הידיעה חזקה מהרצון.
ברגע שתדעי מה עובר על הגופה המתה בצלחת שלך לפני שהיא הגיעה לשם ואנו קוראין לה בשם נחמד, נעים וטעים- 'בשר' את לא תרצי לגעת בזה יותר בחיים שלך, בטח לא אחרי המוות שלהן/ האונס של הפרות כדי שיהיה לנו חלב לקפה בבוקר.
אבל זה רק אם תדעי ותכירי בזה.
כרגע רוב האוכלוסייה מסתובבת עם סוסיות על העיניים ומסרבת לראות את מה שהיא יודעת עמוק בליבה שהוא אינו תקין ועל כן- אנו ממשיכין כחברה לאכול בשר בכמויות, לשתות חלב עם מוגלה מהעטינים הפצועים והחבולים של הפרות. ועוד ועוד
את יחד עם עוד א/נשים רבין מונעת מהשתוקקות ומהרגל- לטעם, לחומר, לדבר הגשמי הזה שמספק אותך בצורה זמנית, עד הפעם הבאה.
וזה משקיף גם על עוד ועוד תחומים ונגזרות בחיינו... תחשבו על זה.
זה לא הכי קל שיש. אבל זה גם לא קשה (קשה- זה מה שקורה לחיות בשואה הנוראית הזאת, קשה זה שמישהו/י קרוב מת לך, קשה זה כשאת צריכה לשרוף את עצמך כי האגו עלה לך לראש ו/או את לא מסתדרת עם המצב הכלכלי- זה קשה. לא לאכול גופות מתות אחרי שסבלו, נפצעו, עונו, הוכו, נסחטו, נגזרו, נשחטו- זה לא קשה. זה קלי קלות)
הגאולה עוד תגיע, ייקח זמן אבל ההיסטוריה משתנה.
אם לא אנחנו- אז הילדין שלנו, אם לא הילדין שלנו, אז הנכדין שלנו, אם לא הן- הנינין.