בצימר של רונית
בחד נס-רמת הגולן.
לעצום עיניים ולנשום עמוק את הריח של הדשא הרטוב מהגשם הראשון.
להרדם על הערסל,לחלום שאני בעבודה ומעצבן לי,והכל דפוק.
ואז להתעורר ולשמוע את קולה של רונית,שאומרת לי,אתה יכול כבר להכנס לבריכה,היא מחוממת..
להתעורר למחרת עם שחר,להתניע לכיוון החרמון,לעצורבצד הדרך,לקנות פירות מובחרים של הרמה,ולפנק איתם את החיילים במוצב החרמון.
אוףףףףףף,איזה חרמון,איזה רונית,ואיזה נעליים.
כולה ירושלים,ותפוז,ו-30 +.
ובקיצור,שגרה מבחילה.