כאב וצער...
בתאריך 9/7/02 מת האושר שלי, ימים ספורים לאחר מכן כתבתי כאן לראשונה, כמה שהאושר הזה חסר לי, כשגיליתי שהוא מת (הוא נהרג ביריה) הדבר הראשון ששאלתי הוא האם הוא התאבד, ושמאוד אכעס עליו אם כן, אמרו לי שזו הייתה תאונה. המצב הנפשי שלי לא התאים להגיד לי את האמת. לפני שבוע וחצי בערך גיליתי שזה נכון, שהוא התאבד, שהיה לו קשה, שהוא לא נהנה מהחיים, שלא היה לו טוב, שהוא שלם עם זה, שהוא לא ראה דרך אחרת לצאת מהמצב שבו הוא היה. אני לא שופטת אותו ולא כועסת עליו, הרבה פעמים אני רוצה מאוד להצטרף אליו, שוקלת את זה מידי יום ביומו, המצב שלו כשהוא החליט להתאבד, היה מאוד דומה למצב שאני נמצאת בו כרגע,קשה לי להתמודד עם הדבר הזה שנקרא חיים, ולא רק בגלל שהוא איננו, ביגלל עוד הרבה דברים. אני יכולה לקום בבוקר, והכל למראית עין יראה בסדר, וזה תופס אותי במהלך היום, הגעגוע והכאב והצער, אני מנסה למלא את היום בהמון משימות, התחלתי עבודה חדשה, ואני עובדת בערך 11 - 12 שעות ביום, ובכל זאת הוא מתגנב אלי, ואני מאבדת את הפוקוס
. מתי זה יגמר? מתי אני יקום בבוקר ולא ירצה למות יותר, כשאני חושבת על להצטרף אליו אני גם מסתכלת רגע על האחים שלו וההורים שלו ושואלת את עצמי מה יהיה עם ההורים שלי ואחותי אם אני יעשה דבר כזה, אבל איך אפשר גם להיות וגם לרצות לא להיות? לרצות להתאדות? לא לעבור דברים, הכל נראה חסר טעם לחלוטין: העבודה, הקימה בבוקר, החברים, הכל פשוט חסר טעם. אני זקוקה להמון עזרה, הבעיה שאין לי אינטרנט באופן קבוע (כי אין לי מחשב בבית) ואני לא יודעת מה לעשות, אם למשהו מחברי הפורום יש פתרון או עצה לתחושות שלי או לבעיות שלי אני אשמח אם תכתבו, אני יודעת שחג, אבל דווקא עכשיו בבית שאני נמצאת יש לי אינטרנט, אני אשמח לכל תגובה.
ובכל זאת לא שכחתי, חג שמח ושנה טובה לכולנו, מי יתן ונשרוד אותה
