כאב מזוגיות

[pov2]

את לא במשבר גיל ה40 אלא בהתפקחות גיל ה40

ועכשיו, הבנת, או הודת בינך לבין עצמך, שאת חיה עם פרזיט.
מה שמעניין אותי הוא- איך זה שאת ממשיכה לאהוב אותו, לאחר שמזניח אותך בצורה כזו?
&nbsp

 

[יהלום ענק]

זאת שאלה טוב

ובאמת אני אוהבת הרבה פחות.

אני החלטתי שאתחיל לשפר את מצבי עם עצמי. לנסות כמה שאני יכולה. ודבר ראשון הוא לטפל בילד הבעייתי שלי, עוד יותר ממה שיש עכשיו.
זה אחת המוקשים הקשיים.
דבר שני, לעשות עבורי. ריקודים, מוזיקה. וללמוד, אילו דברים שאני אוהבת. ובכלל לעשות פחות עבורו. לי כעס. פשוט כי אני עסוקה בעניינים שלי.
ולנסות להיפטר מהטינה- כי היא הורסת אותי יותר מאשר כל דבר אחר.
כל זה על מנת לחזק את עצמי- כי אם תתפרק החבילה, אני אהיה מספיק חזקה להתמודד עם זה.

 

[חובטת שטיחים]

יש לי עוד רעיון - מאחר ואת עדיין בעניין של לנסות להתקרב ולבדוק אם יש לכם סיכוי ביחד, אולי תלכי לקראתו בעניין של לעשות משהו ביחד ותציעי לו שפעם אחת בשבוע תקחו ביביסיטר ותצטרפי אליו לחדר הכושר. אחרי חדר כושר משותף אפשר למשוך את הבילוי לקפה משותף ואולי זה יהיה הצעד שלכם לקראת "ביחד" והזדמנות לתקשר. אם הוא מסרב, תסיקי את המסקנות בעצמך...
במקביל הסירי מעצמך חלק מן האחריות, כמו שהוא הודיע לך שהוא בחדר כושר בימים ראשון שלישי וחמישי, ככה את תגידי לו שבימי שני את רוקדת ואת מצפה שהוא יהיה בבית עם הילדים, ואם הוא לא יכול מסיבה כלשהי (למעט כמובן נסיעת עבודה לחו"ל), הוא אחראי למצוא ביביסיטר.
חוץ מזה, מניסיון שלי, ההתמודדות הכי חשובה עם ילד עם בעיות היא לא ריפוי בעיסוק ולא תרפיה ברכיבה על גמלים, אלא טיפול משפחתי שמלמד אותנו ההורים אסטרטגיות התנהלות מול הילדים. אז תקבעי לכם ההורים פגישה ותעדכני את בעלך שהוא צריך להיות שם גם כן. מקסימום... יצליח.

 

[אייבורי]

הפרזיט הזה מפרנס את שניהם

&nbsp
ואני מבין שהיא רוצה שהוא יקח יותר אחריות בבית
ואני שואל, האם היא תיקח יותר אחריות כלכלית ?
&nbsp
אני מציע שלפני שנכריז על פרזיטים כי לא החליפו חיתול, להסתכל על כל המערכת
כולל פרנסה למשפחה.