כאב פיזי

סובל10

New member
כאב פיזי

שלום.

אני מרגיש כאבים פיזיים כתוצאה מאי ודאות שאני חווה כל הזמן לגבי מחלות סופניות.
אני כבר לא בטוח שהכאבים עצמם קשורים באופן ישיר ל-ocd, אלא
קשורים ללחץ שאני חווה כתוצאה מאי ודאות.
אני יודע שהאי ודאות מקורה ב-ocd, אבל הכאבים עצמם נגרמים ישירות מהלחץ הנפשי שאותו אני חווה.
חשוב לי לציין שהאי ודאות שלי מתרחשת בכל רגע ורגע, בכל שנייה ושנייה,
וזה לא נותן מנוח, ואני מרגיש היטב את הכאבים הפיזיים בגוף.

השאלה היא: האם ניתן לחוות אי ודאות בנוגע לחרדת בריאות גם ללא כאבים פיזיים? ואם כן, כיצד עושים זאת?
(אני יודע שיש אי ודאויות שניתן לחיות איתן... למשל, פעם חוויתי אי ודאות האם כיביתי את הגז בבית או לא, אבל לא חשתי כאבים פיזיים כתוצאה מכך).

אשמח לתגובות..
תודה.
 

DOCTOR W H O

Member
מנהל
היי

כאבים לפעמים מושפעים מלחץ נפשי. אני מציעה לשאול את המטפל לגבי זה. אל תהיה מוטרד מזה זה יכול להיות גם צירופי מקרים בגלל אמונה חזקה שזה יהיה אז זה נוצר.
 

סובל10

New member
כאבים

תודה על המענה.

אני פשוט מרגיש כאבים פיזיים כתוצאה ישירה מהלחץ הנפשי ומאי הודאות.
אני גם מנסה להבין מדוע אני מרגיש חרדה גדולה ממחלות סופניות, לעומת אדם אחר שלא יחווה זאת כלל. הרי מה ההבדל? שנינו אותו הדבר. האם אני עושה משהו לא נכון? האם אני רגיש יותר? מעניין אותי לדעת כיצד מרגיש בנאדם שאינו חווה ocd בנוגע לאי ודאות.

יש לי שתי שאלות:
1. מה האדם ללא ocd עושה כדי לא לחוות אי ודאות, לעומת אדם עם ocd.
2. כיצד עליי לבחור פסיכולוג מתאים? מה הקריטריונים? האם יש לך המלצה על פסיכולוגים טובים, כיצד לחפש? מאיפה בעצם עליי להתחיל?

תודה מראש.
 

DOCTOR W H O

Member
מנהל
היי

גם לי יש חרדות ממחלות סופניות, אבל אני מאמינה שגם לבן אדם ללא אוסידי יש חששות כאלו פשוט לא ברמה גבוהה כמונו.
קודם כל אתה צריך פסיכיאטר לפני פסיכולוג כדי שיאבחן אותך בדיוק יקבע כדורים וישלח לפסיכולוג. אתה יכול ללכת לקופה והם יעזרו או ללכת לפרטי.
אחרי כן הפסיכולוג שיקבע לך יחליט כבר באיזו שיטה לטפל בבעיה.
 

סובל10

New member
חרדה ממחלות

תודה על המענה.

מה את עושה בנוגע לחרדות שלך מהמחלות הסופניות?
באיזו שיטה פסיכולוגית את נוקטת ?
מה את אומרת לעצמך בלב כדי להפחית את החרדה ואי הודאות?

אשמח לקבל ממך טיפ בנושא..
תודה.
 

DOCTOR W H O

Member
מנהל
היי

האמת ככול שהתמודדתי עם זה יותר ככה זה נרגע. אני אתן לך דוגמא.
כשאבי זיכרונו לברכה שהה בבית חולים הוא שהה בחדר מלא פחים, ופחים זה אחד הדברים הכי קשים לי.
אז פשוט מרוב שהייתי חייבת להיות נוכחת בחדר לאט לאט קיבלתי סיביטי מהפחים וכיום אני מארגנת אשפה לבד.
בקשר למחלות אני פשוט מתעלמת. הכי קל הכי םשוט פשוט לתת למחשבה לא להלחם בה ואז לתת לה לחלוף מעצמה.
 

סובל10

New member
דרך התמודדות ומציאת פתרון

במקרה שלי דווקא הפוך.
ככל שאני מתמודד יותר עם אי הודאות והחרדה של המחלות, אני מרגיש יותר ויותר את הסבל. אני מבין שמטרת הסיביטי היא להיחשף ולהימנע מתגובה, וזה מה שאני עושה. אבל, בפועל אי הודאות ממשיכה להתקיים, ולכן אני ממשיך לסבול ולהרגיש את הכאבים הפיזיים. זאת בניגוד לדוגמא שנתת על הפחים, שכאן התהליך של הסיביטי עבד כראוי.
כמובן שאני מנסה לתת למחשבה לחלוף מעצמה, אבל בפועל זה לא קורה.

הבעיה העיקרית היא שאני חי בתחושה שלילית שאני עלול לחלות, ולכן נוצרת אי הודאות והחרדה.

