעללות הזאת אין ספק שהיא (אשתו של אביך) לא פחות ממפלצת (או לפחות אישה עלובה ואומללה שלא יכולה כנראה לאהוב). כמה כואב שהמבוגרים שאמורים לגדל, להצמיח באהבה מתעללים או (לא יודעת מה יותר גרוע) לא מגינים מפני התעללות. כמו שסקאלי אמרה צר לי שנאלצת לעבור את כל הסבל הנורא הזה. אני שמחה בשבילך שיש לך כוח ואומץ להתמודד עם כל זה, לעמוד מולה ומול אביך ובעיקר- לבנות לעצמך חיים חדשים ושונים. ואני רוצה לצטט שיר שאהוב עלי ומבטא לדעתי את הכוח הזה שלך בדיוק: "בין האפל לנסתר בעולמנו המר אומרים שיש עוד תקווה קוראים לזה אהבה ומחכים לבואה. בין האתמול לעתיד בין האוצר לתחתית אומרים שיש עוד תקווה קוראים לזה אהבה ומחכים לבואה בין הבלבול לאסון תדעו שיש פתרון קוראים לזה אהבה בין הזיוף לאמת בין כל מה שחי למת ישנה אהבה יש בי אהבה והיא תעורר ותיגע יש בי אהבה והיא תנצח..." / ארקדי דוכין ובמקרה שלך- יש בך אהבה והיא כבר מנצחת. באהבה והערכה, שירה.
לא שהייתי מטילה בספק את הסבל שעברת גם ללא האבחנה הפסיכיאטרית, אבל אם את סובלת מפוסט טראומה בעקבות ההתעללות הזאת אין ספק שהיא (אשתו של אביך) לא פחות ממפלצת (או לפחות אישה עלובה ואומללה שלא יכולה כנראה לאהוב). כמה כואב שהמבוגרים שאמורים לגדל, להצמיח באהבה מתעללים או (לא יודעת מה יותר גרוע) לא מגינים מפני התעללות. כמו שסקאלי אמרה צר לי שנאלצת לעבור את כל הסבל הנורא הזה. אני שמחה בשבילך שיש לך כוח ואומץ להתמודד עם כל זה, לעמוד מולה ומול אביך ובעיקר- לבנות לעצמך חיים חדשים ושונים. ואני רוצה לצטט שיר שאהוב עלי ומבטא לדעתי את הכוח הזה שלך בדיוק: "בין האפל לנסתר בעולמנו המר אומרים שיש עוד תקווה קוראים לזה אהבה ומחכים לבואה. בין האתמול לעתיד בין האוצר לתחתית אומרים שיש עוד תקווה קוראים לזה אהבה ומחכים לבואה בין הבלבול לאסון תדעו שיש פתרון קוראים לזה אהבה בין הזיוף לאמת בין כל מה שחי למת ישנה אהבה יש בי אהבה והיא תעורר ותיגע יש בי אהבה והיא תנצח..." / ארקדי דוכין ובמקרה שלך- יש בך אהבה והיא כבר מנצחת. באהבה והערכה, שירה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.