כבר הייתי פה פעם פעמים

כבר הייתי פה פעם פעמים

הצגתי שאלות בקשר לזוגיות עם חוזר בשאלה וחזרתי להתיעצות נוספת כי הארתם לי את הדברים מאוד בפעמים קודמות. סיפרתי כאן שבן הזוג שלי הוא דוקטור למדעי היהדות,לא אציין את תחום ההתמחות שלו שהוא לא נפוץ הוא אוהב את העבודה שלו,משקיע בה ומאוד מתמצא בעיסוקו הבעיה היא ש... זה הופך את על היחס שלו ליהדות למאוד שכלתני אפילו אוטומטי ורובוטי הייתי אומרת,בשבילו זה נהפך ללא יותר ממחקר או נושא לדיון עם העמיתים שלו בגלל טראומות עבר שהוא רק עכשו מתחיל לעבד ונישואים לא מוצלחים לאישה חרדית שאותה השאיר בארהב ובא לפה,הוא מביע הרבה כעס ותיסכול במובן של "איפוא אלוהים היה כשהייתי צריך אותו?" אני אישית אדם מאמין אזה קשה לי עם הגישה שלו למרות שאני משתדלת להיות פתוחה וסבלנית במובן שיש לו זכות להרגיש ככה,מה דעתכם ? אשמח לתגובות. שלכם חנה גונן
 

whitewidow

New member
בוודאי שיש לו זכות להרגיש ככה

אינני מכירה את סיפור חייו ואת הרקע הספציפי שלו. השאלה היא האם לך נוח לחיות איתו, בהיותך אדם מאמין, ומדוע חשובה לך דעתנו על דעתו ורגשותיו?
 

אבזץ

New member
התגובה הראשונית שלי היא כעס עלייך

איני מכיר אותך או אותו, אבל עולה בי יותר מחשש קל שכאישה מאמינה כך את רוצה לראות את פני הדברים. כלומר, נוח לך לתרץ את הכפירה שלו בטראומות שהוא עבר וכו'... וחמור מזה את בוודאי משגעת אותו בשאלות על אלוהים (ולמרות שזהו תחום עיסוקו איני בטוח שהוא שמח לשוחח על זה בסופו של יום עבודה...), ולו רק משום שקשה לך לקבל את העובדה הפשוטה כי ישנם אנשים שאינם מאמינים... (אמרת את זה בפירוש!). משתמע מדברייך ששניכם אנשים בוגרים ואחראיים, קטונתי מלייעץ לכם, אך אם אינכם יכולים להגיע לכדי הבנה כי אלוהים הוא פרט שולי וקטן בחיים מלאי רגש, אהבה, משפחה וכו', ואינכם יכולים להתעלות על הקונפליקט שבין כפירה לאמונה, אז אולי כמו שאומרת וורדה: "תזרקי אותו". אינכם מתאימים. המאזין הבא!
 
אולי הכעס שלך מוצדק...

אני לא אכחיש את זה,אני אישית מתלבטת מאוד אבל בודאי לא בגלל שאני לא מקבלת את זכותו להאמין כרצונו)הוא דרך אגב טוען שהוא אדם מאמין), הוא מסורתי והיה חשוב לו שהאישה לצידו תהיה גם היא מסורתית ושיהיה לה חשוב הצד היהודי ולא אני לא משגעת אותו כי הוא בכלל לא יודע שזה מה שאני חושבת ,הקשר בינינו די בתחילתו וקשה לדבר איתו על כאלה דברים מפני שהוא במצב מאוד רגיש מבחינה נפשית וריגשית והתחיל גם טיפול ואני רוצה לאפשר לו להתמקד כרגע בעצמו ולא להפיל עליו את ההתלבטויות שלי בגלל שהוא עבר התעללות כילד והוא מאוד חסר אמון באנשים ואהבה בכלל,מסתגר ונוטה לשינאה עצמית.המוטו שלי בחיים הוא חייה ותן לחיות,הרי אני עצמי ממישפחה שהיא גם חילונית וגם רפורמית,אני לא חושבת שמי שלא מאמין הוא בהכרח כופר,כל אחד מוצא את הרוחניות נמתאימה לו,פשוט הייתי רוצה להזכיר לו שיש גם צדדים יפים ביהדות שהוא לא חייב לחזור לשמור מיצוות בכדי לתקשר איתם,היחס שלו פשוט מאוד קיצוני מבחינה שלילית וחבל ואליכם פניתי בגלל שאתם נולדתם וגדלתם בעולם האורותודכסי כמוהו ולכן אתם מכירים את העולם הזה יותר טוב ממני. שלכם חנה גונן
 

אבזץ

New member
אוקי....

אז הסיפור מורכב יותר. ואם את מכירה את מורכבותו, כבר פתרת חצי בעייה... את מספרת שהוא נכנס עכשיו למסלול טיפולי - נהדר. חכי לתוצאות. נשמע שהסיפור הדתי מתערבב בעוד סיפורים שאולי התחוללו בסביבה דתית-חרדית, אך הדת בוודאי אינה קשורה אליהם... הם יכולים לקרות בכל בית תל אביבי חילוני למהדרין. כך או אחרת, הרבה הצלחה, תהיי חזקה.
 
למעלה