כאבי ברכיים

[backtoblack]

כאבי ברכיים

שינו לי קצת בחד"כ את התוכנית אימונים והכניסו לי סקוואטים מה שגרם לכאבי ברכים קלים אחרי שני אימונים.

יש לציין שמיד הפסקתי וחזרתי לתרגיל אחר.

כרגע השבתתי את עצמי לכמה ימים כי התחלתי להרגיש שהכאבים מתעצמים כרגע הם כואב רק שאני מתכופפת עם הברכיים "בקטנה".

אני בתהליך ירידה במשקל והספורט עוזר לי מאוד לשמור על שגרה ולעיתים מציל אותי מעליות בשבועות קשים.

השאלה שלי-האם שבועיים הפסקת פעילות לחלוטין יכולה לגרום לירידה חדה בכושר הגופני? (מתאמנת כחמש שנים בלי הפסקה 45 דק' ביום)
האם עליי לגשת לאורתופד גם כשמדובר בכאבים קלים ביותר והיני עושה הפסקה?

אם חסר מידע לשאלות שלי אין לי בעיה לענות
תודה רבה

 

[פיבונצי1]

קרה לי משהו דומה

התחילו לי כאבים בברך. אלו לא היו כאבים עזים אבל הרגשתי אותם בכיפוף, בעליה במדרגות וכד'.
זה מעצבן ומפחיד והתחילו לי כבר מחשבות שהגרוע מכל כבר קרה ושאני לא ארוץ יותר ומה לא.

לא ידעתי אם זה קרה כתוצאה מכך שעליתי בעצימות באופן לא הדרגתי במהירות בריצות, או בגלל שעשיתי סקווטים לא נכון או בגלל סיבה אחרת.
הפסקתי לרוץ ולאמן את הרגליים למשך 4 ימים עד שהכאב פחת. זאת הייתה טעות ששילמתי עליה שכן אחרי שחזרתי לרוץ הכאבים חזרו.
שוב הפסקרתי לרוץ. כמה ימים לא היה שינוי, ואז למיום ליום הכאב פחת, עד שהוא נעלם לגמרי. הפעם הייתי סבלן,
חיכיתי עוד יומיים (סה"כ כמעט שבועיים שלמים בלי לרוץ) וחזרתי לרוץ.
טפו טפו טפו, חודש עבר והכל בסדר.
לאט לאט אני חוזר גם לתרגילי רגליים, אבל לא לסקווטים, כי אני ממש לא בטוח שאני יודע לעשות סקווטים כמו שצריך (למרות ההדרכה שקיבלתי).
אם אחזור לסקווטים זה יהיה רק עם הדרכה צמודה שלאחריה אני ארגיש שאני יודע לעשות את התרגיל נכון.

הלקח שלי מהניסיון שלי (שזה כמובן לא דעה מקצועית) שאם כואב בברך עדיף לחכות שהכאב יעלם לגמרי. לא לרוץ שכואב כי זה עלול לגרום לגרוע יותר.

לשאלתך, שבוע שבועיים הפסקת פעילות פוגעת קצת בכושר. אבל הפסקה כזאת אפילו של שלוש שבועות מתבקשת במהלך השנה.
כי אימון זה תהליך מחזורי שבו אנחנו בשיא, אחר כך יורדים לשפל רק כדי לעלות בפעם הבאה לשיא חדש.
אז אם לא תנוחי מרצונך, ותרדי קצת בכושר בהתליך המנוחה, לא תשתפרי, ולפעמים, המנוחה תיכפה עליך על ידי פציעה.

לחילופין, את יכולה לעשות הפסקה באימוני רגליים ולהתמקד רק באימוני גוף עליון.

לגבי אוטורפד, אני הייתי סקפטי אם הוא מסוגל לאבחן נכון כאבים קלים.
כאבים קלים שנעלמים אחרי שבוע שבועים הם דבר שכיח.
לגבי עצמי, העדפתי לחכות ולראות אם זה יעבור לבד, וזה אכן עבר לבד בלי שהייתי צריך לפנות לאורתופד.

 

[ravehor]

כך היה גם אצלי

לפני כמה חודשים כנראה הגזמתי בריצות, והתחילו להציק לי הברכיים.
בימים הראשונים לא התייחסתי והמשכתי לרוץ, שזאת הייתה טעות - הכאב רק התגבר והיה אפילו כשישבתי בלי לזוז (בעיקר כשהברכיים כפופות).
אז אחרי זה הורדתי כמובן ברמת האירובי ועשיתי הליכה קלה בלבד, הכאב נחלש בהדרגה בשבועות שלאחר מכן, ורק אחרי חודש וחצי יכולתי להגיד שהכאבים עברו לחלוטין.
עכשיו אין זכר לזה, אני עושה אירובי וסקווטים בלי רגישויות מיוחדות.

