כבר אחרי....

ניני4

New member
כבר אחרי....

תודה לכולכם על המילים והעצות, הן בהחלט נתנו לי איזה עוגן בהתארגנות. לליל הסדר , בסופו של דבר, הורדתי חלק מהמוזמנים, שחגגו במקום אחר, וחלק חגגו אצלנו, אבל הביאו מחצית מהאוכל, ואני גם קניתי חלק מהתבשילים בקייטרינג ( מצוין, דרך אגב). היה ליל סדר שמח וטעים. לא גדוש באנשים, אבל אינטימי ונעים. למחרת נסיתי לנוח כמה שאפשר, אבל בערב הגיעו אורחים ( אלה שלא היו בסדר, משפחה), וכך לארוז את המזוודות הצלחתי רק בלילה ( מאוחר) לפני הנסיעה שלמחרת. נסענו בשני רכבים, ואני ארגנתי לי כרית ושמיכה ברכב ( צחקו עלי שהייתי צריכה גם להביא דובי...), היה בסדר, אפילו נהניתי מהנוף. הבעיה היתה במלון שהיה מ ל א באנשים, הבריכה היתה מלאה ורועשת בכל שעות היום ( אג-דו-דו-דו, מכירים את השיר הזה?), חדר האוכל היה עמוס עד אפס מקום. בקיצור, רוב הזמן ביליתי בחדר ובמרפסת החדר. כך שמבחינה זו לא ממש נהנתי מאילת, ביום השלישי היה גם חם ויבש לאללה ( 40 מעלות) ובערב הייתי כבר מותשת ומיובשת מעט, והרגשתי ממש על הפנים. הנסיעה חזרה, למרות נקודת המוצא של הערב קודם, היתה סבירה בהחלט. עצרנו בדרך בגלל הבן הקטן, שרצה להקיא, ולבתי היתה בחילה, אני דוקא הייתי בסדר, יחסית. איך אני מסכמת את החוויה? יותר לא ליסוע לאילת בחופשות, אלא בזמנים רגועים. נהנתי מאוד מעצם העובדה שבן זוגי והילדים בילו ונהנו ומעצם העבודה שלא פישלתי בנסיעה, אבל בפעם הבאה בהחלט אשקול טיסה. ליל הסדר היה דוקא הצלחה וגיליתי שעם פחות אורחים וכאלה שיותר מבשלים ועוזרים אפשר לעשות סדר די בכיף. בפקקים שהיו אחרי הארוחה, שמחתי שלא נתקעתי... ושוב, תודה לכן על התגובות. חשבתי עליהן מאוד לקראת ליל הסדר, וגם בהתארגנות לחופשה, ובהחלטות איך נבלה. היום קמתי קצת "סטיף" וכל השרירים כאלה כבדים, אז אני מתכוונת לקחת הכל באיזי בסופהשבוע הזה.... פסח שמח !
 
היי ניני, שמחה שעבר בשלום!

"אמרתי לך" (זה בפולנית): חופשה באילת - רק באמצע שנה"ל, באמצע השבוע. חייתי באילת ועבדתי במלונות חצי שנה (כשהייתי צעירה ויפה). ובכל זאת, הצלחת לאזן את העומס. אני לעומת זאת, הולכת לנסות היום משהו שלא עשיתי כבר שנים. אני נוסעת להוריי לארוחת חג ומתכננת לחזור הביתה מיד אחריה. היכולת שלי להמר על זה נובעת משיפור גדול מאוד שחל בבריאותי במהלך השנה וחצי האחרונות. לאחרונה אני עומדת יפה בעומסי נסיעות ומפגשים חברתיים. אז תחזיקו לי אצבעות
יהיה נחמד לדעת שאפשר מדי פעם "לקפוץ" להורים לארוחה בלי אריזות וכאלו... שיהיה לכולנו חג שמח!
 
