כבד לי בלב
ואני לא יודעת איפה לשפוך אז אם אין לכם כח תזוזו הלאה כי זה יהיה ארוך ואולי משעמם. יש לי בת דודה, בערך בגילי, פעם היינו קרובות יותר מאחיות. היא גדלה בבית מאד אלים מילולית ממנו היא ברחה ליבשת רחוקה. היא פגשה שם "קללה" ונשארה איתו 24 שנים. יש לה שני ילדים בני 23 ו-12. הוא היה מתעלל בה, לא הכה אותה אבל שבר את כל הבית, שתה לשוכרה כל חייו (כל המשפחה שלו אלכוהליסטים) בגד בה, לא עבד והיא פרנסה אותו, הוא מכר כל דבר למימון שתיה, השפיל אותה מילולית ועשה לה עוולות ונזקים שקשה למנות. היא עזבה אותו פעמיים קודם ולמרות שמשפחתה תמכה בה רגשית וכלכלית היא חזרה אליו - אף פעם לא הבנתי למה. לפני שלוש שנים הסתבר שהוא חולה במחלה ניוונית וככל שמצבו הפיזי התדרדר הוא הרבה לשתות ובעקבות זאת להשפיל אותה עוד יותר. הם עברו לגור ב"חור" בו היא התקשתה למצוא עבודה ובשלב זה חיו מקצבת הנכות שלו, הוא כמובן דאג לנצל את הכסף בעיקר לקניית שתיה והיא מצאה את עצמה בלי יכולת לעבוד ובלי כסף לחיות. הוא איים האופן קבוע להפסיק לשלם שכ"ד וחשבונות וכך אמלל אותה עוד ועוד. כשהילדה בת ה-12 נוכחת ורואה הכל. לפני כשנה היא יצרה איתי קשר ואני דרבנתי אותה לעזוב, מה שלא יהיה, רק טוב יכול להיות פה לעומת שם! ואכן, למרות כל המאמצים שעשתה הסוכנות היהודית להקשות ולהכשיל אותה היא הגיעה לארץ יחד עם הילדה. הוריה שעלו לכאן לפני מספר שנים עזרו לה, שכרו לה דירה, ריהטו אותה, חברו קו טלפון וכבלים. הם עוזרים לה המון עם הילדה וממשיכים לתמוך בה רגשית וכספית. היא מצידה מצאה עבודה מכובדת (בחצי דקה - לקנא!) נראית מרוצה אבל... היום היא ספרה לי שבעלה יצר איתה קשר, הוא העביר לה את מספר הטלפון שלו למקרה "שתצטרך" והיא אצה רצה להתקשר אליו מייד.... "...מה את רוצה לשמוע? שאני עוד אוהב אותך? כן. אני עוד אוהב אותך..." היא מספרת לי בעיניים נוצצות, חיוך כבוש וכולה סמוקה - ואני מתפלצת! גם כי אני שכנעתי את הוריה לעזור לה, אמרתי שהפעם זה לא יהיה כמו קודם... וגם כי אני לא מצליחה להבין איך היא מסוגלת אפילו לדבר עם אותו אדם שהתלונן במשטרה ודאג שיעצרו אותה ל-48 שעות בבית סוהר בטענה שהיא מתעללת בו (הוא נכה ומוגבל המסכן) וזה כי הוא רצה להעניש אותה על שלא הכינה לו משקה כשביקש! אני פשוט תולשת את השיער ולא יודעת מה אומרים לה... כועסים? מקשיבים בהבנה? מחנכים? מאיימים? - וואלה לא יודעת מה עושים. בא לי להגיד לה שאני הולכת להוציא בשם הוריה צו עיכוב יציאה מהארץ לילדה, לא לה, בטענה שהיא אם לא ראויה ושאין לה אמצעים לגדל את הילדה אם הם לא מפרנסים אותה- אל תבינו אותי לא נכון, אין ספק שהטיעון לא יעבוד אבל אולי היא תבהל. ובנתיים אני מתהפכת ולא מפסיקה לחשוב מה אפשר לעשות... ללי
