יש עתיד?

[שונית49]

יש עתיד?

אוהבים מאוד, עברנו משברים קשים ושרדנו.
אבל...
הוא פרפקציוניסט. בכל תחום בחיים. הכל חייב להיות מדויק. כולל הכל.
כל טעות שלו או של אחרים היא חוויה קשה, עבורו. אבל הוא מספיק אינטליגנט כדי 'לבלוע' את זה - כדי לא לריב עם כולם. אבל כבת זוגו אני יודעת כמה הוא ביקורתי, כמה מאמץ הוא עושה כדי שהכל הכל יהיה מושלם.
חלק מהסיפור זו העובדה שהוא מרגיש שאין כמוהו. יש בזה הרבה יותר משמץ של אמת. אבל לצערו, הוא ככל הנראה לא מושלם.
אני - לא. (צריך להוסיף עוד משהו ?

לא נמצאת בקצה של הבלאגניסטית הגדולה. אבל מתאמצת לא פחות ממנו למען הזוגיות(מה שכמובן הוא לא רואה ממטר). יש לא מעט שיפור (אצלי בתחום שחשוב לו) רק שאני לא בטוחה שאוכל לחיות איתו לאורך זמן ולא בטוחה שהוא יכול לחיות איתי לאורך זמן.
אני מדגישה כאן את כל מה שלא עובד ביננו. כי באתי לשמוע דעות. מקווה שברור שיש ביננו אהבה ענקית, התאמה במישורים רבים בחיים, שנעה בין צירופי מקרים לא ייאמנו (למי שיותר רציונלי) לבין הרגשה שהדופק שלנו פועם אותו הדבר (למי שיותר רומנטי). נו טוב, לפעמים.
ברור שאף אחד כאן לא יכול לצפות את העתיד - אלא אם יש לו בזוקה. ובכל זאת יכול להיות שהאהבה מסתירה את האמת ?

 

[עוגיפלצת113]

לא

סתם סתם. אני במצברוח חורבן.
הרע: כשהשריטות האלה שלו ושלך הופכות להיות מציקות מספיק, מעליבות מספיק, מעוררות התקוממות פנימית, מקור לאכזבה ולעוד הרבה הרגשות לא סימפטיים. כשהרגשות הלא סימטפיים הופכים להיות חזות הכל, והטוב מתגמד לעומתם - אז נגמר.
המאמץ: וכאן נכנס חלק של מאמץ. שזה מאד לא רומנטי (וזה רע) ולא עושה תחושה קלה או טובה. לכן זה מאמץ. המאמץ המתמיד לראות את בן הזוג 360 מעלות.
למשל: "הוא פרפקציונסט, וזו חוויה קשה בשבילו". את אמרת. זה בדיוק לראות 360. לראות את החולשות שלו מהזווית שלו. להבין שזה לא אישי נגדך. להבין שהחולשות של אדם קודם כל באסה גדולה בשבילו, לא פחות מבאסה בשבילך. - רע. כי זה המאמץ, זה "האני מתאמצת (לראות אותו 360) ואני מתאמצת יותר ממנו בזוגיות שלנו" שחצי עולם מתלונן עליו. אנשים הם טובים. דברים רק מתחרבשים להם בדרך.
האירוניה הדקה של החיים: כי החיים תמיד נותנים תוספת אירונית לדברים.
כמה שאנשים אוהבים יותר, כמה שהם יותר עמוק בתוך הרגשות של האהבה, כמה שהם יותר מרגישים הזדהות עם הצד השני, כמה שהם יותר אחד בתחת של השני, ככה השריטות של הצד השני יותר מפריעות להם. השריטה שלו זה כאילו הבאג שלך בחיים. מה שקשה לו, יותר אוכל אותך.
הסוף המעודד: זה לא חייב להיות ככה. אפשר נורא לאהוב מישהו אבל להיות גם נפרד ממנו באותה העת. לראות את השריטות שלו ולתת לזה לעבור ליד ולא בתוך. לא לקחת בעלות על הבעיות של הצד השני, לא לדמיין שאת יכולה לפתור אותן, לא לנסות לפתור אותן, לא להתקרב אליהן עם מקל של 5 מטר. פשוט להתבונן בשריטות האלה, לחייך. אמפתיה מנותקת ריגשית. אומ צ'קלקלה.