אני יכולה, אפילו יותר מלילה אחד

אבל... עד עכשיו לא יכולתי ליסוע בלי להישאר לישון. לא היתה לי אופציה של לקום בשבת ולהחליט שאני נוסעת לצהרים אצל ההורים. כל נסיעה להורים היתה פרוייקט גדול שכלל כביסות, אריזה, סחיבה וכדומה. הייתי צריכה להתכונן יומיים לפני.... ואח"כ להתאושש - יומיים אחרי... אתמול, לאחר בוקר רגוע בו עשיתי מה שרציתי (בלי קשר לנסיעה ובלי לחץ) התקלחתי, התלבשתי ויצאתי עם תיק היד שלי וסווצ'ר. חזרתי בלילה לאחר בילוי נעים, כדי לישון על מיטתי הנוחה. הבוקר קמתי בנעימות והתארגנתי במרחב הנוח של ביתי, ואני ממשיכה את חיי כאילו לא נסעתי אתמול (חוץ מקצת אוכל של אימא במקרר) אצל אימא שלי יש היום דוד שבא לצהרים. זה אומר קימה מוקדמת יותר, לחץ שהכל יהיה מוכן ומסודר ועוד. הארוחות של אימא שלי כוללות 3 מנות (החגיגיות, עם מבחר אפשרויות בכל אחת) אני בד"כ מתמלאת מהראשונה
מתנפחת מהשנייה
ואח"כ נחה ומנסה לחזור לנשום
. ביקור עם לינה כולל בתוכו כמה ארוחות כאלו. אני חוזרת מביקורי הלינה עייפה מאוד. עשיתי את זה אתמול כמו גדולה!! נסעתי לשם בקלות - עומס בכבישים + עצירה בדרך, לאסוף משהו חזרתי בכביש פתוח לחלוטין (כמעט ריק) + מילוי דלק שעולה הלילה פטורה בלא כלום - לא הפעם, כי הילד היה אצל הוריי כמה ימים, אבל העלתי את הדברים ב'נגלה' אחת. אין ספק שאתמול נשם כחוויה חיובית ומעודדת. היום אני נחה - מה שבטוח, בטוח! אני נחה כאמצעי ביטחון. אין עייפות, וגם הכאבים שליוו אותי השבוע נרגעו. (אולי ההפוגה מהמחשב היתה חיובית מאוד ואני צריכה לעשותה לעתים קרובות יותר...) לסיכום, אני אוהבת שיש לי אופציה ליסוע ולחזור באותו היום. וזו עדות חד משמעית לשיפור גדול במצבי הבריאותי הכללי. עכשיו אני מתחילה לחשוב על נסיעות טיול עם יהונתן
איזה כייף לי !!
בעתיד, אל תדאגי!! המיומנות שלי בהערכת היכולות שלי טובה מאוד. אין לי כל כוונות להגזים. אבל האופציה נותנת לי תחושה מבורכת של חופש. אני בטוחה שכולם כאן יודעים על מה אני מדברת. כולם כאן משתוקקים לא פחות ממני להיות חופשיים, לחיות בזרימה, לעשות דברים כמו אחרים. אתמול היה לי יום כזה, אתמול עשיתי משהו שהרבה אנשים עושים כל הזמן ואני - מעולם לא העזתי (6 שנים אני חיה בצפון וזו פעם ראשונה שנסעתי וחזרתי באותו היום).
 

dorgad

New member
היי נאוה, שמחה ש"עשית זאת"...

