יתומי צה"ל
רציתי רק לשאול מה צגתכם לגבי הדרישות של יותמי צה"ל..זה פשוט מעניין אותי ואני אסביר לכם את דעתי.. אני בת לנכה צה"ל ואחות שכולה. אני גדלתי בבית עם אבא שנפגע מפגז שנפל לידו בתעלת סואץ..הוא איבד עין והרופאים נילחמו להציל לו את היד... הייתי בת שנה בדיוק..והחיים התהפכו מקצה לקצה... אבל לא ניכנס לזה היום..החיים אם האבא שהז לא היו קלים, אבל תמיד ידענו שזה כתוצאה מהפציעה..פציעה בראש משפיעה על כל כך הרבה דברים..הסיוטים ההתפרצויות..אבל אף פעם אבא שלי לא הרגיש שבגלל שהוא נכב צה"ל המדינה חייבת לו... כן הוא קיבל ומקבל תגמולים אבל הוא אף פעם לא מאלה שהולך ומתלונן על קיצוצים והורדות..הוא אמר שהוא הלך לצבא מתתוך 1 חובה ו 2 מידיעה שלצערו על המדינה שלנו צריך להגן כל הזמן אחרת לא נוכל לחיות בה..אז מה שהוא עשה זה מה שצריך לעשות ולצערו במלחומות יש פצועים והרוגים..זה לא קל ומשהו שכולנו מתמודדים איתו אבל הוא כל כך נג מי שכל הזמן אומר - מגיע לי...כמו שאתם יודעים לפני שנה וחצי איבדנו את אחי..כך שעכשיו הוא גם נכה וגם אב שכול... לפני 9 חודשים הם הצטרפו לקבותי תמיכה של הורים שכולים.. אחד מההורים שם פרץ יום אחד בכעס על הצבא שלא הסכים לסדר לו משהו בדירה..אז אחד אחר קם ואמר - אני אסביר לך איך אתה יכול לדרוש..אני כבר קיבלתי בית חדש ואותו חדש..אבא שלי התפחלץ 0 הוא אמר - תקשיבו לאיך אתם מדברים - אתם מתעשרים על חשבון המוות של הילדים? אתם לא מתביישים? קם והל..הוא כל כך נפגע.. גם עכשיו כשאומרים לו שהוא יכול להוציא תיקונים לבית או בנית אתר הנצחה על חשבון---- הוא משתגע... ונאי כניראה בגלל שככה חונכתי מרגישה שהוא צודק..חונכתי לא לצפות לכלום מאף אחד..שאני צריכה לדאוג לעצמי וכל עזרה היא יכולה להיות בונוס - אבל לא לחשוב שהכל מגיע לי... ואיך זה קשור ליתומי צה"ל אתם שואלים? נכנסתי לקרוא בפורום שלהם והייתי המומה - אנשים בני 30+ ( אני גם בת 30+) דוקשים בלי בושה..הלב שלי איתם - ואתם יודעים שאני מתכוונת לכך, אבל איזו דרישות..כולנו יודעים שאלמנות צה"ל מקבלות את התתגמולים הכי גבוהים מהצבט ואני לא חושבת שאף אחד יתלונן על כך..יש ילדים ועתיד והן לבד...הילדים מקבלים עזרה כל הדרך גם בצבא... אז אני לא חושבת שגבר בגיל 30 צריך לדרוש דירה או עזרה בדיור מהצבא..ומה עם ילד להורה שהוא נכה צהל ולא קשיר לעבודה ולא יכול לעזור לו גם לו צריך לתת עזרה? התענה שלהם היא שהם צריכים עזרה כמו שהורים אחרים עוזרים לילדים שלהם..אבל יש להם אמא שקיבלה ומקבלת בשבילם כל הזמן..כולנו באיזה שהוא גיל צריכים לעמוד על הרגלים של עצמנו ולהתמודד... איך לא מתביישים לדרוש... אני חושבת שהדרישה העיקרית שלי מהצבא היא שיקום גורם מסוים ויתחיל לקחת על עצמו טיפול הגון בחיילים שלו - טיפול אישי נפשי במי שעדין חי ...זה לדעתי מה שחשוב..אנחנו לוקחים ילדים בני 18 מלמדים אותם לירות ברובה ושולחים אותם להרוג..כן זו העובדה..אנחנו קוראים לזה התגוננות אבל בתכלס הם יורים והורגים..ואתם רוצים לאמר לי שזה נורמאלי? להם אנחנו צריכים לדאוג... איך הם ממשיכים לחיות עם מה שהם עוברים במשך השלוש שנים האלו... אח שלי הגדול שירת בלבנון..אף פעם לא סיפר לי מה בתכלס עבר עליו עד שתפסתי אותו צורך מסיוטים בלילה.. אבל שלי עם כל המלחמות שעברו עליו - גם אף פעם לא דיבר על המות והדברים שראה..אז חיינו איתו עם ההלם קרב שלו...האם אלו חיים? בו היו צריכים לטפל..יותר חשוב מכסף... אז באים יתומי צהל המבוגרים ודורשים כסף... אולי אני נאיבית - לא יודעת.. מה אתם חושבים?
