כאילו לא די ../images/Emo16.gif
בזה שבעוד שבוע וחצי אמורה להיות האזכרה הראשונה לזכר אבא שלי, היום מתה גם דודה שלי, שהיא אחותו. היא היתה חולה כמה וכמה שנים, והאירוניה היתה שללמרות שהיא היתה במצב כמעט סופני הרבה זמן, איכשהו היא שרדה כששני אחים שלה הלכו לעולמם בגלל מצבים רפואיים לא לגמרי מוסברים. מותה לא ממש היה הפתעה, אלא שלא ממש קיבלנו (לא אני, לפחות) התראה לכך בימים האחרונים, וזה כאילו "נחת" משום מקום. אלא שהפעם התחושה היא שונה לגמרי מאשר במותו של אבי לפני כמעט שנה. אולי משום שהיא לא ממש היתה הדמות הכי קרובה אלי במשפחה, אולי משום שגם היא כבר מזמן לא חיתה חיים פעילים, ואולי משום האנטי-קליימקס אחרי שעברתי כבר מוות של הורה. איכשהו לא ידעתי היום מה להחליט לגבי סדר היום שלי למחר ובימים הקרובים. אז אחרי התלבטויות, החלטתי שעד לשעת ההלויה, אנהל סדר יום רגיל - כלומר אהיה בלימודים עד הצהריים, ולאחר ההלויה כבר אבטל הכל. אני עדיין מתלבט בקשר לשבעה, כיוון שגם בני הדודים שלי, כשישבנו שבעה על אבא שלי, לא ישבו איתנו לאורך כל השבוע, ונהילו סדר יום פחות או יותר רגיל. מה שבאמת אין לי עצבים בשבילו, זו כל הסיטואציה המשפחתית המעיקה, וזה עוד זמן כל כך קצר לפני האזכרה לאבא שלי. זו אל משפחה שקל להיות במחיצת כל כך הרבה מבינה במשך כל כך הרבה זמן (כבר אמרנו שמשפחה לא בוחרים, לא?)
בזה שבעוד שבוע וחצי אמורה להיות האזכרה הראשונה לזכר אבא שלי, היום מתה גם דודה שלי, שהיא אחותו. היא היתה חולה כמה וכמה שנים, והאירוניה היתה שללמרות שהיא היתה במצב כמעט סופני הרבה זמן, איכשהו היא שרדה כששני אחים שלה הלכו לעולמם בגלל מצבים רפואיים לא לגמרי מוסברים. מותה לא ממש היה הפתעה, אלא שלא ממש קיבלנו (לא אני, לפחות) התראה לכך בימים האחרונים, וזה כאילו "נחת" משום מקום. אלא שהפעם התחושה היא שונה לגמרי מאשר במותו של אבי לפני כמעט שנה. אולי משום שהיא לא ממש היתה הדמות הכי קרובה אלי במשפחה, אולי משום שגם היא כבר מזמן לא חיתה חיים פעילים, ואולי משום האנטי-קליימקס אחרי שעברתי כבר מוות של הורה. איכשהו לא ידעתי היום מה להחליט לגבי סדר היום שלי למחר ובימים הקרובים. אז אחרי התלבטויות, החלטתי שעד לשעת ההלויה, אנהל סדר יום רגיל - כלומר אהיה בלימודים עד הצהריים, ולאחר ההלויה כבר אבטל הכל. אני עדיין מתלבט בקשר לשבעה, כיוון שגם בני הדודים שלי, כשישבנו שבעה על אבא שלי, לא ישבו איתנו לאורך כל השבוע, ונהילו סדר יום פחות או יותר רגיל. מה שבאמת אין לי עצבים בשבילו, זו כל הסיטואציה המשפחתית המעיקה, וזה עוד זמן כל כך קצר לפני האזכרה לאבא שלי. זו אל משפחה שקל להיות במחיצת כל כך הרבה מבינה במשך כל כך הרבה זמן (כבר אמרנו שמשפחה לא בוחרים, לא?)