Darkmatter
New member
כאב וחיבור...
בתקופה האחרונה אני מרגישה אפילו רע יותר אם זה בכלל אפשרי. מסקאלה של 1-10 הכאב שלי ברמה של 20. אני כבר לא חושפת כלום לגבי עצמי לאף אחד. מנסה להימנע כמה שיותר מלדבר עם אנשים. אני אפילו לא רוצה להסביר ולפרט כמה המצב שלי ירוד. אני מקווה שבחודש הבא שאמור לקרות בו משהו חדש והתחלה חדשה ומקום חדש אז המצב ישתנה, אבל קשה לי מאוד להאמין בזה. בכל מקרה, מה שרציתי להגיד זה שבתקופה הזאת אני מרגישה הכי הרבה געגועים לאמא שלי. רוב השנים שנאתי אותה וכעסתי עליה, ועכשיו אני כ"כ מצטערת שהתנהגתי ככה. אני כ"כ אוהבת אותה עכשיו ומנסה איכשהו להתחבר לצדדים הטובים שלה. לא ידעתי בדיוק איך ליצור את ההתחברות הזאת. בהתחלה הכנסתי את הציפורניים ליד שלי כמו מה שאמא שלי עשתה בתקופות הלא טובות שלה. אבל זאת היתה התחברות מאוד שלילית וכל המסביב היה שלילי. אני מניחה שעשיתי את זה גם כדי כאילו לבקש ממנה סליחה. להגיד לה שהיא צדקה לגבי, גם אם מה שהיא עשתה לא נכון, בסופו של דבר, למרות שהיא לא ידעה את זה, היא צדקה. אז כאילו רציתי לבקש ממנה סליחה על זה שנכשלתי ואיכזבתי אותה [בבקשה אל תרדו עלי בעניין....
]. היה קשה לי למצוא משהו עד שהגעתי למשהו שהוא נשמע די טיפשי, אבל הוא מדהים עבורי. מאז שהייתי בגן עד שהיא כבר לא יכלה יותר ללכת- היינו יורדות כל יום, כמה פעמים ביום אפילו, להאכיל את חתולי הרחוב. זה היה הדבר הכי ביחד שלנו, והדבר שהכי קירב בינינו. היא מאוד מאוד אהבה בע"ח וגם אני. היא ממש התמוגגה מכל דבר חמוד שהם עשו. וזה די מדהים שהיא היתה איתם כ"כ עדינה אפילו בתקופה שהיו לה התקפי זעם וכאלו. אני זוכרת שהיה איזה חתול שמאוד אהבנו [שבסופו של דבר נדרס] שאיזה חתול נשך אותו, אז אמא שלי שמה לו יוד על הרגל. או שלאוגר שלנו היו תולעים בבטן, היא הוציאה לו אותם בעצמה [משום מה, כל הבע"ח שהיה לנו וסביבנו מתו בצורה מזעזעת. הם לרוב סבלו קשות לפני שהם מתו. זה די מצחיק אותי עכשיו בצורה חולנית משהו.]. אחרי שאמא שלי הפסיקה לרדת להאכיל אותם, תקופה קצרה אח"כ גם אני הפסקתי. ועכשיו חזרתי לזה. שלשום ירדתי להביא להם קופסא טונה שלמה. אלו כבר הצאצאים של החתולים שאז האכלנו ככה שאני לא מכירה אותם. והתמוגגתי לראות אותם אוכלים. היה איזה חתול מסכן שלא הצליח לאכול, והוא ישב לידי והסתכל עלי וילל. כאילו מבקש שאני אתן לו גם. חשבתי לעצמי שבטח אם אמא שלי היתה רואה את זה, היא היתה עולה ומביאה רק לו קופסת טונה. ממש הרגשתי אותה עומדת לידי, והרגשתי את החיות שבה. עוד דבר מדהים, אני לא יודעת מה היא היתה אומרת על כל דבר שהייתי עושה או אומרת כי היא כבר איבדה בצורה מסוימת את האישות שלה, וגם גיל יסודי שונה מגיל ההתבגרות. אבל לגבי החתולים, אני יודעת מה היא היתה עושה ואומרת. וזה הדבר היחיד שאני יודעת לגביו בוודאות. זה באמת נשמע טיפשי, אבל אני מרגישה כאילו אני ממשיכה מסורת שהיתה מאוד חשובה לה ושהיא רוצה שאני אמשיך אותה. אני תמיד מרגישה אותה איתי כשאני מאכילה אותם. מה גם, שאני מתה על בע"ח בעצמי. ושוב, גם בזמן השיגעון שלה, היא ניסתה לחנך אותי לאהבה ולעזרה לזולת. זה נשמע ביזארי לחלוטין, אבל ככה זה היה. זהו, אז אני מרגישה ממש זוועה [אני ממש לא יכולה לתאר כמה, כמו שאני לא יכולה לתאר את הייאוש], אז אני חושבת שאני אחכה לבוקר כדי לרדת להאכיל אותם. זה מסב לי שלווה וחיבור. וקצת פחות כאב...
בתקופה האחרונה אני מרגישה אפילו רע יותר אם זה בכלל אפשרי. מסקאלה של 1-10 הכאב שלי ברמה של 20. אני כבר לא חושפת כלום לגבי עצמי לאף אחד. מנסה להימנע כמה שיותר מלדבר עם אנשים. אני אפילו לא רוצה להסביר ולפרט כמה המצב שלי ירוד. אני מקווה שבחודש הבא שאמור לקרות בו משהו חדש והתחלה חדשה ומקום חדש אז המצב ישתנה, אבל קשה לי מאוד להאמין בזה. בכל מקרה, מה שרציתי להגיד זה שבתקופה הזאת אני מרגישה הכי הרבה געגועים לאמא שלי. רוב השנים שנאתי אותה וכעסתי עליה, ועכשיו אני כ"כ מצטערת שהתנהגתי ככה. אני כ"כ אוהבת אותה עכשיו ומנסה איכשהו להתחבר לצדדים הטובים שלה. לא ידעתי בדיוק איך ליצור את ההתחברות הזאת. בהתחלה הכנסתי את הציפורניים ליד שלי כמו מה שאמא שלי עשתה בתקופות הלא טובות שלה. אבל זאת היתה התחברות מאוד שלילית וכל המסביב היה שלילי. אני מניחה שעשיתי את זה גם כדי כאילו לבקש ממנה סליחה. להגיד לה שהיא צדקה לגבי, גם אם מה שהיא עשתה לא נכון, בסופו של דבר, למרות שהיא לא ידעה את זה, היא צדקה. אז כאילו רציתי לבקש ממנה סליחה על זה שנכשלתי ואיכזבתי אותה [בבקשה אל תרדו עלי בעניין....