למה את מייחסת את השיפור בבריאות בשנה וחצי האחרונות? דור
 
זה מורכב. קודם כל נכנסתי לבית גדול

באמת עם המון חלונות ותחושה של ערבוב בין הפנים והחוץ. הבית שוכן באמצע הישוב אבל יש בו שקט ובידוד כמו אי בודד - השקט הזה היה נחוץ לי. הבית אמנם 2 קומות, אבל יחידת המגורים היא חד קומתית. קל לי יותר בלי מדרגות. אני עולה ויורדת רק כשאני יוצאת מהבית. מעבר לזה, יש לי נוף למפרץ חיפה ולכרמל - אופק, יש לו כוח עצום. הורדתי מתחים, עבדתי על הבית (= גוף) שיפצתי ושיקמתי וצבעתי בצבעים פסטליים, אופטימיים. את חדר השינה שלי צבעתי בורוד - מחייה, מעיר, מחזק. העפתי מהבית המון דברים (אנרגיות תקועות / מיותרות / לא שלי), ועוד ידי נטויה... זה לא קל לי למיין ולהשאיר רק את מה שנחוץ לי עכשיו, רק את מה שתומך בחיי. אבל זה משחרר המון המון עומס. ביקשתי עזרה ואני מקבלת עזרה (הרבה) - בתחומים שונים, וממקורות שונים. נחתי המון, ואני עדיין מקפידה - נמנעת מהקצוות. אם אני יודעת שיש לי יום נסיעות עמוס, אני נחה לפניו וגם אחריו. אם יש לי שבוע עמוס - אוריד עומס מהשבועיים העוקבים אחריו. כשצריך, הוריי מתגייסים לקחת את יהונתן לכמה ימים, לפעמים לשבוע. בקיץ הוא היה אצלם 3 שבועות רצופים. התחלתי לשים גבולות ברורים יותר בכל המישורים. זוכרת כמה היה קשה לאנשים כאן כשהתחלתי לקחת את הזמן עם תשובות? כשהתחלתי לענות בלי לחץ? - זה חלק מזה. לאחרונה אני אוספת את האנרגיות פנימה - לצורך ביצוע שינוי. המטרה: לעשות שינוי ולהשאר על הרגליים. הויתור על ניהול הפורומים היה חלק מצעד זה. אני גם נכנסת פחות, לא עונה לכל אחד, ובמיוחד נמנעת מדיאלוגים שצפויים להיות רוויי מתח (כמו שהיו לך לאחרונה
) בתכנית קדימה:
להתחיל להתמקד בגוף עצמו: תנועה, נשימות, תזונה.
לעבור לבית קטן (טוב, הכל יחסי... קטן בשבילי זה עדיין מעל 100 מ"ר) חד קומתי ועל הקרקע כדי להוריד קילומטראז', ולהקל על האחזקה.
להפנות את האנרגיות חזרה לעבודה.
חסר לי מאוד הבטחון הכלכלי - צורך ראשוני לשלוות נפש. כבר שנה שאני עוברת טיפול ביוגרפי - אני מתבוננת בחיי ברצף ולומדת הרבה על התהליכים שעברתי ועל הקשר שלהם לחיי היום. כמו שאמרתי: זה מאוד מורכב. ובכל זאת, אם אני רוצה לפשט את הדברים, עשיתי בדיוק את מה שאני מייעצת כאן לכולם כל הזמן: מיקוד בעצמי, מנוחה כמה שצריך, לתקוף כל פעם קושי או עניין אחד. איך אמרת כאן לא מזמן? "תפסת מרובה = צנחת!" בטח שכחתי עוד כמה דברים, אבל אני חושבת שהרעיון הובן. כל אדם, כדי להשיג שינוי מהותי שכזה, כדאי שיעצור ויתבונן בחייו. אחרי ההתבוננות יש הערכה - לראות מה עובד, מה לא ומה פשוט חסר. השלב האחרון הוא כמובן לפעול בהתאם למסקנות שהגעת אליהם. אצלי למשל, היה חסר צבע - אז הוספתי אותו. (20 שנה חייתי בבתים לבנים
) תודה ששאלת
 

dorgad

New member
נאווה, נראה לי שלפחות באספקט של

הפחתת מתחים ועלייה על דרך-חיים רגועה יותר - עשית את הדברים הנכונים. גם אני נקטתי בשנים האחרונות צעדים מפחיתי מתחים, בעיקר בתחום העבודה (עברתי מתפקידי ניהול והובלה לתפקיד אחר, שמתאים לי יותר בקטע זה של חיי; הפחתתי עד כמעט ל-0 פעילות קהילתית/פוליטית שהייתי מעורה בה; צמצמתי חיי חברה. עדיין קיימים בחיי גורמי מתחים שאין לי כל-כך שליטה עליהם. למשל: הייתי רוצה מאוד מאוד לעבור לדירה בת קומה אחת (גרה כעת בדו-קומתי וזוחלת בי הקומות על כל דבר כמעט - אף שעם הזמן שכללתי את ארגון העליות/ירידות כדי למזער את מספרן), שתתאים יותר לצרכים שלי ושל ב"ב - אבל עד כה הדבר אינו מסתייע. ויש עוד גברים שעליי לעשות, אך עדיין לא מצאתי את הדרך האופטימלית לבצעם מבלי לפגוע בסוססים אותי. וגם אני למדתי להיעזר יותר באחרים... דור
 
למעלה