י ע ל הקולית
New member
כאן נעה בן שמחון
שכחתי את הסיסמא שלי ונתקעתי עם שם המשתמש של אחותי... ורציתי להגיד שהפורום פורה ומקסים ונשמעות דעות ממש חשובות (ואני מאמינה שעוד ישמעו יותר!) ואף אחד, אבל אף אחד לא יכול להגיד שזה לא מועיל!! ושזו לא מהותה של תנועתנו! כי אני מרגישה עכשיו, שיש הרבה אנשים שאני מכירה יותר טוב ומבינה קצת יותר וזה הכי חשוב בתבל! ואם אפשר, אני רוצה להתייחס גם להיררכיה השכב"גית המדוברת: צעד ראשון הוא להכיר בה ובעובדה שזה לא בסדר. אבל הצעד השני הוא יותר קשה. כי בכל מקום יש אנשים חזקים יותר ואנשים חזקים פחות. הסוד הוא לא לחלק אחראויות, ולדאוג שכולכם מקבלים שווה, אלא שהאחראויות ילקחו! לא מדובר כאן למעשה בלחכות שיגיע משהו לכיוונך, אלא לקחת! בלי היסוס! או להמציא! להתעניין, לשאול, לברר. כמובן שזה קל כשמישהו יושב לך על הראש ואומר לך מה לעשות (ואז אתה יכול להגיד - עשיתי), אבל זה לא המצב הרצוי... כי אחרת, מי שיש לו "תפקיד" יעשה הכל... זה ברור לכולנו שהחיים זה עניין של יוזמה, של תחרות, של שאיפות. ועכשיו לפרקטיקה - אם קשה מדי (הו, אלוהים - אני יודעת כמה קשה) לעשות וליזום לבד, ולא לחכות לטלפון שיזכיר, או לחברי קבוצה שינדנדו או אלוהים יודע - זה לא חייב להיות לבד! בדיוק בשביל זה יש כ"כ הרבה מוסדות בנוער תל"ם. כדי שהיוזמה לא תהיה עצמאית, בודדה, ויותר מכל - מעמיסה! אפשר לפעול כוועדה, או כגוף... חוץ מלהיות גוף שנותן לך מקום ליזום ולהתפתח, מוסדות נוער תל"ם הם גם מקום נפלא להתחבר עם אנשים ולהתקשר לשכב"ג. כך שמה שאני בעצם רוצה לומר הוא, שיש לנו כבר כלים לפתח את השכב"ג, אבל הם ריקים - עומדים דומם, קיימים בתיאוריה... אז למה לא לנצל אותם? אני לא באה לתקוף, ולא לפלג את השכב"ג, ולא להחליט שיש אנשים יותר ויש אנשים פחות, כי זה ברור שזה לא כך. אבל אני אומרת - למה לחשוב רחוק ובגדול? הרי כבר קיים משהו! איך אנחנו יכולים להתלונן אם אנחנו לא מתפעלים כראוי את מה שקיים? העיסוקים שלנו במה שלא קיים הפכו להיות יותר מדי מרכזיים והם משכיחים מאיתנו שהיו כבר אנשים לפנינו שעשו הרבה עבודה. למה לא להמשיך אותה? הרי היינו רוצים שגם את העבודה שלנו ימשיכו, זה היה כואב לחשוב שהמוצעות החינוכיות שלנו הם לשווא, הם רגעיות. אל לנו להתעסק במה יכול לפתח אותנו מכאן לפני שאנחנו מפותחים בראוי ב"כאן" הזה. לפני שאנחנו כובשים מדינות אחרות, בואו נבדוק שהמדינה שלנו מתופעלת כראוי, כי אחרת יהיה לנו הרבה מאוד שטח חסר תועלת לחלוטין, ואימפריה מתפרקת (הופה, אנחנו בדרך). חברים, הבעיות שלנו נובעות (וזוהי דעתי בלבד) מחוסר יכולת להעריך את המצב. ואני מתייחסת לבעיות השכב"גיות (כלומר, יחסי אנוש) ולתנועתיות (כלומר, גופים, מוסדות, החלטות, והתקדמות תנועתית). הופה, סיימתי. רגע, עדיין לא! אני רוצה לסיים בשיר: אמנים מגניבים יש המון בשבילם אמנות זה כמעט כמו מזון אבל הכי ברור שהכי טובים הם אמני הרנסאנס והם הכי שווים! קיארוסקורו! תנו כבוד לרנסאנס כן תנו כבוד לרנסאנס כן תנו כבוד לרנסאנס כן! לאונרדו מדען די מדהים דונטלו לא רע בתחום התבליטים רפאל הוא קול עם רזומה של פרסקאות מיכאלנג'לו צייר על תקרות! קיארוסקורו! תנו כבוד לרנסאנס כן תנו כבוד לרנסאנס כן תנו כבוד לרנסאנס כן! כשהומניזם ודת מנתגשים בכוח פותרים זאת אנשי האשכולות במוח ראייה מדעית וגם עת עתיקה אין ספק שזו תקופה מדליקה! קיארוסקורו! תנו כבוד לרנסאנס כן תנו כבוד לרנסאנס כן תנו כבוד לרנסאנס כן!