אז גם ההמלצה שלי היא לתת לעצמך מנוחה ברגע שאת מרגישה שמשהו לא בסדר, וזה אמור לעבור. להמשיך לאמץ את זה זה רעיון גרוע.

 

[backtoblack]

היי

האם "מנוחה" בשבילך משמע הפסקת פעילות לחלוטין או כמו שאז עשית הליכה קלה בלבד?

 

[ravehor]

הליכה קלה מפעם לפעם

כדי להזיז קצת את המקום.
למען האמת אם את מתאמנת בחד''כ, עדיף מכשיר הסקי. התנועה שלו רציפה ויוצרת פחות עומס על הברכיים.

 

[מהומת אלוהים]

מייק!? איפה אתה? דחוף לפה!

דעי לך שסקוואט הוא דווקא אחד התרגילים היותר בריאים לחיזוק אזור הברכיים (והגב, כמובן). ולא להיפך.
הכל תלוי, כמובן, בשאלה הבאה: האם את אכן מבצעת סקוואט מלא (לא חצי, שקוואט, לא רבע שקוואט, לא להגיע "רק" עד ירכיים מקבילות לקרקע וכו'. רק סקוואט מלא! פחות מזה, לא רק שלא יעיל, אלא אף עלול להזיק (לברכיים).

סיפור אישי:
לפני כמה שנים נפצעתי בברך בצורה כזו שלא אפשרה לי לרוץ יות רמכמה מטרים בודדים.

דווקא סקוואטים (וכל שאר תרגילי הכוח מבית RIPPETOE, למען הדיוק), לא רק שלא כאבו לי בברכיים, אלא אף חיזקו את השרירים שעוטפים אותן (בין השאר, כמובן...). כיום אני מבצע סקוואטים ותרגילים אחרים בצורה חופשית. וגם מסוגל לרוץ .

בקיצור, הצעה שלי - מייק, אם אתה חושב אחרת, תגיד! - תעלי סרטון קצר שלך מבצעת את הסקוואט ויוכלו לתקן אותך, במידת הצורך.
מה שכן - אל תפסיקי לעשות סקוואטים.
אגב - אני מקוהו שברור שמדובר במוט חופשי ולא במכונה!!!!

 

[yarivlevi]

אפרופו סקוואט מלא, אני לא מצליח להגיע עד למטה

מבלי לכופף מעט את הגב התחתון בחלק האחרון של הירידה, האם זה עניין של גמישות או טכניקה לא נכונה, אני מפחד לדפוק את הגב כי עד כמה שידוע לי הגב אמור להיות ישר לאורך כל הדרך

 

[מהומת אלוהים]

לעניות דעתי מדובר בגמישות

אבל אי אפשר לדעת באמת - עד שתעלה סרטון של הטכניקה ומייק ינתח לך אותו...

 

[giligenisland]

כאבי ברכיים

ראשית אין לך מה לדאוג, לא יקרה שום דבר אם תיקחי מנוחה מפעילות למשך שבועיים..הקושי שלך יהיה בעיקר מנטלי לאחר שנים של אימונים קבועים. הסקאוט כשלעצמו הוא תרגיל מצוין, אך סביר להניח שהטכניקה של הסקואט שלך לא היתה טובה, או שהתחלת בעצימות גבוהה מדי, או/ו שקיימת חולשת שרירים מסוימת הגורמת להפעלת לחץ על מפרק הברך.
שנית, תבדקי האם יש תרגול אירובי שאת מסוגלת לבצע ללא כאב: אופניים, סקי, שחיה, הליכה מהירה.
במידה ואין הפוגה בכאבי הברכיים (גם אם הם קלים) לאחר מספר שבועות הייתי ממליץ לך לפנות לאורטופד וממנו לקבל הפניה לפיזיותרפיה.(במידה והוא ישלח אותך לצילום רנטגן- וותרי על התענוג).
תרגישי טוב,

 

[יהושע60]

שאלה

"במידה והוא ישלח אותך לצילום רנטגן- וותרי על התענוג" - למה?

