עוד על ניסויים
1. בנוגע לשיטות לחקר הסרטן. מחקר מבוסס בע"ח אינו, ומעולם לא היה, הדרך היחידה. כשמדובר במחקר המבוסס על בני אדם (מחקר קליני), אין מדובר בהתייחסות לחולים כאל "חיות מעבדה", אלא לביצוע מחקר בהסכמה, לפי אמנת הלסינקי (שלפי רבים, היה ועודנו כלי המחקר הרפואי המשמעותי והחשוב ביותר ו**עליו** מבוססות מרבית התגליות שקידמו את מדע הרפואה עד למה שהוא היום). אולם לא לכך התכוונתי בדברי על תחליף למחקר סרטן מבוסס בע"ח. התחליף הוא מחקר המבוסס על רקמות אנושיות. בידיעה להלן - http://news.bmn.com/news/story?day=020920&story=1 אומרים גם ב- NCI וגם חוקרים מחברות פרטיות שבמקום כלים מיושנים המבוססים על מכרסמים, ניתן לעבוד על כלי יעיל בהרבה – תרביות רקמה אנושיות, מתאים שאלמלא היו משתמשים בהם למחקר יעיל זה, היו נזרקים לפח: Using human tissue for protein profiles gives "a truly in vivo approach" and allows analysis of variation across populations, she said 2. שוב אתה טוען מבלי לבסס, שהעליה באיכות ובאורך החיים האנושי היא לא בזכות מודעות מוגברת לרפואה מונעת (למשל: סניטציה, תזונה, התעמלות), אלא בזכות ניסויים בבע"ח, שתרומתם לקידום הימצאותם של תרופות וחיסונים, כאמור, מוטל בספק ע"י גורמים מהממסד המדעי עצמו. הזכרת את האבעבועות השחורות? שום דבר מועיל לא התבצע בזכות ´ניסויים בבע"ח´ בתחום זה, אלא הפקת החיסון הראשוני (פרות) שעבד בצורה בינונית, עד שהחיסון הופק מאנשים שחוסנו או שרדו את המחלה (כפי שנעשה עד עצם היום הזה). בקשר לפוליו? תיאור ההתפתחות הקלינית של המחלה תואר, לאחר מעקב קליני, כבר ב- 1840 (כולל השלב הסיסטמי - מעבר מדרכי הנשימה למע´ העיכול, והניורולוגי – פלישה למע´ העצבים המרכזית) – וגם נתגלה שהלוקים במחלה בשלב הסיסמטי הם שמעבירים אותה מאדם לאדם (שלב ההתרבות, לאחר תקופה הדגירה). בעזרת מיקרוסקופיה ושיטות מחקר תאי, נתגלו וירוסים בתאי האפיתל של המעי הגס, מה שהציע שמעבר הוירוס החוצה הוא דרך צינור העיכול. מחקרי אפידמולוגיים גילו שאנשים יכולים לרכוש חסינות למחלה, אם הבריאו ממנה. Dowling HF. Fighting Infection. Cambridge, Massachusetts, and London, England: Harvard University Press, 1977 Paul JR. A History of Poliomyelitis. New Haven and London: Yale University Press, 1971 מחקרים המבוססים על קופים הטעו את החוקרים וגרמו להם לחשוב שהוירוס עובר מדרכי הנשימה של האף ישירות למוח. מידע זה גרם להם להתעלם מהמידע הקליני שהצביע על הדבקה אוראלית. ב- 37´ ניסו חוקרים למנוע את המחלה ע"י ריסוס אפם של ילדים בכימיקלים שונים, מה שכמובן נכשל – אך לא לפני שמספר ילדים איבדו את חוש הריח שלהם לאלתר. Parish HJ. Victory with Vaccines. Edinburgh and London: E&S Livingstone Ltd., 1968. Sabin AB. Oral poliovirus vaccine. JAMA 1965;194(8):872-6. ניסיונות להפיק חיסונים מתאי חוט השדרה של קופים גם הם נכשלו ב- 34´, והובילו ל- 12 ילדים