 

[שונית49]

איזה יופי כתבת...

מה זה תודה !!!

אבל...

כשהשריטה שלו פגשה את הדפקט שלי, כלומר כשדרכתי על השריטה שלו, הצער ההדדי - גם שלי ענק. מה שאני מנסה לומר, שעכשיו, מאוד מאוד עצוב לי וכואב לי - על מה שעשיתי ועל מה שזה גרם לו וגרם לנו.

(בכוונה או לא, בטח מטפלים זוגיים יגידו שזה בדיוק הענין שאנחנו בוחרים את מי שיזמן לנו התמודדות כזו...)

 

[אייבורי]

יגמר בבכי

&nbsp
ביקורת נוטה להיות מעיקה, כמו טיפות מים על סלע
בסוף הסלע נכנע.
&nbsp
כמובן יש אופציה מופלאה של טיפול נפשי, לדעתי תתחילו בזוגי ושהוא ישאר קצת להמשך טיפול פרטני.
כי נשמע שהוא אדם מאד לא שמח ומרוצה מהחיים.
ומי יכול כל בוקר לקום לפרצוף תחת כעוס ?

 

[שונית49]

אפילו סלעים נשברים...

הזכרת לי את השיר המופלא של דליה רביקוביץ.

אז זהו. שהוא אדם שמח. אופטימי, מרוצה מהחיים, מקסים - ולא רק אותי

.
אולי זה זיוף. מה שבטוח זה מעייף להיות הפרסונה שהוא מציג.

לגבי הביקורת - אני מרגישה שהוא נע בקצוות. גם ביחס אלי. בין הערצה על דברים מסוימים לבין קושי גדול מאוד באותו תחום שהוא סלע (אם אנחנו כבר בענין של סלעים...) מחלוקת ביננו. גם אז הדרך שבה הוא מבטא את חוסר הנחת שלו היא בחיוך, בעידון אבל לי ברורות העוצמות. כלומר, הוא משקיע מאמץ גדול בדרך בה הוא מבטא את הדברים.
בקיצור, נראה לי שאם אני מצליחה לראות גוונים (אצלו ואצלי ) הוא פחות בענין הזה....

אני לא מאמינה שהוא יסכים ללכת לטיפול. שוחחתי איתו בעבר על הפערים (בעיקר בתחום אחד - שבו הוא ה'מושלם' ואני המפספסת הסידרתית...).
לקום איתו בבוקר - זה רחוק מאוד מלראות פרצוף כועס.

 

[אייבורי]

אז במה הוא מושלם

&nbsp
ואת לא ?

 

[שונית49]

בפרטי כתבתי את הסיבה וכאן, אם אפשר לדון בענין באופן עקרוני..

 

[אייבורי]

מציאות ופרשנות

&nbsp
אני מבין שיש בינכם סלע מחלוקת
ואת נותנת פרשנות שלך למקורות, מדוע הוא כזה ולא אחרת.
אני בכלל מציע להמנע מפרשנות, היא נותנת תקוות שווא
יש סלע מחלוקת וכאן יש להבחין בין מקרים דיכוטומים לבין מקרים שיש להם ספקטרום.
במקרים דיכוטומים - אחד מכם יצטרך לוותר, אחרת זאת מלחמה אינסופית
במקרים של ספקטרום - אני מניח שיהיה ויכוח ופשרה, ויכוח ופשרה

 

[batmea]

אני מבינה אותו מאוד ((!!!))

כולם חושבים שפרפקציוניסט זו מחמאה.
אדם םרפקציוניסט הוא אולי ברכה למי שיעסיק אותו אבל קושי ועצב עצום ברמה האישית.
הוא אדם שבתוך תוכו אינו מאושר. הוא רוצה להיות מאושר אבל לא יכול. הוא עם הרבה מאוד חוסר ביטחון כי אושר מבחינתו הוא קווים מאוד ישרים והכל נקי והולך כל כך ישר במנגנון מסודר ובלי הפסקה וללא סטיות וטעויות וזה ה-best מכל הכיוונים. כמו שעון.
הוא אף פעם לא באמת כועס על מישהו אלא רק על עצמו שלא הסביר טוב/שלא הביא את עצמו נכון ואפילו לא השיג עבור הצד השני.
הוא אף פעם לא מקנא כי הוא בתחרות עם עצמו.
ביקורת בשביל אחד כזה זה גיליוטינה.
בקיצור, סבל עצמי שלא יתואר.
איך ממשיכים? לוקחים אותו לסשנים של פיתוח עצמי ושחרור.
ברגע שאדם כזה לומד להתאזר בסבלנות ולשחרר - הוא בדרך הנכונה לחיים טובים.

