ShiranAway2,צר לי לשמוע שכך את מרגישה,אם כי
חייב לומר שיש גם מודעות,גם תובנות לגבי הסבל שלך מדכאון,והאובססיביות,מהם את סובלת.יש גם לא מעט אמפטיה לסבל הזה,אבל בפועל קשה להתחבר ממש לרגשות של האחר,שהם תמיד מאד סובייקטיביים.יחד עם זה,וזה לא נאמר בכדי להקל עלייך,לרוב אי אפשר לדעת מה זולתך,חושב,או מרגיש אם הוא אינו משתף את האחר במה שעובר עליו.כך אפשר,שבאותה מדה ש/את חשה כאילו,לא אכפת לאחרים ממך.במדה רבה זה הדדי.התחפושת שאת לובשת כלפי חוץ,כאילו הכל בסדר,צר לומר אבל היא מאפיינת כמעט כל אדם,כל עוד אנשים זרים זה לזה.לכן אחת הדרכים להתמודד עם הסבל ובעיקר עם תחושת הניכור כלפי אנשים אחרים,שאינם מודעים למה שעובר עלייך,אחת הדרכים היא לשתף,אם בשיחה אישית,הם באמצעי בטוי פומביים כמו בלוג או קומונה,כאן בתפוז.אם דרך השתתפות בפורומי תמיכה נפשית למיניהם,בהם תוכלי תמיד לפגוש אנשים טובים ומיטיבים עם בעיות דומות,היכולים להוות קבוצת תמיכה מאד מסיבית עבורך.