כאן נמחקה הודעה

[AMIRAZ2]

כאן נמחקה הודעה

כאן נמחקה הודעה על ידי הנהלת הפורומים

 

[חלב לובית]

מזה פתאום לבד?

לא הבנתי ממך אם את עצובה שנפרדת מהאיש הזה או שאת סוף סוף לבד ונשאר רק לחבק אותך שאת אמיצה כ"כ שהחלטת לצאת ממעגל האימים הזה . אל תאשימי את עצמך שהבאת ילדים לעולם עם איש כזה . כולנו עושים טעויות עכשיו אנחנו יודעים איך לתקן אותן את תקבלי כוחות שלא תדעי מאיפה באו . מחזיקה לך אצבעות המון בהצלחה

 

[AMIRAZ2]

תודה לך , התכוונתי

לבד פיזית. מאושרת? שכלית כן רגשית לא. לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו ולהתגעגע . בכל מקום נתקלת בתגובות האלה. איך את מתגעגעת לאחד כזה, תשמחי שנפטרת ממנו. אולי אני עוד בשלב ההלם אבל לא מאמינה שמהעיתון שהייתי קוראת בבוקר על עוד זוג שנפרד, עוד אלימות, עוד תסקיר של פקידות סעד פתאום הפכתי לחלק מהסטטיסטיקה , שהחלום על משפחה קטנה ומאושרת התנפץ כל כך מהר. ויודעת שאף פעם לא הייתי מספיק מאושרת אבל לא מצליחה להפסיק לאהוב אותו. איך להסביר? אני לא יודעת. נמתין שדוקטור זמן "יעשה" שזה יפסק. ובינתיים יש שלוש מתוקות ששואלות וגדלות וצריכות תשומת לב וטיפול וסבלנות וזה כל כך קשה כשכל מה שאת רוצה לעשות לפעמים זה להעלם מתחת לשמיכה לאיזה שבוע. לזה התכוונתי. אבל קראתי פה קצת ורואה שיש המון תמיכה. אז בכח יצאתי מתחת לשמיכה ( חחח הלוואי שבאמת היה לי זמן לזה) ובאתי לפה.

 

[m i c h a l i]

הזמן מרפא

הגעגוע הזה לא חולף ביום הפרידה. גם לא שבוע אחרי. לפעמים גם שבועות ארוכים ואפילו חודשים. הזמן מרפא ומרגיע את הכאב שבפרידה. בשורה התחונה את צריכה לשאול את עצמך אם עשית מה שטוב בשבילך לטווח הרחוק . תמיד תעשי מה שטוב בשבילך. מה שטוב בשביל ילדייך. כי לאושר ולשלוות הנפש שלך אין מחיר את מוזמנת להצטרף אלינו בשמחה

 

[נסטיה5]

יש ספר בדיוק על זה

שנקרא "גברים השונאים נשים והנשים האוהבות אותם". נתקלתי בספר במקרה כמה חודשים אחרי שנפרדתי ממי שהוא עדיין בעלי. הספר עזר לי מאד. גם אני לא הבנתי איך לא ראיתי שהוא אדם כל כך רע וחסר מצפון, איך יכולתי לחיות איתו ולהביא איתו ילד, להאמין בו. (אני לא רוצה להיכנס בדיוק לנסיבות של החיים המשותפים ושל הפרידה). בספר מסבירה המחברת איך נשים מתאהבות באדם כזה. ההתאהבות גורמת להרגשה כללית טובה ולשיחרור כימיקלים במוח, בדומה למשתמש בסמים או למהמר. יש סיחרור של אהבה, וזה ממכר, כמו כל התמכרות. האישה עוצמת עיניים להאמין שמי שגרם לנו הרגשה כל כך טובה מסוגל למעשים כל כך רעים. לכן, האישה מתרצת את המעשים שלו ואפילו באלימות שלו מאשימה האישה את עצמה, הוא גם כן מאשים אותה בהכל (תסמונת האישה המוכה). לוקח זמן להשתחרר מהתמכרות כזו. מה שיכול לעזור - יש טיפ בסוף הספר איך להפסיק להתגעגע. היא נותנת דוגמה של אישה שנתנה המון כסף לבעלה, עד שרושש אותה. האישה הזו, כל פעם שהתגעגעה פשוט הסתכלה בשיקים האלה. אני גם נוקטת בשיטה דומה. מקווה שעזרתי לך.

