יש שינוי...
שלום חברים...לאחר העדרות לא קצרה מהפורום אני חוזר. הבן הגדול שלי החליט סופסוף לחזור לבית הספר, לאחר העדרות של שנה. לא הייתי מאחל לאיש מאיתנו לעבור את שנת הסיוט הזו. בשנה הזו למי שזוכר כבר שקלתי לפרק את המסגרת , עקב חוסר הסכמה ביני לבין רעייתי לגבי דרכי הטיפול בו. אני חושב שעצם העובדה שהנושא היה על הפרק בצורה רצינית מאוד הביא אותה להבנה שהפעם פועלים שכם לשכם עם קו מאוד ברור מולו. התוצאה הייתה , עצירת כל הכספים וכל הפרווילגיות שהיו לו. אציין חלק מהם , אי מתן כסף לשום דבר. החרמת הנייד שלו. ניטרול האפשרות שלו לסגור את החדר. אי תיקון המחשב שבחדרו. עצירת חזרתו הבייתה מבילויים בשעות הקטנות של הלילה. אי מתן האפשרות לישון במהלך היום ויקיצה בשעות אחה"צ המאוחרות....ועוד. התהליך היה מתיש. מורט עצבים ומלווה באינספור וויכוחים צעקות וחוסר שקט טוטאלי בבית. איומים מצידו, גידופים ואפילו הגיע לכך שהוא ארז את חפציו באיומים שהוא עוזב את הבית ואפילו זימון שוטרים בטוענת שווא שאימו מתעללת בו. התוצאה הייתה שהשוטרים בדקו , חקרו ולבסוף הודיעו לו חגיגית שאם הוא ימשיך בדרכו הוא ימצא את עצמו בתנאים לא מחמיאים מאחורי סורג ובריח. הם גם שאלו את רעייתי אם היא מעוניינת לגיש נגדו תלונה והאם היא מסכימה לכך שהוא ימשיך להתגורר בבית. היא כמובן שלא הגישה תלונה והסכימה להמשך שהותו בבית . כל הפעולות הללו הביאו אותו להבין שמקומו איתנו אבל הוא חייב לשנות את דרכו ולהתחיל לקחת חלק פעיל בעתידו. לשימחתי זה כבר שבוע שהוא מתעקש לחזור לספסל הלימודים ואפילו התחיל לבצע מטלות בבית וייתרה מכך הוא מחפש גם עבודה. מתברר שבהתמדה ועבודת צוות בבית ניתן להגיע להשגים וליעדים אותם אנו מעמידים כהורים. ברור לנו שהדרך עוד ארוכה, ברור שכאן לא הסתיימו תלאותיינו ועוד נכונו לנו כאלה ולא מעת . אולם אנו מתחילים לראות כבר את האור. בברכה רו1נן.
שלום חברים...לאחר העדרות לא קצרה מהפורום אני חוזר. הבן הגדול שלי החליט סופסוף לחזור לבית הספר, לאחר העדרות של שנה. לא הייתי מאחל לאיש מאיתנו לעבור את שנת הסיוט הזו. בשנה הזו למי שזוכר כבר שקלתי לפרק את המסגרת , עקב חוסר הסכמה ביני לבין רעייתי לגבי דרכי הטיפול בו. אני חושב שעצם העובדה שהנושא היה על הפרק בצורה רצינית מאוד הביא אותה להבנה שהפעם פועלים שכם לשכם עם קו מאוד ברור מולו. התוצאה הייתה , עצירת כל הכספים וכל הפרווילגיות שהיו לו. אציין חלק מהם , אי מתן כסף לשום דבר. החרמת הנייד שלו. ניטרול האפשרות שלו לסגור את החדר. אי תיקון המחשב שבחדרו. עצירת חזרתו הבייתה מבילויים בשעות הקטנות של הלילה. אי מתן האפשרות לישון במהלך היום ויקיצה בשעות אחה"צ המאוחרות....ועוד. התהליך היה מתיש. מורט עצבים ומלווה באינספור וויכוחים צעקות וחוסר שקט טוטאלי בבית. איומים מצידו, גידופים ואפילו הגיע לכך שהוא ארז את חפציו באיומים שהוא עוזב את הבית ואפילו זימון שוטרים בטוענת שווא שאימו מתעללת בו. התוצאה הייתה שהשוטרים בדקו , חקרו ולבסוף הודיעו לו חגיגית שאם הוא ימשיך בדרכו הוא ימצא את עצמו בתנאים לא מחמיאים מאחורי סורג ובריח. הם גם שאלו את רעייתי אם היא מעוניינת לגיש נגדו תלונה והאם היא מסכימה לכך שהוא ימשיך להתגורר בבית. היא כמובן שלא הגישה תלונה והסכימה להמשך שהותו בבית . כל הפעולות הללו הביאו אותו להבין שמקומו איתנו אבל הוא חייב לשנות את דרכו ולהתחיל לקחת חלק פעיל בעתידו. לשימחתי זה כבר שבוע שהוא מתעקש לחזור לספסל הלימודים ואפילו התחיל לבצע מטלות בבית וייתרה מכך הוא מחפש גם עבודה. מתברר שבהתמדה ועבודת צוות בבית ניתן להגיע להשגים וליעדים אותם אנו מעמידים כהורים. ברור לנו שהדרך עוד ארוכה, ברור שכאן לא הסתיימו תלאותיינו ועוד נכונו לנו כאלה ולא מעת . אולם אנו מתחילים לראות כבר את האור. בברכה רו1נן.