כבוד של לוחם

כבוד של לוחם

אנחנו מדברים הרבה על "כבוד של לוחמים". כאשר מישהו מתנהג בצורה לא נאותה, הרבה פעמים ייאמר לו "זה לא התנהגות של לוחם".
אבל בעצם, התנהגות של לוחם היא לאו דווקא התנהגות מכובדת. כבר בתנ"ך נאמר "בתחבולות תעשה לך מלחמה", וגם סון צו עמד על הצורך להטעות את היריב, להיראות חלש כשאתה חזק, וחזק כשאתה חלש וכו.
ועם זה, שוב ושוב מתקבצות חברות של לוחמים לערכים של כבוד, יושרה ונאמנות, אם זה הסמוראים של יפן ואם זה האבירים של אירופה.
זה מאד מפתיע, כי שוב ושוב מוכח גם כי אי שמירה על כללי הכבוד מועילה לנצחון: מוסאשי הואשם לעיתים קרובות באי שמירה על כללי הדו-קרב, והמונגולים שמרו על מאזן הניצחונות שלהם דווקא בשל נכונותם להסתלק ממערכה אבודה, תוך התעלמות מוחלטת מכללי הכבוד.
אז למה בכלל מתפתחים כללי כבוד בחברת לוחמים? האם זו רק תצורת תגובה? איזשהו מנגנון איזון שבו אנשים רוצים דווקא מה שאין להם? או שיש קשר אמיתי בין אורח חיים של לחימה לבין שמירה על כבוד?
 

קטריס

New member
"All war is deception"

אני לא מבין איך כבוד מתנגש עם הטעיה. אני גם לא מבין למשל איך כבוד לא מתנגש עם אכזריות חסרת פשר כמו הריגת אדם רנדומלי רק כדי לבחון את חוד החרב החדשה שלך. כל תרבות יוצקת את הערכים שלה אל תוך המילה "כבוד". לא ניתן יהיה לעולם להגיע להבנה מאוחדת של ערכים בין כל בני התרבויות. הדרך היחידה לגרום לכולם לאמץ את ערכיך היא להכריח אותם, ובתור סטודנט להיסטוריה, נסיון כזה תמיד תמיד תמיד נגמר בטבח דם ודמעות, והמדוכאים יתמרדו ברגע שיש להם מספיק כוח. דיכוי אדם הוא אינו מעשה מכובד. לאפשר פלורליזם של עצם הערכים היצוקים אל תוך המילה "כבוד" זה, לדעתי, כן מכובד (וכן יש פה ביצה ותרנגולת ומלכוד 22 וכל הדברים הטובים האלה).

עבורי כבוד כולל לכבד את האדם השני. אם לא מכבדים אותך ואתה בכל זאת מכבד חזרה, הצד השני מבזה את עצמו. אם פוגעים בך, זה מכובד יותר לא לפגוע חזרה, גם אם הפגיעה מעליבה. אם אתה כן פוגע בחזרה, זה במידה. אבל, וזה אבל חשוב, כדי להיות מסוגל להגיע לדרגה כזו של נייטרליות צריך להיות חזק. כלומר, אם פוגעים בך ואתה בוחר לא לפגוע בחזרה, זה צריך להיות ממקום של עוצמה. ממקום בו אתה יודע שאינך רוצה להסב נזק משמעותי לאדם השני. אינך רוצה להשפיל אותו. אינך חש את הצורך לבזות אותו. אינך חש את הצורך להוכיח לעצמך שאינך פחדן.

אותה החלטה של לא לפגוע בחזרה, כאשר מגיעה ממקום של חולשה, דהיינו אין לי כל יכולת להתנגד כי הפוגע חזק ואלים ממני, היא לא מכובדת. לא מפני שאיזהשהוא קוד חיצוני קבע שהיא לא מכובדת. לא מפני ש"קוד הלוחם" לא מסכים עם זה. אלא פשוט מפני העובדה הפשוטה שהאדם החלש אינו מרגיש, מול עצמו, מכובד. הוא מרגיש מושפל. ואני חושב שבסופו של דבר - בינך לבין עצמך נקבע הכבוד. בין אדם למצפונו.

באשר לאנשים חסרי מצפון, ובכן, הם חסרי כבוד.
 
כבוד הוא כמובן מושג תרבותי, אבל אני חושבת

שבגדול אפשר להבדיל בין שני סוגים: כבוד פונקציונלי וכבוד שאינו פונקציונלי. (מושגים שהמצאתי בעצמי כרגע)
כבוד פונקציונלי הוא כבוד ששומרים עליו כדי לצמצם התקפות נגדך. למשל, אדם שחי בסביבה אלימה (נגיד הארלם בניו יורק של שנות ה-90, או מדבריות הנגב, או יוון העתיקה) לא יכול לעבור לסדר היום על עלבון מילולי, כי התנהגות כזאת מזמינה פגיעות נוספות שהולכות ומסלימות. לכן כל עלבון ו"פגיעה בכבוד" נענים בצורה חריפה מאד.
לעומת זאת, כבוד לא פונקציונלי מהווה איזושהי אבולוציה של כבוד פונקציונלי, והרחבה שלו, אולי על דרך עקרון ההכבדה, למושגים שקשורים להתנהגות עצמית. למשל מחויבות לקרב הוגן (fair fight).
בשאלה שלי כיוונתי דווקא לתהליך זה של אבולוציה, ולא לפרשנויות אישיות של מושג הכבוד.
 