ואני לא יודעת איפה לשפוך אז אם אין לכם כח תזוזו הלאה כי זה יהיה ארוך ואולי משעמם. יש לי בת דודה, בערך בגילי, פעם היינו קרובות יותר מאחיות. היא גדלה בבית מאד אלים מילולית ממנו היא ברחה ליבשת רחוקה. היא פגשה שם "קללה" ונשארה איתו 24 שנים. יש לה שני ילדים בני 23 ו-12. הוא היה מתעלל בה, לא הכה אותה אבל שבר את כל הבית, שתה לשוכרה כל חייו (כל המשפחה שלו אלכוהליסטים) בגד בה, לא עבד והיא פרנסה אותו, הוא מכר כל דבר למימון שתיה, השפיל אותה מילולית ועשה לה עוולות ונזקים שקשה למנות. היא עזבה אותו פעמיים קודם ולמרות שמשפחתה תמכה בה רגשית וכלכלית היא חזרה אליו - אף פעם לא הבנתי למה. לפני שלוש שנים הסתבר שהוא חולה במחלה ניוונית וככל שמצבו הפיזי התדרדר הוא הרבה לשתות ובעקבות זאת להשפיל אותה עוד יותר. הם עברו לגור ב"חור" בו היא התקשתה למצוא עבודה ובשלב זה חיו מקצבת הנכות שלו, הוא כמובן דאג לנצל את הכסף בעיקר לקניית שתיה והיא מצאה את עצמה בלי יכולת לעבוד ובלי כסף לחיות. הוא איים האופן קבוע להפסיק לשלם שכ"ד וחשבונות וכך אמלל אותה עוד ועוד. כשהילדה בת ה-12 נוכחת ורואה הכל. לפני כשנה היא יצרה איתי קשר ואני דרבנתי אותה לעזוב, מה שלא יהיה, רק טוב יכול להיות פה לעומת שם! ואכן, למרות כל המאמצים שעשתה הסוכנות היהודית להקשות ולהכשיל אותה היא הגיעה לארץ יחד עם הילדה. הוריה שעלו לכאן לפני מספר שנים עזרו לה, שכרו לה דירה, ריהטו אותה, חברו קו טלפון וכבלים. הם עוזרים לה המון עם הילדה וממשיכים לתמוך בה רגשית וכספית. היא מצידה מצאה עבודה מכובדת (בחצי דקה - לקנא!) נראית מרוצה אבל... היום היא ספרה לי שבעלה יצר איתה קשר, הוא העביר לה את מספר הטלפון שלו למקרה "שתצטרך" והיא אצה רצה להתקשר אליו מייד.... "...מה את רוצה לשמוע? שאני עוד אוהב אותך? כן. אני עוד אוהב אותך..." היא מספרת לי בעיניים נוצצות, חיוך כבוש וכולה סמוקה - ואני מתפלצת! גם כי אני שכנעתי את הוריה לעזור לה, אמרתי שהפעם זה לא יהיה כמו קודם... וגם כי אני לא מצליחה להבין איך היא מסוגלת אפילו לדבר עם אותו אדם שהתלונן במשטרה ודאג שיעצרו אותה ל-48 שעות בבית סוהר בטענה שהיא מתעללת בו (הוא נכה ומוגבל המסכן) וזה כי הוא רצה להעניש אותה על שלא הכינה לו משקה כשביקש! אני פשוט תולשת את השיער ולא יודעת מה אומרים לה... כועסים? מקשיבים בהבנה? מחנכים? מאיימים? - וואלה לא יודעת מה עושים. בא לי להגיד לה שאני הולכת להוציא בשם הוריה צו עיכוב יציאה מהארץ לילדה, לא לה, בטענה שהיא אם לא ראויה ושאין לה אמצעים לגדל את הילדה אם הם לא מפרנסים אותה- אל תבינו אותי לא נכון, אין ספק שהטיעון לא יעבוד אבל אולי היא תבהל. ובנתיים אני מתהפכת ולא מפסיקה לחשוב מה אפשר לעשות... ללי
