פרפרית יקרה וכל השאר גם
א. לא התכוונתי לנזיפה, בטח לא לך... ב. כשקראתי את הספר "הטרדה מילולית" לא ישנתי כמה לילות. כמה פעמים עברתי ליד אשה שנתנה לילד "פליק" ושתקתי, כמה פעמים לקח לי יותר משעה להתקשר למשטרה כשהילדה של השכנה שלי בכתה בלי הפסקה... כולנו מתנהגים כך כי "אילפו" אותנו לא להתערב, לשמור על פרטיותם של אחרים, להיות "סובלנים". שעות נשב כאן ונתפלסף על התערבות מול מוערבות והתעלקות נפשית ונתינה ולקיחה ומה יוצא לי ומה לך וכו'... נעשה הכל מלבד לקום ולעשות מעשה... וכן, בלא מעט דברים גם אני נוהגת כך ובאחרים לא. ועדיין כל פעם שאני רואה מישהו חלש מנוצל לידי אני מזכירה לעצמי שהכוח לניצול נובע ברובו משתיקת הסביבה וניגשת לשאול ולהתערב. לפעמים זה מיותר ולפעמים לא. אני את שלי עשיתי ואם זה "ירוקן" אותי- TOO BAD! זו לא הפעם הראשונה בה נקלעתי לשיחה רוחנית ו/או פסיכולוגיסטית על איך, כמה, למה ולמי נותנים אני חושבת על אנשים כמו שמחה הולצברג ז"ל. גם הם התפלמסו עם פעלים בעברית לפני שהם הושיטו יד לאלפי אנשים??? אדם כמו "סומאק" מפורום אוכל בווי-נט, גם הוא טחן את שאלת הדג או החכה לפני שנרתם להקים בית תמחוי, הוא גם שואל את עצמו אם זה "מרוקן אותו"? ואחרון אחרון חביב, אולי לא הייתי ברורה אז אני אכתוב שוב. מעולם לא יזמתי שיחה עם בת-דודתי על בעלה.... אם היא מזכירה אותו (בייחוד באור חיובי

) אני לא מתקיפה אותה אלא מזכירה לה באופן חד משמעי מי הוא, מה הוא עשה, כמה קשה היה להחלץ ממנו, את זה שהיא ברחה ממנו וחזרה וכ"כ הצטערה. זהו. אני בעיקר לא שותקת כשהיא מתחילה לדבר שטויות... ובקשר לילדה, כן אני מדברת איתה, כן אני מספרת לה שלא כל הגברים בעולם מתנהגים כמו אבא שלה, המשפחה שלו והחברים שלו. שיש אנשים שלא שותים בירה כל יום מאחת עשרה בבוקר ועד שהם שיכורים ונרדמים... נשיקות ללי