כאבי בטן...

[אמא של שלגיה וטרזן]

כאבי בטן... ../images/Emo4.gif

שמתי לב שלאחרונה בכל פעם שאני מבקשת מילדתי לעשות משהו (4.9) כואבת לה נורא הבטן. לדוגמה: אם היא רוצה להתעסק בניירות וצבעים אנחנו מסמכמות מראש שכשהיא מסיימת היא תאסוף את הכל. אז כשהיא מסיימת היא קודם כל מבקשת שאני אעזור לה ואם אני לא יכולה מסיבה זו או אחרת אז פשוט "כואבת לה הבטן", אני מאוד מתרגזת על זה!! מצד אחד אני לא רוצה למנוע ממנה לעשות דברים ומצד שני היא צריכה לקחת אחריות ולסייע ובעיקר לעמוד בהבטחתה... מה הייתם עושים במקומי? אני לא ממש יודעת מה איך לטפל בבעיה!! אני נגררת איתה לויכוח אינסופי שבסופו או שהיא בוכה ואוספת (אני כמובן עוזרת אבל מאוד כעוסה) או שאני עושה זאת בעצמי ומאיימת שבפעם הבאה... (מה שברור שאני לא עומדת בו)

 

[אוריון של שי]

כרגיל אני מייעצת בלי ניסיון....

אמפטיה - זה מה שכתוב בכל הספרים שאני מאמינה בהם... את הרי כבר הבנת שזה לא בעיה של בטן אז תגידי את זה באמפטיות: "אני יודעת שלאסוף בסוף זה לא הכי כיף" או "לא כל כך בא לך לאסוף עכשיו, מה?" עם המון המון המון השתתפות בקול שלך. בנוסף - אם היא כן אוספת בלי בעיה - תשימי לב ותשבחי מכל הלב "נהדר שאספת, עכשיו אפשר XYA" (רק לא לתת לפולניה הפנימית למלא את החסר עם יציאות של אמא שלי כגון - לראות שיש פה חדר ודברים כאלה...)

 

[אפרתש]

לצערי - יש לי נסיון עם זה

בתי מעט צעירה מבתך, וגם היא מוצאת מפלט בכאבים שונים. זה מאד מפריע לי משום ה"זאב זאב" - אני חוששת שיום אחד באמת יכאב לה ואני אחשוב שזה שוב תירוץ. כשהיא אומרת לי שכואב לה, אני אומרת לה שמאד עצוב לי שכואב לה ואם באמת כואב אז צריך ללכת לרופאה, ובמקביל - את מה שכבר נאמר לך ("את מאד עייפה וכבר אין לך כוח לאסוף"). בדרך כלל אני מציעה לעזור לה. אתמול מאד כאבה לה הרגל, אז תמכתי בה כל הדרך עד לאמבטיה .... חשוב לי להבהיר לה שעדיף שתאמר לי את האמת ולא שתמציא מחלות, ולכן אני לא תוקפת אותה כשהיא ממציאה מחלות.

 

[החתולה השחורה]

אני אומרת:"אוי, חבל שכואב לך. אני

אאסוף." ואחרי דקה-שתיים:"חבל שלא נוכל ללכת היום לבקר את X / לשעור מחול / לשחק בגינה, כי כואבת לך הבטן." כאב הבטן נעלם באורח פלא, ואני לא חוגגת על ש"תפסתי" אותה, אלא מביעה שמחה על ההחלמה, ומבקשת לאסוף את הבלאגאן.

 

[לאה_מ]

אני בעד לעזור לה לאסוף - הרי ברור

לכולם שהיא לא כל כך רוצה את זה. מנסיוני, כדאי לעזור להם. הם יתרגלו לאסוף יחד איתך, ובסופו של דבר ידעו לאסוף גם לבד. מה שכן, אפשר להגיד לה, כמו שאוריון הציעה "אני מבינה שלא מתחשק לך לאסוף לבד", ואני גם הייתי מסבירה לה, שכשהיא מספרת לך שכואבת לה הבטן כל הזמן, זה מדאיג אותך, ואת מעדיפה שהיא תאמר לך שלא מתחשק לה לאסוף, ולא תספר על כאבי בטן. ולמה אני אומרת מראש לעזור לה לאסוף? קודם כל, תיצרי מצב שבו האיסוף הוא פעילות משותפת של שתיכן - לא כל כך נורא. שנית, גם את לא תכעסי אם תדעי מראש שאת מתכוונת לעזור לה, ולא תצטרכי להגרר לאיומים לגבי הפעם הבאה... וגם זכרי שלפעמים מה שנראה לנו כמשימה לא מסובכת, נראה לילדים קשה אפילו להתחיל - לפעמים אם אני רק "מתניעה" אותם - הם אוספים לבד יפה מאד.

 

[כרמית מ.]

ועוד משהו

ילדים קטנים אוהבים לאסוף (ואח"כ לפזר מחדש...

). ילדים גדולים ומבוגרים - לא. מה קרה בדרך? חלק מהעניין, זה שהאיסוף הפך ממשחק ופעילות בפני עצמו, למטלה. אם את אוספת איתה, את גם יוצרת עניין (כפי שנאמר) וגם נמנעת מהעברת המסר שאיסוף הוא מטלה מעצבנת. ואז - יתכן שיהיו מצבים שבהם תוכלי לומר - את תאספי, ואני בינתיים אכין ארוחת ערב (למשל), או אפילו, שפתאום תגלי שהיא אספה לבד את המשחק שסיימה לשחק בו. כבר קרה שבני גזר או עשה פעילות מלכלכת אחרת, ועוד לפני ששמנו לב, הוא אסף את הכל ושם בפח (ביד או בעזרת מטאטא). (בדרך כלל זה קורה כשאנחנו מתארחים אצל אחרים...

)