כבר גדולים?

[חנה גונן]

כבר גדולים?

הרבה פעמים אנחנו אומרים לילדים הקטנים איזה ילד גדול במרכאות,הרי אתה ילד גדול אז למה...... או אתה ילד גדול אז אתה צריך ל....... אולי אנחנו מבגרים אותם מהר מדי? . שלכם חנה גונן

 

[nonana]

כן - לעיתים בגלל שזה נוח לנו

ולעיתים בגלל שהם גדלים כלכך מהר ואנחנו שוכחים שהם בעצם עדיין ילדים. לפעמים אני נפגשת עם הורים בגן של הקטנים ואני אומרת "הגדולה שלנו" וכולם חושבים שיש לי בת עשרה וכשאני אומרת שהיא רק בת חמש וחצי התשובה "עדיין קטנה" כשאני חושבת שהיא בעצם גדולה. מצחיק לא?

 

[חנה גונן]

איך נ ותנים להם להיות קטנים עוד קצת

 

[לאה_מ]

כל כך נכון...

זה גם עניין של פרופורציה. אני זוכרת שכשהייתי בהריון עם שירה, עומר נראה לי תינוק. הייתי יושבת בלילות ליד המיטה שלו ובוכה, כי איך התינוק הזה יתמודד בתור אח גדול (והוא היה אז בן 3). וברגע ששירה נולדה, פתאום עומר נראה לי כזה גדול... מישהי אמרה לי פעם, שיש עכשיו מצד אחד נטיה לעשות ילדים קטנים גדולים מהר מדי, ומצד שני, "ילדים" בשנות השלושים עוד חיים עם ההורים...

 

[חנה גונן]

ללאה-כן אפשר........

להסתכל על זה גם ככה. שלך חנה גונן

 

[mom&shaked]

גדול קטן ../images/Emo7.gif

נגעתם בנושא שמאוד מכאיב לי במיוחד מאתמול, שקד שלי רק בן שנתיים (בהחלט עוד קטן) נגמל מטיטולים לפני כשלושה חודשים בערך. אולי חלק מכם זוכר את הסיפור שהגננת לחצה שהוא מוכן ובשל ואני לא כל כך הסכמתי, אך בסוף היא צדקה והוא ניגמל תוך שבוע וחצי. היום הוא בלי טיטול בכלל ביום ובלילה. אתמול כשהגעתי לאסוף את שקד מהגן ראיתי שהחליפו לו בגדים והביאו לי את הבגדים הרטובים שלו. שאלתי מה קרה כי אני לא רגילה שהוא מפספס ואז הגננת שאלה אותי אם בבית אני מורידה לו את המכנס והתחתון בשירותים? עניתי - ברור ! ואז היא התחילה להסביר לי שלדעתה הוא מסוגל לעשות את זה בעצמו וצריך ללמד אותו להוריד את המכנס והתחתון לבד.(מהסיבה הזאת הוא פיספס אתמול בגן) הייתי בשוק, עניתי לה שהוא עוד קטן ואני לא חושבת שצריך ללמד אותו להוריד את בגדיו בעצמו. ואז חזרנו לאותו ויכוח שקודם עלי לנסות ורק אחר כך להתווכח, הסכמתי. הלכתי הביתה שקד ביקש לעשות פיפי נכנסנו לשירותים וביקשתי ממנו להוריד בעצמו את המכנס והתחתון, הוא אכן ניסה וקצת התרגז כי לא כל כך הלך לו אבל בסוף הצליח. מאוחר יותר שוב ביקש ממני לשירותים ושוב ביקשתי ממנו להוריד בעצמו ואז הוא ענה לי "לא אמא, את !" אז ברור שמיד הורדתי לו. מבחינתי זה בכלל לא משנה אם הוא מסוגל לעשות את זה בעצמו או לא, מה שחשוב בעיני זה שהוא מבקש ממני לעזור לו. למה אני לא צריכה להענות לבקשתו? נכון הוא מסוגל, הוא נלחם עם המכנס והתחתון לידי וראיתי שהיה לו קשה, אבל בסוף הוא הצליח. אבל הוא מעדיף שאני יעזור לו, למה זה לא בסדר? אני אפילו קצת שמחה שהוא רוצה שאני אהיה בסביבה ואכנס איתו לשירותים ואשב על השרפרף ונספר סיפורים עד שהוא יסיים לעשות את צרכיו.