 

[מריוס זכריה]

זה יכול בהחלט להצליח

זה דורש משניכם גמישות וויתור הדדי.

זה דורש בעיקר מודעות מצידו ונכונות להגמיש כמה שהוא יכול. גם אם ההגמשה הזו היא מועטה שבמועטה עבור אדם אחר (מה שנקרא: האדם המצוי), בשבילו זה הרבה. השאלה כמובן נשארת, האם עבורך זה מספיק. לזה רק את יכולה לענות.

המבחן הסופי הוא איך הוא עונה (במבחן הכנות) לשאלה הבאה: "האם אתה צודק באופן מוחלט, או שאתה מכיר ביחסיות של הדברים ואילו פשוט הצרכים שלך?"

אם הוא עונה "אני צודק באופן מוחלט" - אין לזה עתיד.
אם הוא עונה "ככה אני ואני לא יכול להיות אחרת" - יש לזה סיכוי כלשהו. נגיד 20%.
אם הוא עונה "ככה אני ואני אנסה להתגמש איפה שאוכל, אבל גם את צריכה להתגמש" - יש לזה סיכוי של 50%, כשה-50% הנותרים תלויים בנכונות שלך להמון פשרות. (שאני מתרשם שדווקא יש לך)
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[שונית49]

הוא מתגמש

זו בכלל לא שאלה. לגמרי ברור. במקרה המסוים הזה, האירוע היה חשוב ולצערי הרב מאוד לא הייתי רגישה לצורך שלו. לא משנה כרגע מה הנסיבות.
אני מעודדת ממה שכתבת.
בינתיים דיברנו (טוב לא נחכה לתגובות הפורום כדי לדבר...), נשלפו כמה משפטים/אמירות שבעקבותיהן כמה נושאים הובהרו וכל אחד לקח אחריות על חלקו (דברים שנאמרו במריבה עצמה |) ועל דברים שאמרנו לענין וגם על מה שנאמר ולא ממש היה לענין. יצא משהו חיובי מכל זה.

תודה על התגובות - האמת שחששתי לכתוב ולקבל מטח של האשמות שבעקבותיו הייתי הולכת לחדר חשוך ובוכה לבד, אבל אתם עלאכיפק!

 

[B l u e D e v i l]

לחיות עם בן אדם

אובסיסיבי עם OCD (ולא משנה למה האובססיה, לסדר, למושלמות או לגידול כלבים) היא חוויה מאוד מאוד קשה ומאוד מאוד מאתגרת.
וזה עוד לפני שמצופה גם ממך להגיע לרמות כאלו. אין הרבה אושר בחיים כאלו מלבד הידיעה (ושאיבת האושר ממנה) שאת נמצאת עם בן אדם שאת אוהבת ושאוהב אותך.
את מוכנה לחטוף ביקורת בלי סוף למרות שאת מתאמצת ומשתדלת בשביל זה?
אם כן - כמו לא מעט אנשים, אז תצטרכי להבליג לנצח.
אם לא - זה הזמן לחתוך.

זה עד כדי כך שחור ולבן. כי גם אם הוא יבליג מולך כמו מול קולגות, יש גבול כמה ניתן להבליג. והוא יתפוצץ עליך בסוף בגלל איזו שטות ואת לא תביני מה הוא רוצה ממך.

 

[שונית49]

מה שתארת

לקחתי ברצינות את מה שכתבת והבנתי שהדרך שבה הוא מבטא את הביקורת היא גרועה יותר - גורם לצד השני 'להסיק' לבד שמשהו לא היה בסדר. עכשיו לא ברור אם אני אחזיק מעמד בקשר הזה זה לא משנה שיש לו יכולת להבליג. מדכא.