תאגיד שמאל בזבזני? 7 הספינים של נתניהו
בדרך להחליש את השידור הציבורי ואת התקשורת כולה, ראש הממשלה בנימין נתניהו ומקורביו הפוליטיים זורקים מכל צד ספינים, מספרים מוטעים, תחזיות לא מבוססות ולעתים גם נתונים מעוותים. מה ספין ומה אמת?
 
הספין: אנחנו לא משתלטים פוליטית
 
מה באמת נתניהו רוצה? להחזיר את רשות השידור רק כדי לקבל לידיו את מנגנון המינויים המעוות של הרשות. המנגנון הזה הוא שאיפשר לו במשך שנים לשלוט ברשות השידור ולפקח בשלט רחוק על תכניה.
 
כבר בקדנציה הראשונה שלו כראש הממשלה (1996–1999) התחיל נתניהו לדאוג למינויים הפוליטיים ברשות. הוא מינה אז לתפקיד יו"ר הרשות את מקורבו, גיל סמסונוב, שהיה מנהל הקמפיין של הליכוד ויועץ קרוב של נתניהו. לתפקיד המנכ"ל מונה אורי פורת המנוח, שבתקופתו נשמעו טענות על פוליטיזציה חריפה ברשות השידור, כולל התערבות בתכנים. דו"ח מבקר המדינה ביקר בחריפות את פעולות ההנהלה והמוסדות באותה תקופה, התריע מפני קריסה אפשרית של הרשות, וציטט דו"חות שקראו ליצור הפרדה בין הדרג הפוליטי לבין מינוי הדרג המפקח וההנהלה.
 
הפעם השנייה שבה נתניהו מינה את מליאת רשות השידור היתה ב–2011, בכהונתו השנייה כראש הממשלה. נתניהו היה אז גם השר האחראי על רשות השידור, לאחר שקודמו בתפקיד יולי אדלשטיין התפטר כי הבין שנתניהו לא יאפשר לו להוביל מינויים כרצונו. לתפקיד היו"ר מינה נתניהו את אמיר גילת, לשעבר דוברו במשרד האוצר. גילת מונה למרות זיקתו הפוליטית, בשל "כישורים מיוחדים" שטען כי יש לו בפני הוועדה לבדיקת מינויים.
 
למעשה, רוב חברי הוועד המנהל היו אז אנשים קרובים לנתניהו. המשנה ליו"ר היתה אסתי אפלבאום־פולני, לשעבר פרסומאית של הליכוד ומי שהיתה חברה בצוות 100 הימים של נתניהו לאחר בחירות 2009. מאוחר יותר נעשה ניסיון למנותה גם ליו"ר מועצת הכבלים והלוויין, ללא הצלחה.
 
חבר נוסף בוועד המנהל היה עו"ד יעקב בורובסקי, שאף היה מועמדו של נתניהו לתפקיד יו"ר הרשות. ב–2015 היה בורובסקי הפרקליט של נתניהו, והוא זה שהגן עליו מפני דו"ח מבקר המדינה בסוגיית הוצאות מעון ראש הממשלה.
 
חבר נוסף ודומיננטי במיוחד בהנהלה הקודמת היה יואב הורוביץ. במשך שנים היה הורוביץ קרוב מאוד לנתניהו ונטל חלק משמעותי במטות הבחירות שלו. בשנה האחרונה חזר הורוביץ ללשכת נתניהו וכיום הוא משמש יו"ר המטה שלו ואחד האנשים הקרובים אליו ביותר. ההערכות הן שלהורוביץ השפעה רבה על נתניהו גם כיום בסוגיית רשות השידור.
 
חברים נוספים בוועד המנהל היו עו"ד גאולה אבידן, רעייתו של פעיל ש"ס יהודה אבידן, וכן שני נציגי יוצרים. בין חברי הוועד המנהל היו אישי ציבור שראו לנגד עיניהם את הידרדרות הרשות, וכמה מהם החליטו להתפטר במחאה על הסתאבות הרשות. דו"חות המבקר הצביעו על כספים שנעלמו ללא סיבה, על משכורות מעוותות ומנופחות ועל כשלים ניהוליים חריפים. חלק מסוגיות רשות השידור נמצאות כיום בחקירת משטרה, שמתמקדת בחשדות שונים לגבי כספים שהיו אמורים להיות מופנים להפקות.
 