 

[giligenisland]

רנטגן

היות והיא לא אחרי טראומה/חבלה צריך לשאול מה אנחנו מחפשים לראות בבדיקת הרנטגן, אם נראה משהו- האם זה יתרום לתהליך הטיפולי? ניתן ואפשר לטפל באמצעות בדיקה קלינית ותשאול בצורה יפה מאוד גם ללא הקרינה ונכון הדבר גם לשאר הגוף לא רק לברך. המהירות בא אורטופדים שולחים לבדיקות הדמיה כדוגמת CT ורנטגן היא לא הגיונית לעיתים.

 

[יהושע60]

כמותית

אני מסכים שבאופן כללי מוטב לא להיחשף לקרינה אם אין בכך צורך, ואם אפשר לאבחן בלי צילום מה טוב. ידוע לך כמה rem (או, אם אתה מעדיף, sivert) סופגים בצילום ברכיים, וכמה בשהיה של שעה על חוף הים?

 

[giligenisland]

לא, אבל יש לי הרגשה שאתה יודע...

ואני לא חושב שזה רלוונטי לנקודה שהעליתי שמגיעה מהחוויה היומיומית שלי של מטופלים שנשלחים לרנטגן ללא סיבה. הדבר היחיד שהצילום נותן זה קרינה, עלות של כסף לקופה, בזבוז זמן יקר של המטופל וגרוע מכך אותו מטופל מגיע לפיזיותרפיה לאחר שבאבחנה כתבו כי יש לו :" שינויים ניווניים" וכבר הוא מרגיש שיותר כואב לו.
(חשוב לי לציין כי יש מקרים שבהם הדמיה יכולה לתרום כדוגמת טראומות, סימנים נוירולוגיים מתמשכים, טיפולים שמרניים שכשלו וכו' אבל לשמחתינו זה האחוז הקטן של המקרים)

 

[יהושע60]

אין חכם כבעל נסיון

אני בטוח שאתה צודק ויש כאלה שנשלחים לרנטגן ללא סיבה מוצדקת, וחבל. אני קצת פחות בטוח שההמלצה הגורפת שלך "במידה והוא ישלח אותך לצילום רנטגן- וותרי על התענוג" בלי שאתה ראית את המתלוננת בכלל, מוצדקת. זאת אפילו אם ניתן לך את הקרדיט שאחרי בדיקה ההמלצה שלך עדיפה על המלצה של אורתופד (אתה בטח ראית הרבה יותר מקרי פגיעות ספורט ממנו ולכן זה ייתכן). בעיני זאת מעין תמונת ראי של ההגזמה שאתה מתאר אצל הרופאים.

האוירה האנטי-רפואית בפורום הזה כמו בפורומים אחרים של אימוני כוח מעניינת (ככל הנראה הרופאים הרויחו אותה ביושר) ומסוכנת. כאן מדובר "רק" בברך, אבל הגישה מחלחלת לפציעות מסוכנות יותר כמו גב, ולפציעות שיכולות להפוך למטרד אמיתי כמו כתף, שלא לדבר על התעלמות מהמלצות הממסד הרפואי בקשר לחומרים שונים. אני בטח מבין בזה הרבה פחות ממך, אבל דיאגנוזה של "שינויים ניווניים בברך" (אם היא מהימנה) נשמעת לי כמו משהו שכדאי לדעת עליו, לא? כלומר, זה לא משנה את הטיפול או שאתה טוען שאפשר לאבחן אותם בלי צילום?

צילום של הגפיים הוא הצילום שחושף את הגוף להכי פחות קרינה מכל צילומי הרנטגן. הוא אקויולנטי בערך ליום אחד של קרינת רקע ופחות מרבע שעה על חוף הים (אם כי זאת השוואה לא לגמרי הוגנת בגלל סוג הקרינה השונה) אם אני זוכר נכון.

 

[tranquilizer]

יהושע , דיאגנוזה של "שינויים ניווניים בברך"

תוביל להמלצה של... פעילות גופנית!
כיוון שאין שום תרופה ל"שינויים ניווניים" , כל מה שהמטופל הרוויח מצילום הרנטגן זה שיש לו "הוכחה" למקור הכאבים שלו.
לצערי , ה"הוכחה" הזאת , לרוב גורמת לאנשים להירתע מפעילות גופנית , כיוון שלדעתם היא עלולה להזיק להם (כי כבר הרי הוכח שיש להם "בעיות ברכיים").