מצאתי את הסיפור שלנו מתאים להודעה שחנה פתחה... אתה גדול אז אתה מסוגל להוריד את הבגדים בעצמך....

 

[nonana]

הסיפור שלך מזכיר לי משהו../images/Emo62.gif

הייתי בסדנא של הכנסת המודעות לילד. אחד הדברים שהם בעצם אומרים הוא "זרום עם הילד ותן לו להחליט בעצמו מתי הוא לא רוצה את עזרתנו." כלומר- אם הילד שלך יום אחד בא אליך ואומר "הצלחתי לקשור את השרוכים בעצמי". תשמחי בשמחתו ואף תעודדי אותו שבעצם הוא עבר שלב נוסף בכניסתו לעולם המבוגרים אבל- זה לא אומר שמרגע זה הוצאת את עצמך מהאחריות בלעזור לו. אפילו יכול להיות שפעם הבאה שיעשה את הפעולה עצמאית יהיה רק בעוד חודש כך שכל פעם שיבקש לעשות את הפעולה בעצמו תתני לו ותעודדי, והשאר יבוא באופן טבעי. אם תלחיצי אותו ישנה אפשרות שאפילו הילד יכנס לחרדה ורגרסיה משום שאומנם הוא הצליח פעם אחת אבל עדיין הוא זקוק לעזרתך. (למה לו להכנס לעולם המבוגרים אם זה כרוך בסבל?) במשך הזמן הצורך שלו לעשות דברים לבדו יבוא ממנו. נכון שלגננת זה קל יותר להוציא ממנה אחריות (נו? יש מספיק ילדים לטפל וכמה שפחות טוב יותר), אבל לך זה רק הבן שלך ותלכי עם האינסטינקטים שלך, ועם ההכרות שלך עם בנך תדעי מתי באמת הוא מוכן לעבור את השלב הזה. בהצלחה

 

[נעה גל]

../images/Emo45.gif

 

[חנה גונן]

לאמא של שקד-בגלל זה היה לי חשוב...

להעלות את הנושא מכיון שלפי תחושותי דוקא בעולם המהיר כל כך של היום צריך לתת לילדים להנות עוד טיפה ממסגרת האהבה והביטחון שמעניקה המישפחה. שלך חנה גונן

 

[מירי,]

נכון , אבל עד מתי?

דודו שלי היום בן 5 (כן , כן ממש היום), הוא יודע להתלבש לבד , לנעול נעליים לבד (לא לגרוב גרביים ולא לשרוך שרוכים) הוא יודע להתקלח לבד, וכמובן הוא יודע לאכל לבד כמובן שהוא יודע לעשות עוד כל מיני דברים לבד אבל הפעולות שציינתי הוא תמיד תמיד מבקש שנעשה עבורו - נלביש אותו נקלח אותו ולעיתים גם נאכיל אותו... אז נכון שהוא עוד ילדון קטן , אבל אם הוא מסוגל , הוא לא אמור לעשות את זה לבד? וזה לא שאני לא אוהבת לעשות את הדברים הללו - לפעמים אני אפילו יוזמת.. אבל באופן שיגרתי אני חושבת שהוא כן צריך לעשות אותם לבד!

 

[לאה_מ]

קודם כל מזל טוב לדודו ../images/Emo65.gif../images/Emo77.gif../images/Emo42.gif

אני חושבת שהאחריות לעשות דברים לבד צריכה לעבור אל הילדים באופן הדרגתי, תוך עידוד שלהם, אבל גם לא נגד רצונם. אני חושבת, שבסופו של דבר הם מאד רוצים להיות עצמאיים, ואם ילד מסרב לעשות לבד משהו שהוא בודאות יודע לעשות לבד, זה כנראה איתות כלפינו. אני אתן לך דוגמא - עומר (כבר בן 8+) יודע לעשות הכל לבד. אין לו (ולא צריכה להיות לו) שום בעיה בתחומים שקשורים לחיי היומיום שלו, הן בנוגע לבית והן בנוגע לבית הספר. ובכל זאת, אתמול בבוקר הוא ביקש ממני דגני בוקר. אני אמרתי בסדר, ומכיוון שהייתי באמצע של אלף ואחד דברים אחרים, שכחתי. עד 12 הוא לא חזר לבקש. ב-12 הוא נכנס לאיזה ריב מכוער עם שירה, וכשאמרתי לו לאחר מכן שלדעתי זה היה ממש לא לעניין הוא אמר לי "אבל אמא, אני נורא רעב, לא אכלתי כלום מהבוקר". נזכרתי שהוא ביקש דגני בוקר ולא נתתי לו, והתנצלתי, אבל התפלאתי שהוא לא לקח לעצמו, ולזה הוא ענה "רציתי שתפנקי אותי קצת". הצורך שהיה לו באותו רגע לקבל תשומת לב ממני, היה חזק יותר מהרעב שלו. ואני לא הייתי מספיק רגישה לתת לו את זה...