משותקים ועוד 6 מתים, מה שגרם למשיכה של החיסון מהשוק. חמור מכך בהרבה, חיסוני סאלק שהופקו מתאיהם של קופים נחשדים שגרמו לסרטן אצל עשרות אלפי אנשים עקב הדבקה בוירוס הקופים SV40, שגורם ללימפומה בבני אדם (בניגוד לנשאיו הקופים). Human Virus Vaccines: Why Monkey Cells?, Science, 19 May 1972, 813-814 http://www.sciencedaily.com/releases/2002/03/020311080135.htm רק ב- 49’ תוקנו הטעויות הקונספטואליות, עת ערך ג´ון אנדרס מחקר על רקמה אנושית בה הירבה את הוירוס ולמד את דרך התרבותו ועל השינויים שהוירוס גורם לתאים אליהם הוא פולש. מחקרו עזר להחליף את הרעיון המבוסס על המחקר בבע"ח והוא זכה בפרס נובל ב- 54´ עם עמיתיו. סאלק בעצמו הפיק את הוירוס המת בו נעזר לחיסון, מאנשים; אך הוא בחר לגדל אותו בתאי כליה של קופים. לא היה בכך שום הכרח, ואף ב- Science פקפק מדען בכיר בחוכמה שבשימוש בתאי קופים באופן מובהק – תוך שהוא אף רומז על הסיכון של זיהום ב- SV40, ובסכנות נוספות שבשימוש בתאי בע"ח. בנוסף, סאלק, שהתבסס על מחקרי יעילות בקופים, הפיץ את החיסון הראשוני שלו וגרם ל- 200 הדבקויות של מחוסנים ובני משפחתם בפוליו, כולל 11 שמתו מהמחלה לבסוף. לאחר הכישלון הקליני הוא הפיק גרסה בטוחה יותר. היום, מפיקים את חיסונו של סאבין מתרביות תאים אנושיים, ללא סכנה של זיהום בוירוסים מסוכנים שמקורם בקופים. Beale AJ. The use of tissue cultures for testing vaccines. J Royal Soc Med 1978;71:681-6 3. בנוגע לחקר מנגנונים "לא מוכרים". ההבדלים בין הפיסיולוגיה של בע"ח שונים לעומת האדם (ברמת התא וברמת הגוף השלם) גורמים לכך שתמיד יהיו הבדלים בתוצאות שהופקו באמצעות מחקר מבוסס בע"ח, לאמת הקלינית בבן-האדם. כלי זה הוא בזבזני ומסוכן, והטענה שאין לו תחליף היא מקובעת מאוד – בעיקר בנתחשב בעובדה שלא בדקת את הנושא מעולם. 4. בנוגע למוסר, המבוסס על סבל. כאשר אתה רוצה להוציא קבוצה כלשהי מתוך מעגל מקבלי הזכויות, עליך נמק מדוע התכונות השונות של אותה קבוצה רלוונטיות לאי קבלת הזכויות. הזכות שלא לסבול, מן הסתם ראוי שתינתן ליצורים המסוגלים לחוש סבל. אני מסכים איתך שמנגנונים מורכבים ומופלאים קיימים ברחבי הסולם הפילוגנטי כדי להתחמק מפגיעה, בצמחים, בע"ח ואף חד-תאיים. אולם בנוגע לסבל – זו תופעה מיוחדת, שלפי הידע הקיים, מאופיינת ע"י היכולת לתרגם כאב באמצעות מרכז סנסורי (מוח). כאב לא גורם לסבל, אם אין מה שיתרגם אותו לסבל. לכן, אני מכניס למעגל האורגניזמים שראוי שיכללו בין בעלי הזכויות להמנע מסבל, את כל האורגניזמים שיש להם את היכולת לחוש אותו. 5. אני יכול, באותו האופן שהסברתי לך מדוע ניסויים בבע"ח לא בהכרח תרמו (ואף הזיקו) להפקת חיסון הפוליו, להסביר לך מדוע יש סערה ואי הסכמה גם בנוגע לניתוחי לב ועוד יותר מכך אימון כירורגי, הכל בליווי של מראי מקום עדכניים. אם אתה מעוניין לשמוע ותקרא את מראי המקום כדי לאמת את דברי, במקום להתקבע בעמדתך – תוכל לשפוט בנושא בצורה קצת יותר מלומדת.