שליטה פוליטית כזאת אין לנתניהו כיום בתאגיד השידור. מועצת התאגיד, המונה 12 נציגי ציבור, מונתה על ידי ועדת איתור בראשות השופט בדימוס עזרא קמא. היו"ר, גיל עומר, אינו מזוהה פוליטית כלל ומשמש בנוסף מנכ"ל מוזיאון חולון.
 
הספין: רשות השידור זולה יותר מהתאגיד
 
על מדרגות המטוס לפני נסיעתו לסין, התייחס שלשום נתניהו שוב לסוגיית רשות השידור, אך תוך אי־דיוקים רבים. "אין שום בעיה תקציבית. התקציב של רשות השידור, ההוצאות בפועל שלהם בשנה הזאת, פחותות מהתקציב המיועד של התאגיד, והם מוכנים להתייעל עוד, להבטיח שכך יהיה", אמר נתניהו.
 
נתניהו ודובריו בליכוד טענו כי תקציב הרשות היה בשנה האחרונה 670 מיליון שקל, ואילו זה של התאגיד אמור להיות 740 מיליון שקל. כלומר, אחרי שבמשך שנים תקציב רשות השידור הגיע לכמעט מיליארד שקל, כעת הרשות התייעלה וניתן להמשיך להפעילה.
 
האומנם? ממש לא. נתחיל במרכיב החשוב ביותר — תוכן. רשות השידור אינה מפיקה כיום בכלל הפקות חוץ. התקציב שהוצג אינו כולל הפקת תוכניות או סדרות, אלא רק שידורי אולפן שוטפים ותוכניות חדשות. הרשות היתה אמורה להעביר כ–180 מיליון שקל בכל שנה להפקת תוכניות, אך רוב הכסף נשאב למשכורות לעובדים — עד שלא נותרו משאבים להשקעה מספקת בתוכן. גם בשנים האחרונות הרשות לא עמדה ביעדים אלה ולא הקדישה כסף לתוכן. תקציב התאגיד, לעומת זאת, כולל השקעה של 220 מיליון שקל שיוזרמו לשוק היצירה הישראלית.
 
בנוסף, התקציב הנוכחי של הרשות אינו כולל שורת הוצאות מרכזיות. כך למשל, מפני שהרשות נמצאת בהליך פירוק ומי שמנהל אותה בפועל הוא משרד כונס הנכסים הרשמי (כנ"ר) תחת בית המשפט — כל הוצאות ההנהלה של הרשות מושתות על הכנ"ר במשרד המשפטים, ואינן נכללות בדו"חות הרשות. לתאגיד גם אין כיום מליאה מפקחת כמו שיש לרשות השידור, שגם לה יש עלויות.
 
אם לא די בכך, רשות השידור משוכנת כיום בבניינים שהיו רשומים על שמה, ולא צריכה לשלם שכר דירה. התאגיד משתכן במתחמים שכורים ולכן משלם מיליוני שקלים בשכר דירה בשנה. גם הרשות תיאלץ לשלם שכר דירה, שכן מתחמי רוממה ושערי צדק בירושלים ושרונה בתל אביב כבר הועברו למינהל מקרקעי ישראל.
 
ובכל זאת, איך הצליחה הרשות להגיע להתייעלות כזו? התשובה פשוטה. רפורמת הסגירה־פתיחה ומימוש נדל"ן הרשות הם אלה שאיפשרו מתן פיצויים הולמים לעובדי רשות השידור, והובילו להתייעלות הרצויה. ללא הרפורמה הזאת זה לא היה קורה מעולם.
 
לא רק זאת, אלא שהרשות הצליחה לעשות זאת רק משום שהיא מנוהלת כיום על ידי כונס הנכסים הרשמי ושורה של אנשי מקצוע חיצוניים. ומה יהיה כאשר יגיעו שוב המנהלים הפוליטיים חסרי הכישורים? מה ימנע מהם לדרדר שוב את הרשות למצבה הקודם?
 