 

[nonana]

תחשבי כך "הרי בגיל 18 אני לא אלביש

אותו". זה יבוא לבד , נכון גם הבת שלי (5.5) מבקשת ממני לפעמים שאלביש אותה, וזה תלוי בסיטואציה לפעמים אני אומרת לה "את יודעת להתלבש לבד" והתשובה שלה לרוב "טוב אתלבש לבד". ובמידה והיא אומרת לי "בא לי שאת תלבישי אותי" אני מלבישה אותה ולפעמים כשאני עסוקה עם הקטנים אני אומרת לה שאין לי יכולת ואשמח אם היא תעזור לי בזה שתתלבש בעצמה- לרוב זה עובד. וגם תמיד צריך להזכיר להם שהם בעצם יודעים לעשות את הפעולה בעצמם. "אתה יודע להתלבש" אתה יודע לצחצח שיניים" אתה יודע לגרוב גרביים" וכו" בהצלחה

 

[כרמית מ.]

קטן-גדול-קטן

גם מיתר (בת 2.8...) יודעת להתפשט ולהתלבש לבד (חוץ מלשרוך שרוכים), אבל הרבה פעמים רוצה שאני אעשה את זה, ובדרך כלל אין לי בעיה. עכשיו, עם החולצות הארוכות, היא תמיד אומרת שהיא לא יכולה לפשוט לבד (למרות שכבר בסוף החורף שעבר היא עשתה את זה בעצמה). אני תמיד מדגישה לה שהיא יכולה, אבל אם היא רוצה עזרה אני אשמח לעזור לה. אצלה, אגב, אני מאמינה שיש "משיכה למטה" ע"י הרצון להדמות לאח שלה (ואולי לקבל אותו "טיפול אבאמא") שפחות מתעניין ומסוגל לעשות את הדברים האלו - במקביל למשיכה הטבעית כלפי מעלה. אני חושבת שאין טעם ללחוץ על התפתחות, אבל גם שכשאנחנו יודעים שהיכולת קיימת, אנחנו לא חייבים להתייצב לכל גחמה. לפעמים מיתר או אוריין מבקשים שאני אאכיל אותם (והם כמובן מסוגלים לאכול לבד יפה). אם זה מסתדר, אני מאכילה אחד מהם - והשני יכול לאכול לבד, או לחכות שאני אסיים - לבחירתו. כשהם היו קטנים יותר, האכלתי את שניהם במקביל, אבל עכשיו, כשמדובר על פינוק, אני מעדיפה לפנק אחד אחד... ובאותו עניין, ראיתי פעם אמא שקושרת לבתה בת ה-10 בערך את השרוכים - במקום ציבורי. האמת היא שזה די הפריע לי. אולי בגלל סוג הפעולה (הילד עומד וממתין, והאמא מתכופפת לנעל, נותן תחושה של עבד). אני חושבת שמותר לפעמים לפנק, אבל גם מותר לפעמים לדרוש, כשהיכולת קיימת ומתורגלת... דרך אגב, אני יודעת ש"אובייקטיבית" הילדים שלי עדיין קטנים, אבל לפעמים אני מרגישה שהם ממש גדולים, ואני יכולה לסמוך עליהם בהרבה דברים (ובדברים אחרים לא). אני משתמשת במשפט הזה (הוא כבר גדול) יותר לעצמי מאשר אליהם (אליהם רק כאישור לאמירה שלהם).

 

[מיכל153]

אני אתייחס רגע לגיל יותר גדול, כי

גם שם זה קורה לפעמים. ליאת בת 11.5 ורוצה לפעמים שאשב איתה לעשות שיעורים בגאוגרפיה. היא לא מתקשה ואמרתי לה שהיא יכולה להסתדר לבד, אבל היא אמרה : "יותר כיף איתך!" כמה נהניתי באותו רגע !!! ביי מיכל153