ש מים

New member
הערות

אנסה להגיב לחלק מהדברים שהעלית:

1. "בחינת החרב החדשה": אני לא רואה כאן את עניין "הכבוד". אני כן רואה כאן בעיית מוסר, ויותר מזה - "ערך החיים" (בדגש על "חיי אדם").
2. כתב סיס למטה ש-"כבוד" מתחבר עם "כח". אני מסכים. בעל הכח יתפס ל-"ערכי הכבוד". זה יתן לו יתרון על החלש. ולכן אני מסכים איתך: "כבוד" בלחימה הוא עניין של סולם ערכים, שנקבע ע"י החזקים עמ"נ להגביר את כוחם כנגד החלשים (סוג של מכפיל כח
).
3. אני מבדיל בין "כבוד בלחימה/בעת קרב, לבין כבוד ברחוב, בעסקים או בכל מקום אחר (ועדיין, אני תמיד חשדן כלפי "ערכי כבוד". אני מעדיף "ערכים של הומאניזם"
).
4. "מכובד לא לפגוע חזרה"?? זה עניין של תרבות! (ספר את זה לחבר'ה מואדי ערה או מרהט...). ושוב - מחזק את דעתי, ש-"החזקים קובעים את הכללים"
.
 

קטריס

New member
שים לב למהלך הרטורי שלי

חלק ראשון - הצעת טיעון שכל תרבות יוצקת את ערכיה שלה למילה "כבוד" וכי לא ניתן יהיה למצוא בסיס משותף לערך "כבוד" על פני כל בני התרבות. מה שנחשב מכובד מאוד בחברה פיאודלית יכול להיות ההפך המוחלט ממה שנחשב מכובד בחברה דמוקרטית.

חלק שני - נתתי את דעתי האישית למילה כבוד. ובהמשך לטיעון הראשוני שלי, ודאי איני מתיימר להגדיר לאחרים מה הוא כבודם ושכל אחד יסכים עימי.

 

Tonjin

New member
ש. אתה מסתובב הרבה ברהט לאחרונה..?

כי אם כן, תגיד - נרד על קבאב (אולי הטוב בארץ) במרכז המסחרי..
 

boxing3

New member
הקבב הכי טוב שאני מכיר

הוא קבב שעב בשוק הבשמים בעיר העתיקה בי-ם
תנסו - לא תתחרטו
 

Tonjin

New member
רשמתי לפני

אבל הסיכויים הם שאגיע לרהט הרבה לפני שאגיע לירושליים בפעם הבאה..
 

ש מים

New member
לא הכנפה במרכז בקה מתוקה יותר

והדלק יקר

אבל נראה שלא תהיה לי ברירה ואצטרך לקפוץ בקרוב לביקור משפחתי.
 

saya2

New member
להבנתי, ורוב הסיכויים הם שאני לא מלומד מספיק

הבושידו התפתח כשלסמוראים נגמרו המלחמות והם חיפשו מה לעשות עם עצמם. ככה שבמובן האסיאתי, אני לא מבין מה זה "כבוד של לוחם" (אולי מישהו שמתלהב מעצמו ורוצה לתפוס פוזה שהוא לוחם).
 

Yin

New member
מהו כבוד?

כדאי להגדיר את המושג הזה? באנגלית יש די הרבה מילים לסוגים שונים של כבוד.

ההגדרה שלי לכבוד היא - אסופה של טקסים וכללים.
 
תנאי לא מספיק ולא הכרחי, לכן הגדרה גרועה.

ראשית, ברור שלא כל אסופה של טקסים וכללים קשורה לכבוד. לכן זה לא תנאי מספיק.
שנית, יש מערכים של כבוד שאינם מכילים טקסים. למשל מערך הכבוד המודרני שקטריס תיאר למעלה, כזה שיש בו כללים בגדול, אבל כל נסיון להגדיר טקסים יוליך ליותר סתירות מאשר יש בנאומים של יאיר לפיד.

הגדרה שלי: מעמד חברתי הנובע מתכונות מוסריות נתפסות של בעל הכבוד.
 

Yin

New member
זהו התנאי היחיד לקיום כבוד

גם מעמד חברתי הוא בעיקר אוסף של טקסים.

אני לא מבין מה הקשר בין תכונות מוסריות לכבוד, או למעמד חברתי. אשמח שתסבירי.
 

Yin

New member
תודה, היא אכן מחלקת יפה את ההגדרות

בין הסוגים השונים של הכבוד.

אני מניח שאנחנו דנים על מה שאורית קמיר מכנה - הדרת כבוד, אולי עם קורטוב של הילת כבוד.

נכון?
 

boxing3

New member
נראה לי שכן

נראה לי שכל מיני סוגים יכולים להיות רלבנטיים לעניין אומנויות לחימה. כנראה שהדרת כבוד הכי הרבה. קמיר כותבת על כבוד בתרבויות שונות (לא זוכר אם זה במקום שאליו הפניתי אבל בטח אפשר למצוא), בין היתר, של המיתוסים הויקינגיים והג'נטלמנים הבריטיים ומתייחסת, בעקיפין, גם להקשר של לחימה. בסך הכל מעניין ושווה קריאה.
 
כבוד של לוחם

אני לא יודע להגיד על הכבוד מזמן הסמוראים, אבל אותי לימדו לכבד וכך אני מלמד את תלמידי באימונים הערכים והכבוד הם חלק נכבד אצל רוב המתאמנים באומניות הלחימה ,כמובן שיש גם כאלה שלא מכבדים וחבל שכך, אנחנו בעידן מודרני ואני גם חושב שבהחלט יש קשר בן אורח החיים של אומני לחימה לכבוד שהם לומדים לתת לבני אדם באופן כללי, אנחנו באומניות לחימה צריכים לתת דוגמה וכן לכבד ולא לקחת דוגמה מאנשים שלא עושים כך ומשתמשים בידע שלהם לרעה זאת דעתי לפחות
 
למעלה