כאב
למה? תגידו לי אתן הבנות למה תמיד כשמתנהגים אליכן יפה, בכבוד וברגישות מסתובב אצלכן איזה בורג ואתן נלחצות ובורחות. ולמה? למה תמיד כשמתייחסים אליכן חרא, אדישים אליכן, לא מחזירים טלפונים ונותנים לכם הרגשה שלא בטוח שאתן רצויות אתן תאהבו ותישארו. למה כשנותנים לכם רומנטיקה באוויר (במינון הנכון), הפיוז שלכן משתולל? אני לא אומר את זה סתם כך, אלא מניסיון, זה פשוט מה שהיה במערכות יחסים האחרונות שלי. כשהקדשתי לך קצת יותר תשומת לב מאשר לאחרות ואני באמת לא מגזים שאני אומר קצת, נבהלת. ותפסיקו כבר עם הזיבולים שלכן, "אתה בחור מקסים וכל אחת..." זה באמת לא מה שאנחנו צריכים לשמוע. אל תגידו שנמשיך להיות בקשר כיוון שידידות כבר לא חסר לנו. אל תגידו (אתן הקוראות) אני לא כזו, והיא לא שווה את זה, מזוכיסטית או משהו בסגנון הזה. היא ילדה טובה בלי שום פצעים עמוקים מדי מהעבר. אני לא יודע את נפשי כרגע, היא כל כך אכזבה אותי, כמעט חודשיים היינו ביחד. חשבתי סוף כל סוף שמצאתי את זו שכבר שנים אני חולם, אבל אתמול היא עשתה קצת חושבים וזרקה לי את הפצצה הזו בפנים. אז מה אני אומר, "כל עכבה לטובה"? כבר כל כך נמאס לי מהמשפט הזה. אגב אם זה משנה למישהו שנינו בסביבות אמצע שנות העשרים. באותו רגע אמרתי לה שאני לא אוותר עלינו, ובאמת אני מתכוון לזה אבל אני לא יודע כיצד. היא השאירה פתח לחזרה כשאמרה שאולי בהמשך היא כן תרצה לנסות ואז אולי היא כן תחזור להרגיש את מה שהיה בהתחלה אבל כרגע לא נראה שיש על מה לדבר ולא נראה לי שאני אוותר על הכבוד שלי. חבר' ה, אתם לא מכירים אותי ואני כותב פה פעם ראשונה (למרות שלפעמים אני עוקב אחריכם), מה אני צריך לעשות? לוותר, להתעקש, לתת לה זמן ואז להתקשר? עצות יתקבלו בברכה. מישהו...
למה? תגידו לי אתן הבנות למה תמיד כשמתנהגים אליכן יפה, בכבוד וברגישות מסתובב אצלכן איזה בורג ואתן נלחצות ובורחות. ולמה? למה תמיד כשמתייחסים אליכן חרא, אדישים אליכן, לא מחזירים טלפונים ונותנים לכם הרגשה שלא בטוח שאתן רצויות אתן תאהבו ותישארו. למה כשנותנים לכם רומנטיקה באוויר (במינון הנכון), הפיוז שלכן משתולל? אני לא אומר את זה סתם כך, אלא מניסיון, זה פשוט מה שהיה במערכות יחסים האחרונות שלי. כשהקדשתי לך קצת יותר תשומת לב מאשר לאחרות ואני באמת לא מגזים שאני אומר קצת, נבהלת. ותפסיקו כבר עם הזיבולים שלכן, "אתה בחור מקסים וכל אחת..." זה באמת לא מה שאנחנו צריכים לשמוע. אל תגידו שנמשיך להיות בקשר כיוון שידידות כבר לא חסר לנו. אל תגידו (אתן הקוראות) אני לא כזו, והיא לא שווה את זה, מזוכיסטית או משהו בסגנון הזה. היא ילדה טובה בלי שום פצעים עמוקים מדי מהעבר. אני לא יודע את נפשי כרגע, היא כל כך אכזבה אותי, כמעט חודשיים היינו ביחד. חשבתי סוף כל סוף שמצאתי את זו שכבר שנים אני חולם, אבל אתמול היא עשתה קצת חושבים וזרקה לי את הפצצה הזו בפנים. אז מה אני אומר, "כל עכבה לטובה"? כבר כל כך נמאס לי מהמשפט הזה. אגב אם זה משנה למישהו שנינו בסביבות אמצע שנות העשרים. באותו רגע אמרתי לה שאני לא אוותר עלינו, ובאמת אני מתכוון לזה אבל אני לא יודע כיצד. היא השאירה פתח לחזרה כשאמרה שאולי בהמשך היא כן תרצה לנסות ואז אולי היא כן תחזור להרגיש את מה שהיה בהתחלה אבל כרגע לא נראה שיש על מה לדבר ולא נראה לי שאני אוותר על הכבוד שלי. חבר' ה, אתם לא מכירים אותי ואני כותב פה פעם ראשונה (למרות שלפעמים אני עוקב אחריכם), מה אני צריך לעשות? לוותר, להתעקש, לתת לה זמן ואז להתקשר? עצות יתקבלו בברכה. מישהו...
