כאן שוב
ולא מרוצה מעצמי בכלל. התחתנתי, הייתי שבוע בחו"ל, ובערך 10 ימים לא נכנסתי לרשת. חיפשתי אינטרנט קפה´ס, וגם מצאתי כמה בחו"ל, אבל לא נכנסתי לשום מקום. מצד אחד הייתי מרוצה מעצמי ש"החזקתי מעמד", ומצד שני הרגשתי רע עם זה שבכלל חשתי צורך להיכנס לרשת. אתמול נחתנו, הצלחתי לדחות את הסיפוק לעוד שעה (סידור מזוודות וכאלה), ואז התיישבתי מול המחשב החדש. והוא לא איתר את המודם. כל הטלפונים הקדחתניים לאנשי המחשבים שלי לא עזרו, ובפעם הראשונה בחיי מצאתי את עצמי בוכה כי אני לא יכולה להיכנס לרשת. לא כי לא קיבלתי מייל שאני מחכה לו, לא כי יש מישהו שאני פשוט חייבת לדבר איתו, אלא פשוט כי אין לי את היכולת להיכנס לרשת. שקלתי ברצינות לנסוע לעבודה רק בשביל שאוכל להיכנס (אני מהעבודה עכשיו). אחרי כמה שעות, לפני השינה, כבר יכולתי לצחוק על עצמי עם בעלי, אבל תחושת חוסר האונים והתסכול היתה כל כך חזקה, שאני לא יכולה שלא להרגיש שמשהו אצלי מ א ד לא בסדר. אני חשה רתיעה מסויימת מלנסות לנתח את הגורמים למשיכה ולתסכול, על אף שמדי פעם אני מרשה לעצמי הצצה חטופה קצת יותר עמוק לתוכי. אני מתחילה לחשוש שההתמכרות לרשת היא סימפטום למשהו ממש לא טוב
ולא מרוצה מעצמי בכלל. התחתנתי, הייתי שבוע בחו"ל, ובערך 10 ימים לא נכנסתי לרשת. חיפשתי אינטרנט קפה´ס, וגם מצאתי כמה בחו"ל, אבל לא נכנסתי לשום מקום. מצד אחד הייתי מרוצה מעצמי ש"החזקתי מעמד", ומצד שני הרגשתי רע עם זה שבכלל חשתי צורך להיכנס לרשת. אתמול נחתנו, הצלחתי לדחות את הסיפוק לעוד שעה (סידור מזוודות וכאלה), ואז התיישבתי מול המחשב החדש. והוא לא איתר את המודם. כל הטלפונים הקדחתניים לאנשי המחשבים שלי לא עזרו, ובפעם הראשונה בחיי מצאתי את עצמי בוכה כי אני לא יכולה להיכנס לרשת. לא כי לא קיבלתי מייל שאני מחכה לו, לא כי יש מישהו שאני פשוט חייבת לדבר איתו, אלא פשוט כי אין לי את היכולת להיכנס לרשת. שקלתי ברצינות לנסוע לעבודה רק בשביל שאוכל להיכנס (אני מהעבודה עכשיו). אחרי כמה שעות, לפני השינה, כבר יכולתי לצחוק על עצמי עם בעלי, אבל תחושת חוסר האונים והתסכול היתה כל כך חזקה, שאני לא יכולה שלא להרגיש שמשהו אצלי מ א ד לא בסדר. אני חשה רתיעה מסויימת מלנסות לנתח את הגורמים למשיכה ולתסכול, על אף שמדי פעם אני מרשה לעצמי הצצה חטופה קצת יותר עמוק לתוכי. אני מתחילה לחשוש שההתמכרות לרשת היא סימפטום למשהו ממש לא טוב