 

[אמא לגוזליות]

מתפרצת לכאן וקבלי ../images/Emo24.gifהזדהות

פתאום מגלים שלמרות הכוח לקום ולעזוב...מגלים שהחלום שלנו התנפץ... וזה קשה... נכנסתי לכאן בשביל זה בדיוק...בשביל לנסות לקבל כאן קצת מילים שאולי יאירו את החושך הזה... אצלנו זה עוד לא נגמר...ולא לא היו מכות "סתם" לא הסתדרנו והחלטנו שמפרקים את החבילה... "סתם" גדול אחד שמעורר אלף סימני שאלה ברגע של לבד אמיתי,ברגע שהבנות שואלות שאלות..שאין לי עליהן תשובות ואני מתחילה להצמיא... רגע אחד אני מוכנה לחזו רוליות יחד למענן למען האגואיסטיות שבי בתנאים שלי כמובן ורגע אחר אני מבינהש אין שם סיכוי שזה יעבוד... אבל אולי כן??? גם כך הוא לא מסכים לתנאים שלי אזאין על מה להתווכח.... הוא רוצה לחזור לאותו מצב...מאותו מקום בו הוא הלך... ואני? מה אני רוצה? אני יכולה רק לחזק אותך ואמר לך מניסיון של קשר אחר מהעבר שזהה לנישואין שלך... עשית את הצעד הנכון ,אין שום סיבה שבעולם שתחיי בתוך פחד ותגדלי ילדים אל תוך פחד ולהצטער שהכרת אותו?איך אפשר? זכית להביא ממנו ילדים מדהימים. כניראה שלא לכל אחד מגיע זוגיות חלומית...

 

[galila65]

מחזקת אותך

את מדברת במודע על שני מישוריים רגשית את עוד אוהבת אותו- הזמן כנראה יעשה את שלו. עשית החלטה שכלתנית ולדעתי נכונה מאוד לאף אחד בעולם לא מגיעה התנהגות כזו. את מתארת מציאות שבה עשית הכל לבד- אז גם היום את ממשיכה לעשות לבד, אין לך פתאום יותר אחריות, במציאות שהיתה אני מניחה שהשקעת הרבה אנרגייה בלרצות אותו, בלטשטש את המציאות הקשה כלפי הסביבה כלפי הילדים. עכשיו כבר לא צריך עכשיו אנרגיות יכולות להיות מופנות רק לילדים , נסי ליצור בית שמח יותר- גם הילדים בוודאי חיו במתח פחדו "מהפתעות" כעת את יכולה לתת להם מסגרת יציבה. נסי להפריד בדברייך בנייך לבין הילדים: אבא אוהב אתכם אבא מתגעגע אליכם אבא יבוא לבקר אתכם, ראשית בגלל שאבא יצא מהבית בגלל שאתם לא הסתדרתם ושנית שלא יחברו בין אהבה לאלימות כל הכבוד לך יהיה בסדר

 

[ס ו מ ס ו מ י ה]

את אמיצה!!!

אני כל כך מחזקת אותך אולי בגלל שפעם מזמן הייתי בת של שני הורים כאלה.. שהיו רבים כל הזמן, כל הזמן צעקות ומריבות ואלוהים ישמור. למזלי (אולי זו הדחקה) אנני זוכרת את הימים ההם כי הייתי בת 5-6 והתקופה ההיא נשכחה ממני, אבל אני כאן בפורום הזה, מגדלת לבד תינוקת, ולא התחתנתי כי לא פגשתי את "האביר" שבעצם עוד בצעירותי ויתרתי על החלום כי היה לי דימוי שלילי ואכזבות רבות... אני בטוחה - ממש בטוחה שזה הכי קשה לך מול הבנות שלך, והייתי ממליצה לך מכל הלב, תנשמי עמוק כמה פעמים שאת צריכה לפני שאת מכפישה את שמו בפניהן.. תלמדי אותן כמו שכתבו כאן לפניי, שהאהבה קיימת ואהבה לא תמיד באה בהכרח יחד עם סבל ואכזבה ואלימות. ואני יודעת גם כמה קשה להפרד ממישהו שאת אוהבת אפילו שסבלת איתו וזה לוקח זמן... קחי דוגמא - מישהו שסובל מכאב גב כרוני כל החיים שלו כל כך רגיל אליו שהוא כבר לא שם לב כמה הוא סובל וכמה בריאותו לקויה וככה הוא חי חיים שלמים עם "הפגם" הזה ואם היו לוקחים את זה ממנו אז היה לו קשה יותר לחיות כי זה היה מוציא אותו מהאיזון (הלקוי שהתרגל אליו)... (לכולנו, אני חושבת, יש באיזה שהוא מקום סוג של כאב שהתרגלנו לחיות איתו, אני לא מבקרת אותך, חלילה, אני מבינה לקשייך) ואני מאמינה שעם הזמן ועם רצון ואמונה ניתן לתקן את זה. ימים יפים וחופש אמיתי ושלווה מחכים לך ולבנותייך בהמשך הדרך. חזקי ואמצי.

