כאב בקושי.
אוקיי אז ככה, אני לא בטוחה אם פה זה המקום לשאול את זה אבל אני אשאל בכל זאת, מאז שהייתי ילדה קטנה היה לי כח סבל מאד גדול, אני זוכרת מצבים שהייתי נופלת מ5 מדרגות נעמדת וממשיכה ללכת בגיל מאוד נמוך, 3 או 4 נראה לי, אמא ואבא שלי אמרו שאם היה כואב לי לא הייתי בוכה כשהייתי קטנה אבל אני לא יכולה לזכור את זה, אם הייתי מקבלת מכה לראש הייתי לוחצת על זה כדי שזה לא יתנפח, הכאב בקושי הפריע לי.. זרקו עלי לבנה לראש ומה שעשיתי היה ללחוץ על זה. כמעט ואף פעם לא חם לי, אנשים הרבה פעמים לא מסוגלים להבין איך אני מסוגלת ללבוש כמה שכבות בקיץ..אני גם לא מזיעה, אלא אם כן אני עושה פעילות פיזית רצינית גם אז אין לי עיגולי זיעה או משו וזה תוך מספר דקות נעלם. אני מאוד רגישה לקור אבל.. כשהלכתי לרופא עיניים הוא אמר לי שיש לי צלקת בעין כנראה מאיזה פגיעה או משו ואני אפילו לא ידעתי מזה בכלל..כשהייתי בכיתה ו' היה לי דלקת כליות במצב מאוד חמור והרגע היחידי שהלכתי לבית החולים היה רק בגלל חום גבוה, הרגשתי כאב והיו פעמים שהייתי צריכה לנוח ולשבת על ספסל כי לא הייתי יכולה להמשיך לעמוד אבל סבלתי את זה בשקט,.אחד הדברים שגרמו לי לחשוב על כל זה עכשיו היא שלפני 3 חודשים בערך נקעתי את הרגל, כשזה קרה צחקתי (כי הסיטואציה הייתה מאוד מצחיקה) ואז הלכתי על הרגל, בדיוק היו לי חזרות להצגה של הבית ספר הייתי חייבת לנוע, חברה שלי שנקעה את הרגל בדיוק מאותה נקודה כמוני חודשיים לפני אמרה לי שזה כנראה לא נקע, כי היא ידועה בעצמה כאחת שלא מתבכיינת על כל דבר קטן וכשהיא נקעה היא בכלל לא יכלה לזוז, ביום הראשון זה באמת היה בעייתי לזוז אבל כבר ביום השני זה היה יותר קל וביום השלישי אפילו עשיתי הליכה, עד עכשיו אני כן מרגישה כאב מסויים מהרגל אבל זה בגלל שעדיין הנקע קיים לפי מה שאמר אורתופד וגם לפי מה שהבנתי יש לי דלקת. כנראה בגלל מאמץ יתר.. יש לי כח סבל מאד גדול ובדרך כלל לא לוקח יותר מדי זמן עד שכאב עובר לי.. חוץ ממני גם אחי הגדול ואבא שלי הם ככה, אני לא יכולה לפרט עליהם כל כך הרבה אני רק יודעת שלאבא שלי יש כח סבל מאוד גדול, נותנים לו אישורים של חופש מהעבודה והוא בכל זאת הולך..הוא גם אמר לי שאבא שלו ז"ל פעם אחת עבר תאונת עבודה בה הוא שבר משהו ברגל..משהו באזור של הפיקה (אבא שלי פשוט הראה לי איפה אז אני לא בטוחה בדיוק מה, הוא הצביע על הברך) הוא אמר שאבא שלו הלך לבית החולים ברגל והוציאו לו את החלק הזה מהרגל, אבא שלי אמר שבן אדם נורמלי לא היה מסוגל אפילו לעמוד.. אני אשמח לדעת מה דעתכם.. האם זה סתם כח סבל מאוד חזק או שזה בעייה תושתית במערכת העצבים?
