כאב ככלי טיפולי?
שלום לכולם, שאלה לדיון... כשהתחלתי ללמוד לטפל (שיאצו), אמרו לי "בשום אופן אל תכאיב!" בשלב יותר מאוחר אמרו לי, "לפעמים צריך להכאיב." בשלב עוד יותר מאוחר אמרו לי: "מה זה משנה אם כואב עכשיו - העיקר שלא יכאב אחר-כך! מה שחשוב זה להגיע לתחתית של הצובו, ואם זה כואב - לא נורא!" במקביל, טופלתי בדיקור - והיו מטפלים שהשתמשו במחטים דקות, והשתדלו לא להכאיב, והיו כאלה שהשתמשו ב"מסמרים", ולא היה אכפת להם אם כואב או לא. עלי, אישית, הטיפולים הכואבים עבדו יותר חזק מהטיפולים העדינים. בשלב כלשהו, כמטפל, התחלתי להנחות מטופלים להתרכז בנשימה בזמן הכאב, ללמוד להרפות את הגוף דוקא כשכואב, מתוך הנחה שאם תזכור לנשום בחופשיות בזמן כאב עז בטיפול, תוכל לעשות זאת גם בזמן מתח/כעס/כאב, אחרי הטיפול (כלומר בחיים). באותו הזמן אני משתדל גם לגרום להם לראות משהו מצחיק במצבם, לגרום להם לחייך בזמן הכאב, כדי שייקחו את החיוך הזה הביתה, אחרי הטיפול. התגובות של רוב המטופלים חיוביות; שמתי לב שאצל מטופלים שאני לא מצליח להביא לחיוך בזמן הטיפול, ההתקדמות יותר איטית. חשוב לי להדגיש שאני לא מכאיב בכוונה! צריך להגיע לתחתית הצובו, לתחתית הקיו (חוסר) של המטופל, והרבה פעמים המקום הזה "ממוגן" כי הוא מאוד רגיש, ולכן הטיפול בו כואב. הכאב, מבחינתי, הוא תוצר-לוואי של "קילוף הבצל" של המטופל - אבל אם הוא קיים, אני אשתמש בו לטובת המטופל. ואחרי ההקדמה הקצרה הזאת
, דעתכם על כאב בטיפול?
שלום לכולם, שאלה לדיון... כשהתחלתי ללמוד לטפל (שיאצו), אמרו לי "בשום אופן אל תכאיב!" בשלב יותר מאוחר אמרו לי, "לפעמים צריך להכאיב." בשלב עוד יותר מאוחר אמרו לי: "מה זה משנה אם כואב עכשיו - העיקר שלא יכאב אחר-כך! מה שחשוב זה להגיע לתחתית של הצובו, ואם זה כואב - לא נורא!" במקביל, טופלתי בדיקור - והיו מטפלים שהשתמשו במחטים דקות, והשתדלו לא להכאיב, והיו כאלה שהשתמשו ב"מסמרים", ולא היה אכפת להם אם כואב או לא. עלי, אישית, הטיפולים הכואבים עבדו יותר חזק מהטיפולים העדינים. בשלב כלשהו, כמטפל, התחלתי להנחות מטופלים להתרכז בנשימה בזמן הכאב, ללמוד להרפות את הגוף דוקא כשכואב, מתוך הנחה שאם תזכור לנשום בחופשיות בזמן כאב עז בטיפול, תוכל לעשות זאת גם בזמן מתח/כעס/כאב, אחרי הטיפול (כלומר בחיים). באותו הזמן אני משתדל גם לגרום להם לראות משהו מצחיק במצבם, לגרום להם לחייך בזמן הכאב, כדי שייקחו את החיוך הזה הביתה, אחרי הטיפול. התגובות של רוב המטופלים חיוביות; שמתי לב שאצל מטופלים שאני לא מצליח להביא לחיוך בזמן הטיפול, ההתקדמות יותר איטית. חשוב לי להדגיש שאני לא מכאיב בכוונה! צריך להגיע לתחתית הצובו, לתחתית הקיו (חוסר) של המטופל, והרבה פעמים המקום הזה "ממוגן" כי הוא מאוד רגיש, ולכן הטיפול בו כואב. הכאב, מבחינתי, הוא תוצר-לוואי של "קילוף הבצל" של המטופל - אבל אם הוא קיים, אני אשתמש בו לטובת המטופל. ואחרי ההקדמה הקצרה הזאת