שכחתי את הסיסמא שלי ונתקעתי עם שם המשתמש של אחותי... ורציתי להגיד שהפורום פורה ומקסים ונשמעות דעות ממש חשובות (ואני מאמינה שעוד ישמעו יותר!) ואף אחד, אבל אף אחד לא יכול להגיד שזה לא מועיל!! ושזו לא מהותה של תנועתנו! כי אני מרגישה עכשיו, שיש הרבה אנשים שאני מכירה יותר טוב ומבינה קצת יותר וזה הכי חשוב בתבל! ואם אפשר, אני רוצה להתייחס גם להיררכיה השכב"גית המדוברת: צעד ראשון הוא להכיר בה ובעובדה שזה לא בסדר. אבל הצעד השני הוא יותר קשה. כי בכל מקום יש אנשים חזקים יותר ואנשים חזקים פחות. הסוד הוא לא לחלק אחראויות, ולדאוג שכולכם מקבלים שווה, אלא שהאחראויות ילקחו! לא מדובר כאן למעשה בלחכות שיגיע משהו לכיוונך, אלא לקחת! בלי היסוס! או להמציא! להתעניין, לשאול, לברר. כמובן שזה קל כשמישהו יושב לך על הראש ואומר לך מה לעשות (ואז אתה יכול להגיד - עשיתי), אבל זה לא המצב הרצוי... כי אחרת, מי שיש לו "תפקיד" יעשה הכל... זה ברור לכולנו שהחיים זה עניין של יוזמה, של תחרות, של שאיפות. ועכשיו לפרקטיקה - אם קשה מדי (הו, אלוהים - אני יודעת כמה קשה) לעשות וליזום לבד, ולא לחכות לטלפון שיזכיר, או לחברי קבוצה שינדנדו או אלוהים יודע - זה לא חייב להיות לבד! בדיוק בשביל זה יש כ"כ הרבה מוסדות בנוער תל"ם. כדי שהיוזמה לא תהיה עצמאית, בודדה, ויותר מכל - מעמיסה! אפשר לפעול כוועדה, או כגוף... חוץ מלהיות גוף שנותן לך מקום ליזום ולהתפתח, מוסדות נוער תל"ם הם גם מקום נפלא להתחבר עם אנשים ולהתקשר לשכב"ג. כך שמה שאני בעצם רוצה לומר הוא, שיש לנו כבר כלים לפתח את השכב"ג, אבל הם ריקים - עומדים דומם, קיימים בתיאוריה... אז למה לא לנצל אותם? אני לא באה לתקוף, ולא לפלג את השכב"ג, ולא להחליט שיש אנשים יותר ויש אנשים פחות, כי זה ברור שזה לא כך. אבל אני אומרת - למה לחשוב רחוק ובגדול? הרי כבר קיים משהו! איך אנחנו יכולים להתלונן אם אנחנו לא מתפעלים כראוי את מה שקיים? העיסוקים שלנו במה שלא קיים הפכו להיות יותר מדי מרכזיים והם משכיחים מאיתנו שהיו כבר אנשים לפנינו שעשו הרבה עבודה. למה לא להמשיך אותה? הרי היינו רוצים שגם את העבודה שלנו ימשיכו, זה היה כואב לחשוב שהמוצעות החינוכיות שלנו הם לשווא, הם רגעיות. אל לנו להתעסק במה יכול לפתח אותנו מכאן לפני שאנחנו מפותחים בראוי ב"כאן" הזה. לפני שאנחנו כובשים מדינות אחרות, בואו נבדוק שהמדינה שלנו מתופעלת כראוי, כי אחרת יהיה לנו הרבה מאוד שטח חסר תועלת לחלוטין, ואימפריה מתפרקת (הופה, אנחנו בדרך). חברים, הבעיות שלנו נובעות (וזוהי דעתי בלבד) מחוסר יכולת להעריך את המצב. ואני מתייחסת לבעיות השכב"גיות (כלומר, יחסי אנוש) ולתנועתיות (כלומר, גופים, מוסדות, החלטות, והתקדמות תנועתית). הופה, סיימתי. רגע, עדיין לא! אני רוצה לסיים בשיר: אמנים מגניבים יש המון בשבילם אמנות זה כמעט כמו מזון אבל הכי ברור שהכי טובים הם אמני הרנסאנס והם הכי שווים! קיארוסקורו! תנו כבוד לרנסאנס כן תנו כבוד לרנסאנס כן תנו כבוד לרנסאנס כן! לאונרדו מדען די מדהים דונטלו לא רע בתחום התבליטים רפאל הוא קול עם רזומה של פרסקאות מיכאלנג'לו צייר על תקרות! קיארוסקורו! תנו כבוד לרנסאנס כן תנו כבוד לרנסאנס כן תנו כבוד לרנסאנס כן! כשהומניזם ודת מנתגשים בכוח פותרים זאת אנשי האשכולות במוח ראייה מדעית וגם עת עתיקה אין ספק שזו תקופה מדליקה! קיארוסקורו! תנו כבוד לרנסאנס כן תנו כבוד לרנסאנס כן תנו כבוד לרנסאנס כן!