אוקיי אז ככה, אני לא בטוחה אם פה זה המקום לשאול את זה אבל אני אשאל בכל זאת, מאז שהייתי ילדה קטנה היה לי כח סבל מאד גדול, אני זוכרת מצבים שהייתי נופלת מ5 מדרגות נעמדת וממשיכה ללכת בגיל מאוד נמוך, 3 או 4 נראה לי, אמא ואבא שלי אמרו שאם היה כואב לי לא הייתי בוכה כשהייתי קטנה אבל אני לא יכולה לזכור את זה, אם הייתי מקבלת מכה לראש הייתי לוחצת על זה כדי שזה לא יתנפח, הכאב בקושי הפריע לי.. זרקו עלי לבנה לראש ומה שעשיתי היה ללחוץ על זה. כמעט ואף פעם לא חם לי, אנשים הרבה פעמים לא מסוגלים להבין איך אני מסוגלת ללבוש כמה שכבות בקיץ..אני גם לא מזיעה, אלא אם כן אני עושה פעילות פיזית רצינית גם אז אין לי עיגולי זיעה או משו וזה תוך מספר דקות נעלם. אני מאוד רגישה לקור אבל.. כשהלכתי לרופא עיניים הוא אמר לי שיש לי צלקת בעין כנראה מאיזה פגיעה או משו ואני אפילו לא ידעתי מזה בכלל..כשהייתי בכיתה ו' היה לי דלקת כליות במצב מאוד חמור והרגע היחידי שהלכתי לבית החולים היה רק בגלל חום גבוה, הרגשתי כאב והיו פעמים שהייתי צריכה לנוח ולשבת על ספסל כי לא הייתי יכולה להמשיך לעמוד אבל סבלתי את זה בשקט,.אחד הדברים שגרמו לי לחשוב על כל זה עכשיו היא שלפני 3 חודשים בערך נקעתי את הרגל, כשזה קרה צחקתי (כי הסיטואציה הייתה מאוד מצחיקה) ואז הלכתי על הרגל, בדיוק היו לי חזרות להצגה של הבית ספר הייתי חייבת לנוע, חברה שלי שנקעה את הרגל בדיוק מאותה נקודה כמוני חודשיים לפני אמרה לי שזה כנראה לא נקע, כי היא ידועה בעצמה כאחת שלא מתבכיינת על כל דבר קטן וכשהיא נקעה היא בכלל לא יכלה לזוז, ביום הראשון זה באמת היה בעייתי לזוז אבל כבר ביום השני זה היה יותר קל וביום השלישי אפילו עשיתי הליכה, עד עכשיו אני כן מרגישה כאב מסויים מהרגל אבל זה בגלל שעדיין הנקע קיים לפי מה שאמר אורתופד וגם לפי מה שהבנתי יש לי דלקת. כנראה בגלל מאמץ יתר.. יש לי כח סבל מאד גדול ובדרך כלל לא לוקח יותר מדי זמן עד שכאב עובר לי.. חוץ ממני גם אחי הגדול ואבא שלי הם ככה, אני לא יכולה לפרט עליהם כל כך הרבה אני רק יודעת שלאבא שלי יש כח סבל מאוד גדול, נותנים לו אישורים של חופש מהעבודה והוא בכל זאת הולך..הוא גם אמר לי שאבא שלו ז"ל פעם אחת עבר תאונת עבודה בה הוא שבר משהו ברגל..משהו באזור של הפיקה (אבא שלי פשוט הראה לי איפה אז אני לא בטוחה בדיוק מה, הוא הצביע על הברך) הוא אמר שאבא שלו הלך לבית החולים ברגל והוציאו לו את החלק הזה מהרגל, אבא שלי אמר שבן אדם נורמלי לא היה מסוגל אפילו לעמוד.. אני אשמח לדעת מה דעתכם.. האם זה סתם כח סבל מאוד חזק או שזה בעייה תושתית במערכת העצבים?