זאת הסיבה העקרית שפיזיותרפיסטים (וגם אורתופדים עם ראש על הכתפיים) לא ממליצים על רנטגן (כמובן ע"פ הסיפור מקרה המתואר כאן. בוודאי שאם הרופא מזהה "דגל אדום" כלשהו , מחובתו לשלוח לצילום/הדמייה)

 

[יהושע60]

הבנתי

אבל הדיאגנוזה הזאת אולי שללה מצבים פתולוגיים אפשריים אחרים, שהיו גורמים להמלצות אחרות. האוירה האנטי-רפואית שהולכת ונעשית פופולארית עם כל האלטרנטיבים למיניהם, ומקבלת חיזוק גם מאנשים שכן מכירים בחשיבותו של מחקר מבוקר אבל לא אוהבים מסקנה או שתיים שעולות ממנו, כמו גם פרנואידים שחושבים שכל הרופאים משוחדים ע"י חברות התרופות.. ובכן, האוירה הלא-בריאה הזאת (excuse the pun) יכולה להסביר למה מי שקיבל מהרופא המלצה לפעילות גופנית עלול לא להתייחx אליה, כמו שאתה מתאר.

אבל בשורה התחתונה, אbי בהחלט מקבל את הטענה שהאצבע של רופאים רבים על הדק הרנטגן קלה מדי. הערתי רק בקשר לכלליות האמירה "אם ימליצו על רנטגן תתעלמי" שנאמרה אי שם מעלה.

 

[פיבונצי1]

אווירה אנטי רפואית כלשונך

אינה בהכרח חזרה להקזת דם של פעם, אלא הכרה בכך שיש תחומים שגם הרפואה המודרנית לא מבינה בהם מספיק.
זה שאני חושב שהרפואה לא מבינה בתחומים מסוימים מספיק, לא אומר בשום אופן שאני חושב שהאלטרנטיביים מבינים.
אני ממש לא מאמין באלטרנטיבי.

הביקורת שלי על הרפואה שהרופאים מציגים את הרפואה כמקשה אחת.
הם לא אומרים לחולה, שמע, זה רפואה אמינה ב-99 אחוז, וזה רפואה שאמינה ב-70% אלא הם יוצרים רושם שהכל אמין ושהכל מדעי.
הם לא מוכנים להודות שהם לא באמת יודעים הכל ושיש תחומים שבהם הם טוענים שיש להם מה להציע, אבל באמת אין להם מה להציע.

שאדם (בעיקר אנשים צעירים חסרי ניסיון) מגיע לאורתופד, הוא חושב שהרופא שיושב מולו מבין בדיוק באותה מידה שהרופא שריסק לו את האבן בכליה מבין.
ומה לעשות, שפרוצדורה לריסוק אבן בכליה היא רפואה מדהימה עם אמינות של ה.99 אחוז ומעלה, בעוד אורתופדיה, היא רפואה הרבה פחות מדויקת והרבה פחות אמינה.

וזה לא בדיוק פרנויה לגבי חברות תרופות. במקומות שבהם מדובר על רפואה אמינה 99 אחוז אין באמת שום פרנויה ושום ספקות.
אבל היכן שזה לא רפואה אמינה שם חברות התרופות יטענו שאם תרופה מסוימת עוזרת קצת מעל הפלצבו אזי אפשר וצריך להשתמש בה.

תמיד היכן שיש סבל אנושי וביקוש גדול למזור לאותו סבל אנושי, אז יהיו מי שיציעו פתרונות וכמובן שהציבור יאמין בפתרונות ויצרוך אותם.
אם זה בהקזת דם כמו בעבר, (באמת האמינו שהקזת דם עובדת) אם זה באלטרנטיבי, וגם בתרופות שלפעמים בגלל מגבלות הידע האנושי לא באמת עוזרות יותר מהאלטרנטיבי או מהקזת דם.

 

[MidNight Flame]

וזו כבר התפלספות לשמה...

הכל נכון ועדיין סוטה מעט מנושא הדיון.

 

[MidNight Flame]

הסיכוי שרנטגן...

יראה משהו שניגרם מפגיעה שאינה אקוטית ועשתה נזק משמעותי ברמה גרמית הוא אפסי ומכאן ההמלצה של ידידינו הפיזיותרפיסט.
אני מבין את ההסתייגות שהייתה לך מהאמירה...
בכל זאת אני איתו לחלוטין לגבי כל מה שהוא אמר.

 

[יהושע60]

או קיי

אני בטוח שהידע שלכם עולה על שלי בעניין זה, ואני לא בטוח שזה הפורום המתאים להמשיך לדון בנושא. יש לי עוד השגה או שתיים אבל מתחיל לנדוף מהן ריח של התנצחות לשמה כך שמצידי הנושא סגור, אמרנו את דברינו. אם בכל זאת אתם מעוניינים להמשיך, תגידו, ולא אחסוך אותה מכם.