הספין: התאגיד "חמק לי" בצוק איתן
 
נתניהו אמר בישיבה סגורה כי אישור חוק תאגיד השידור אושר במהלך מבצע צוק איתן, ולכן לא השגיח בפרטיו — וכעת הוא מתנגד לו. אלא שבפועל, נתניהו הוביל בעצמו את אישור החוק כלשונו במהלך ישיבת ממשלה ב–4 במאי 2014, לאחר דיונים רבים שהתקיימו בינו לבין שרי האוצר והתקשורת דאז, לפיד וארדן בהתאמה, שהובילו את החקיקה. מבצע צוק איתן התחיל חודשיים לאחר מכן.
 
בשלוש השנים כמעט שעברו מאז שאושר החוק, היו לנתניהו אינספור הזדמנויות להוביל חקיקה שתבטל את הקמת התאגיד. הוא ידע היטב שעובדי רשות השידור הולכים לקראת פיטורים, ובמקום זאת דחה שוב ושוב את הקמת התאגיד בטענות שונות ומשונות על חוסר מוכנות.
 
הספין: התאגיד לא מגוון
 
הפוליטיקאים שמקדמים את סגירת התאגיד, ובהם מתבלטת שרת התרבות מירי רגב, נוהגים לטעון כי התאגיד אינו מגוון ואינו מייצג את כל שכבות האוכלוסייה. היום בגל"צ, כאשר המראיין ניב רסקין ניסה להבין מרגב על בסיס אילו נתונים היא טוענת כך, הוא לא זכה למענה.
 
המציאות בעולם התקשורת בעשורים האחרונים די ברורה. לפני קריאתו של אורי אורבך המנוח לבני המגזר הדתי־לאומי להצטרף לתקשורת, כמעט לא היו בה דתיים. גם כיום בולטת ההיעדרות של נציגים חרדים וערבים. מחקרים רבים שהוצגו באחרונה חשפו את הידוע — נשים זוכות לפחות זמן מסך בתקשורת. מחקרים אחרים הוכיחו כי הייצוג של מזרחים בתקשורת הוא במקרה הטוב חסר, ובמקרה הפחות טוב פוגעני.
 
אלא שאף אחד אינו יכול להכחיש את העובדה שבתאגיד השידור הציבורי נעשה ניסיון אמיתי לשלב בקדמת הבמה כמה שיותר קבוצות מגוונות. זה אולי נעשה מטעמי הישרדות — כהיערכות לקראת מתקפה פוליטית בדיוק בסוגיה הזאת — אבל בשורה התחתונה, חובשי כיפות, חרדים, ערבים, מזרחים וקבוצות נוספות, זוכים בתאגיד ליותר ייצוג ביחס לכלי תקשורת אחרים. הגיוון בתאגיד הוא משמעותי הרבה יותר מאשר מה שהיה במשך שנים ברשות השידור האליטיסטית — שאותה רגב רוצה לשמר.
 
הספין: 1,000 עובדים נזרקים הביתה בתנאים גרועים
 
אי־אפשר שלא להשתתף ברגשותיהם הכואבים של העובדים שמאבדים את מקור פרנסתם ואת כבודם המקצועי. אבל נראה שבמקרה הזה, נעשה ניסיון כנה להעניק לעובדים תגמול הולם במסגרת פרישתם.
 
ראשית, ברשות השידור נותרו כיום כ–1,080 עובדים. מתוכם כ–450 נקלטו בתאגיד השידור הציבורי. כלומר, הפיטורים נוגעים לכ–600 עובדים. תנאי הפרישה שלהם מבוססים על הסכמי הרפורמה, שעליהם חתמו כל העובדים, יחד עם יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן וכל אגודות העיתונאים. תנאי הפרישה האלה מעניקים לרוב העובדים בגילי 50 ומעלה מענקים של מאות אלפי שקלים ופנסיית גישור על לגיל הפרישה. בסך הכל