כן, ערבית זה מעצבןןןן...
היום הייתי צריכה לעשות חזרה של צוות (צוות הY השולטות!) (צוות הY, או בשם הרשמי צלילי אמונה, הן להקת ביצפר שלנו). בכל אופן, אז אני הייתי צריכה ללמד את הבנות החדשות, שנכנסו ללהקה רק השנה, את התנועות לשירים. למה רק אני? כי הבנות של י´ עצלניות מדי בשביל זה, הן כולן הלכו הבייתה ב1:20 ותקעו אותי להישאר עד 3:10. והתלמידה השניה של ט´ "לא יכולה להישאר" כי "זה שבוע אירגון", אבל היא באמת סתם מתעצלת, כי מישהי מהסניף שלה אמרה לי שהיא פנויה והיא סתם עושה בלאגנים. ויש לנו הופעה גדולה עוד שבועיים והבנות החדשות צריכות את התנועות, ואי אפשר לקחת מהשיעורים כי אותה תלמידה-מתעצלת מהכיתה שלי היא חרשנית משהו והיא לא מוכנה לצאת משיעורים, והבנות של י´ לא יכולות לצאת מהרבה שיעורים כי ´יש להם בגרות השנה´. ואני בעצם היחידה בצוות, חוץ מהבנות החדשות, שמסיקה את המסקנה ההגיונית ש´שיעורים אפשר להשלים, חזרות לא´. מוזר, הא? לא חשוב, בכל אופן, הייתי צריכה לעשות חזרה של צוות, והבנות החדשות הן כולן חוץ מ-3 בכיתה ח´. אז הלכתי לכיתה ח´ (יש לנו רק ח´ אחת בביצפר) ושאלתי אותם איזה שיעור יש להם עכשיו. אז הן עונות ´ערבית´, אז הלכתי למורה לערבית לבקש שתשחרר אותם מהשיעור בשביל החזרות, והיא לא הסכימה - כאילו שהם באמת יזכרו ערבית אחרי השנה הזאת. אז הייתי צריכה לחפש את הבת-שרות של צוות הY (יש בת-שרות שאחראית על הצוות), שתבוא איתי לשכנע את המורה שזה ההזדמנות היחידה שיש לנו (וזו באמת הייתה). בכל אופן, בסוף הצלחתי וגם שתי בנות של י"ב שידעו את הריקוד עזרו לי, אז הכל היה בצדר גמור, חוץ מזה שהלך לי הקול... כאילו שהבנתם משהו...