חשבתי לאחרונה שאם אתחיל להסתכל על עובדות, ויותר מזה.. אם אתחיל לתת אמון בעובדות, הודאות תחזור אליי.
אבל כאן טמונה הבעיה... לא משנה כמה עובדות אני אנסה לאמץ, עדיין אני
לא אצליח להאמין בעובדות אלה.

למשל, אם עשיתי בדיקה נגד מחלה סופנית, והכל יצא תקין, עדיין אחיה בתחושה שאולי הבדיקה לא תקינה, ועליי לבצע אותה שוב. כלומר, לא אאמין שהבדיקה תקינה.

שתי שאלות:
1. ממה נובע חוסר האמון בעובדות?
2. כיצד אני יכול שוב להאמין בעובדות?

תודה.
 

DOCTOR W H O

Member
מנהל
היי

זה משהו שאתה צריך להגיע להחלטה עם עצמך. כשהצלחתי רק לשטוף ידיים אחרי שתן ולא להתקלח אחרי זה ישר, זה בא מהרצון הפנימי שלי. אתה צריך להבין שעובדות זה דבר ודאי ומדעי ולכן אינן יכולות לשקר.
 

סובל10

New member
עובדות

היי.
מסכים איתך לגמרי שעובדות זה דבר ודאי ומדעי.
כלומר, ברמה הרציונלית אני מבין את זה.

הבעיה היא לא העובדות עצמן, אלא האמונה בעובדות אלה.
כלומר, הפרשנות שלי לעובדות באה לידי ביטוי בחוסר האמונה שלי בהן,
למרות שאני מבין שהעובדות האלה מדעיות ו-ודאיות.

העלית נקודה מעניינת לגבי הרצון הפנימי...
אני מרגיש שיש לי רצון פנימי, אבל אני לא מצליח לממש אותו בגלל האמונה שלי.
לגבי הדוגמא שנתת, אני מבין שהרצון הפנימי שלך הוא לשטוף ידיים בלבד, ואילו המקלחת נובעת מהחרדה.
במקרה שלי, הרצון שלי הפנימי הוא להאמין בעובדות ולראות בהן כודאיות. אבל, החרדה גוררת אותי לפתח חוסר אמון בעובדות ולהוביל אותי לחוות אי ודאות.
החרדה הגבוהה מהמחלה גורמת לי לפתח חוסר אמון במה שהרופאים אומרים, ולכן אני לא רואה בעובדות כמשהו ודאי.

השאלות שלי הן:
1. כיצד ניתן להבין שהעובדות והמידע שמספקים לי הרופאים הן ודאיות ומדעיות מבלי שהחרדה תגרום לי לחשוב שהעובדות שלהם לא נכונות?
2. כיצד ניתן להפחית חרדה ממחלות בצורה קוגנטיבית מחשבתית, על מנת שיחזור האמון שלי בעובדות?

תודה.
 

DOCTOR W H O

Member
מנהל
היי

אם אינן מאמין בעובדות אז חקור בעצמך את הנושא, תלמד אותו ואז תהיה לך ההוכחה האישית שלך שהעובדות נכונות, כי לא הרופאים אמרו זאת אלא אתה מצאת ובדקת בעצמך בלבד. כשאני מסתבכת עם מחשבות טורדניות אני לוקחת שתי צעדים אחורה ונרגעת, ואז מתעלמת מהם. רוב הפעמים זה נרגע מעצמו כשאני לא מתיחסת אליהן
 

סובל10

New member
אמון

שוב אני מודה לך על המענה.
בדומה להצעה שנתת לי, אני ניסיתי בעבר לחקור את הנושא, אבל הגעתי למסקנה כי לחקור בעצמי את הנושא הופך למשהו טקסי.
כלומר, המטרה היא לא לבדוק ולחקור בצורה טקסית, אלא להימנע מהטקס. לכן, חקירת הנושא אינה החזירה לי את האמון בעובדות.

תמיד עולה לי הדילמה.. האם לבדוק את העובדות לעומק כדי שאני אתחיל להאמין בהם, או שעליי לקבל את העובדות מהרופא כדי להימנע מטקס כפייתי של בדיקה?

במידה ואני מחליט לבדוק, אני כנראה אפחית את החרדה בצורה זמנית, אבל לטווח הארוך החרדה תגבר. מצד שני, אם אני מחליט לא לבדוק, אז אני ממשיך להרגיש את החרדה, ואת הכאבים הפיזיים, אבל אני לא באמת מרגיש שהחרדה יורדת.

כלומר, הדילמה הזאת מבטאת מבוי סתום שאני נמצא בו.

לכן, אני מחפש באמת דרך שבה לא אחקור את הנושא ואין צורך שאלמד אותו, אלא להיפך.. אני מחפש להאמין בעובדות שמסופקות לי ע"י הרופא, וזו השאלה המרכזית ---

כיצד להאמין בעובדות שמסופקות לי על ידי הרופא, מבלי שאני בודק אותם לעומק?
(כלומר, להאמין בעובדות כמו שהם).


תודה.
 
למעלה