חצי שנה לאחר האסון הכרתי משהו.. נהלנו מערכת יחסים עם המון פרדות ,בפרדות יצאתי עם עוד אבל שם דבר שהמריא .כיום במערכת יחסים טובה( עם הראשון ) אבל לא זוגיות צמודה ...מה יתפתח ימים יגדו ..נותנת צאנס ...
התחלתי לצאת. אבל לא מצאתי מישהו שמתאים לי. בחודש האחרון הכרתי מישהו מקסים אבל אני כל הזמן פוחדת שהוא יעלם לי. שהוא יוצא עם אחרות למרות שאני יודעת ב100% שלא. השאלה אם זה נורמלי. בעלי שכ"כ אהבתי והייתי כ"כ קשורה אליו נעלם לו יום אחד. אולי בגלל זה יש לי את התחושות האלו? בהתחלה הכל זרם כ"כ טוב ופתאום נחסמתי, פוחדת להיקשר יותר מדי. אבל טוב לי איתו... אוף אני מתוסבכת עם עצמי
האסון שפקד אותנו לא הופך אותנו פחות אנושיים אולי להפך האסון מדגיש את היותנו בני אדם בעלי רגשות וצרכים זוגיות היא צורך קיומי בסיסי כמו גם אהבה וחום. כולנו צריכים קירבה והבנה ו..כן האובדן של בן הזוג לא לקח את המיניות שלנו (סקס היא לא מילה גסה - זה צורך אמיתי) אז אל תרגישי אשמה - זכותך לאחר האסון לפתןח דף חדש וטוב. נכון זה לא יחזיר את בן הזוג שהלך אבל זה גם לא ישכיח אותו תמיד תהיה לך את הפינה הפרטית שלך להתיחדות וזיכרון מעבר לזה החיים כאן והם יפים אז להמשיך לחיות בני נ.נ. אני חצי שנה אחרי - יש לי ידידה שהכרתי לפני כחודש וזה ניפלא - אין לי ולא היו לי צפיות אני זורם והיא איתי עכשיו טוב ויהיה טוב