רציתי רק לשאול מה צגתכם לגבי הדרישות של יותמי צה"ל..זה פשוט מעניין אותי ואני אסביר לכם את דעתי.. אני בת לנכה צה"ל ואחות שכולה. אני גדלתי בבית עם אבא שנפגע מפגז שנפל לידו בתעלת סואץ..הוא איבד עין והרופאים נילחמו להציל לו את היד... הייתי בת שנה בדיוק..והחיים התהפכו מקצה לקצה... אבל לא ניכנס לזה היום..החיים אם האבא שהז לא היו קלים, אבל תמיד ידענו שזה כתוצאה מהפציעה..פציעה בראש משפיעה על כל כך הרבה דברים..הסיוטים ההתפרצויות..אבל אף פעם אבא שלי לא הרגיש שבגלל שהוא נכב צה"ל המדינה חייבת לו... כן הוא קיבל ומקבל תגמולים אבל הוא אף פעם לא מאלה שהולך ומתלונן על קיצוצים והורדות..הוא אמר שהוא הלך לצבא מתתוך 1 חובה ו 2 מידיעה שלצערו על המדינה שלנו צריך להגן כל הזמן אחרת לא נוכל לחיות בה..אז מה שהוא עשה זה מה שצריך לעשות ולצערו במלחומות יש פצועים והרוגים..זה לא קל ומשהו שכולנו מתמודדים איתו אבל הוא כל כך נג מי שכל הזמן אומר - מגיע לי...כמו שאתם יודעים לפני שנה וחצי איבדנו את אחי..כך שעכשיו הוא גם נכה וגם אב שכול... לפני 9 חודשים הם הצטרפו לקבותי תמיכה של הורים שכולים.. אחד מההורים שם פרץ יום אחד בכעס על הצבא שלא הסכים לסדר לו משהו בדירה..אז אחד אחר קם ואמר - אני אסביר לך איך אתה יכול לדרוש..אני כבר קיבלתי בית חדש ואותו חדש..אבא שלי התפחלץ 0 הוא אמר - תקשיבו לאיך אתם מדברים - אתם מתעשרים על חשבון המוות של הילדים? אתם לא מתביישים? קם והל..הוא כל כך נפגע.. גם עכשיו כשאומרים לו שהוא יכול להוציא תיקונים לבית או בנית אתר הנצחה על חשבון---- הוא משתגע... ונאי כניראה בגלל שככה חונכתי מרגישה שהוא צודק..חונכתי לא לצפות לכלום מאף אחד..שאני צריכה לדאוג לעצמי וכל עזרה היא יכולה להיות בונוס - אבל לא לחשוב שהכל מגיע לי... ואיך זה קשור ליתומי צה"ל אתם שואלים? נכנסתי לקרוא בפורום שלהם והייתי המומה - אנשים בני 30+ ( אני גם בת 30+) דוקשים בלי בושה..הלב שלי איתם - ואתם יודעים שאני מתכוונת לכך, אבל איזו דרישות..כולנו יודעים שאלמנות צה"ל מקבלות את התתגמולים הכי גבוהים מהצבט ואני לא חושבת שאף אחד יתלונן על כך..יש ילדים ועתיד והן לבד...הילדים מקבלים עזרה כל הדרך גם בצבא... אז אני לא חושבת שגבר בגיל 30 צריך לדרוש דירה או עזרה בדיור מהצבא..ומה עם ילד להורה שהוא נכה צהל ולא קשיר לעבודה ולא יכול לעזור לו גם לו צריך לתת עזרה? התענה שלהם היא שהם צריכים עזרה כמו שהורים אחרים עוזרים לילדים שלהם..אבל יש להם אמא שקיבלה ומקבלת בשבילם כל הזמן..כולנו באיזה שהוא גיל צריכים לעמוד על הרגלים של עצמנו ולהתמודד... איך לא מתביישים לדרוש... אני חושבת שהדרישה העיקרית שלי מהצבא היא שיקום גורם מסוים ויתחיל לקחת על עצמו טיפול הגון בחיילים שלו - טיפול אישי נפשי במי שעדין חי ...זה לדעתי מה שחשוב..אנחנו לוקחים ילדים בני 18 מלמדים אותם לירות ברובה ושולחים אותם להרוג..כן זו העובדה..אנחנו קוראים לזה התגוננות אבל בתכלס הם יורים והורגים..ואתם רוצים לאמר לי שזה נורמאלי? להם אנחנו צריכים לדאוג... איך הם ממשיכים לחיות עם מה שהם עוברים במשך השלוש שנים האלו... אח שלי הגדול שירת בלבנון..אף פעם לא סיפר לי מה בתכלס עבר עליו עד שתפסתי אותו צורך מסיוטים בלילה.. אבל שלי עם כל המלחמות שעברו עליו - גם אף פעם לא דיבר על המות והדברים שראה..אז חיינו איתו עם ההלם קרב שלו...האם אלו חיים? בו היו צריכים לטפל..יותר חשוב מכסף... אז באים יתומי צהל המבוגרים ודורשים כסף... אולי אני נאיבית - לא יודעת.. מה אתם חושבים?