 

[s h o o s h a]

לא קל, אבל אפשרי

"פתאום לבד עם שלוש ילדים קטנים..." ו"פתאום" יש לך גם את כל השקט, הרוגע, השלווה, למרות הקושי. ילדייך נולדו כי כך היה נכון, והיה נכון לך שאביהן יהיה אביהן, ואל לך לשפוט את עצמך לרגע, והרי את ה'מעוות' הזה את אוהבת, אליו את מתגעגעת, ה'מעוות' הזה הוא אבי ילדייך. הגעגוע יחלוף, יחד עם הקושי, תצטרכי להתמודד עם הרבה דברים, על אף שנדמה שמאז ומעולם התמודדת אתם קודם, ובכל זאת, יש הבדל, כעת הכל מוטל על כתפייך בלבד, אין עם מי לחלוק, וכך נדמה שהמשא כבד יותר. אבל עם הזמן גם המשא הזה יכנס לפרופורציה, דברים יסתדרו והנשיאה בנטל תוקל. היום את במסלול אל דרך טובה יותר. עשית צעד נבון, גם אם מאד לא קל ולא פשוט. מצאת בעצמך את כל הכוחות ותעצומות הנפש להוציא את עצמך ואת ילדייך ממעגל אלימות. מנעת מכולכם חיים בצל פחד. וילדייך תמיד יזכרו זאת. הם יזכרו אמא אמיצה, שידעה להציל את המצב, שידעה כי הנכון ביותר הוא הצעד שעשתה. אל לך להסית את הילדים, להשמיץ או לדבר באביהם סרה. אם יש מה לדעת, הם יגלו זאת בעצמם. ילדים ניחנו בחושים מאד חדים, הם מבינים. הם חווים כעת משבר, אולם לאורך זמן הם יסתגלו וילמדו להפיק מהמצב החדש את המיטב. ומכאן ואילך, עם מבט קדימה. לעתיד טוב יותר!

 

[דובדבנית25]

אתן מקסימות ../images/Emo24.gif

אתן אומרות דברים כל כך נכונים, העניין הוא שאנחנו נמצאות במצב שיש לנו ילדים שלא אשמים, הקושי להתמודד מולם הוא עצום על אף שהם כאלה קטנים, הם פשוט יודעים תמיד מה לשאול כדי לערער את הביטחון שלנו. ואנחנו, שהרי לא הבאנו אותם "לבד" לעולם, חשבנו שנעטוף אותם בכל טוב ונגן עליהם מכל צרה, פתאום נפרדים מבני הזוג כי זה לא נכון לנו יותר להמשיך לחיות בצורה מסויימת. ואז מה אנחנו משדרים לילדים? אמא חלשה, חסרת אונים מול מערכות משפטיות, שקרים והכפשות של בני הזוג, התמודדות כלכלית קשה, ילדים ששואלים הרבה, ולבד לבד לבד לבד. אף אחד לא נתן לנו הוראות שימוש לא לנישואין ולא לגירושין ובטח ובטח שלא להורות בתוך שני הסיטואציות... מה שאני מנסה להגיד הוא שאני כל כך מזדהה ובטח כל אם שמוצאת את עצמה ללא בן הזוג יותר. וגם אם היה קשה איתו כי חטפנו מכות, או לא הסתדרנו, בגדנו או נבגדנו, זה לא משנה. בשורה התחתונה ההתמודדות ברוב המקרים היא מול אותם דברים. אני חושבת שיש הרבה מה לעשות בעבודה עצמית שלנו מול עצמנו כדי ללמוד לקבל אותנו במצב החדש, ללמוד להכיר בנו את הדברים הטובים שאנחנו יכולים להפיק מהמצב הזה. ללמוד לייפות את החיים גם ללא אדם שהיה ואיננו יותר בתוך המיטה שלנו. זה קשה, אבל שווה. אני מחבקת את כל מי שצריכה, רוצה ומרגישה שזה יכול לעזור, מחבקת לאות הזדהות וידיעה שלמרות כל הקשיים היומיומיים, אנחנו חזקות ונתגבר על הכל, ובעוד כמה שנים כשנביט אחורה, לא ניראה כלם כי אנחנו לא מסתכלות לכיוון הנכון. אנחנו נצטרך להביט לא רק אחורה אלא גם למטה. לדעת שלא רק עברנו גם התקדמנו ואנחנו במקום יותר גבוה. עם יכולות, כוחות, שאיפות וביטחון...