יש סיפור זן

[בן טל-שחר]

יש סיפור זן

שמספר על סמוראי ששאל מורה לזן: "האם גן העדן והגיהנום, קיימים הם?"

המורה, בתגובה, צחק עליו... "אתה סמוראי, אתה? יותר מזכיר לי קבצן..."

הסמוראי כמובן זעם והושיט את ידו אל חרבו.

"יופי, אז יש לך חרב", לגלג המורה, "אני מתערב איתך שהיא חלודה מכדי לערוף את ראשי".

הסמוראי שזעמו בער בו להשחיט, שלף את חרבו!

"בזאת נפתחים שערי הגיהנום!" הכריז המורה.

הסמוראי הנדהם החזיר את חרבו לנדנה, דמעות מנצנצות בעיניו... והשתחווה בפני המורה.

"בזאת נפתחים שערי גן העדן!" הכריז המורה.

ההזמנה איננה רק לקרוא ולהגיב, אלא גם לשאול ולדון.
סיפורי זן הם הזדמנות מצויינת לדברים רבים.

הנה שני קישורים קשורים:
http://tomerpersico.com/2008/07/25/...ore-difference-between-buddhism-and-hinduism/
http://www.theiyengaryoga.com/index.php/heaven-and-hell.html

 

[בן טל-שחר]

{ומי הועבר בזאת לעמוד השני?!}

ההודעה "יש סיפור זן" העבירה לעמוד השני של הפורום את השרשור המרתק שפתח פרעה10: "ביירון קייטי... אלף שמות לאושר..."
עצם הרעיון להציג את השרשור שעבר לעמוד השני הינו תרגיל בתשומת לב, שנתתי לעצמי לזמן מוגבל, בהשראת הודעה של Mist2.

 

[ינוקא1]

נכון ואמיתי

ואין זה אומר שהם "לא קיימים" , אלא שהם כאן.

 

[בן טל-שחר]

בדיוק, הם כאן.

ואפשר לצאת (מהגיהנום) ולהיכנס (לגן העדן) באותה נשימה, באותה תנועה אחת ויחידה, של החזרת החרב הבלתי רצונית לנדנה (יציאה מהגיהנום) והשתחוות בפני מקור החסד שניתן לנו ברגע זה (כניסה לגן העדן).

 

[סינבד]

ההבדל בין גהינום לגן-עדן

בהתאם לרוח החדשה שנושבת מלשכת הריבונושלולם נלקח נפטר שזה עתה עלה השמימה לסיור בגהינום וראה שם אנשים יושבים סביב שולחן עמוס בכל טוב אך בידיהם כלי אוכל שידיותיהם ארוכות כל כך שאין הם מצליחים להביא את כל הטוב הזה אל פיהם וכך הם מתענים ומעוותים את גופם בנסיון נואל לטעום מרוב הטובה שלפניהם.
&nbsp
ואז נלקח הנפטר הטרי אל גן העדן וראה שם אנשים יושבים סביב שולחן עמוס בכל טוב אך בידיהם כלי אוכל שידיותיהם ארוכות כל כך שהם יושבים ומאכילים בהם זה את זה.

 

[ינוקא1]

 

[lightflake]

יש קטע כזה בסרט EAST

 

[lightflake]

סליחה The East

http://www.imdb.com/title/tt1869716/

 

[מגדלאור1]

לא נסלח

חוצפה

 

[lightflake]

 

[neophile]

סיפור טוב

נוגע לפן מאוד משמעותי במדיטציה .
&nbsp
הרבה פעמים אנחנו מצפים לאיזה שהוא "גן עדן" כשאנחנו עושים מדיטציה , תחושות נעימות , הרגשות נעימות .
ואנחנו אפילו נלחמים בחוסר נעימות ומייחסים אותו לכל מני גורמים חיצוניים - במקום לקבל אותה .
&nbsp
כשאנחנו מקבלים את החוסר נעימות - אז אנחנו יכולים להכנס למצב מדיטטיבי הרבה יותר עמוק שמעוגן הייטב בכאן ובעכשיו בלי להפנות שום אנרגיה החוצה ובאופן הזה המדיטציה יכולה להטעין אותנו באנרגיה שימושית .
&nbsp
כמובן שהרבה פעמים אנשים מגלים שיש להם כל מני דליפות ולכן דרושה הדרכה כמו שאומרים הגמל לא יכול לראות את הדבשת של עצמו ואנשים אחרים ואפילו יצורים אחרים הם כולם חלק מאותה אחדות עילאית ...
&nbsp

 

[בן טל-שחר]

יש לי כל מיני סיבות לאהוב את ההודעות שלך.

אחת מהן היא האופן שבו אתה מנסה ומצליח לרכז הרבה חומר והצבעות במעט מלים.

נהניתי מאד, בין היתר, מזה:

"כשאנחנו מקבלים את החוסר נעימות - אז אנחנו יכולים להכנס למצב מדיטטיבי הרבה יותר עמוק שמעוגן הייטב בכאן ובעכשיו בלי להפנות שום אנרגיה החוצה ובאופן הזה המדיטציה יכולה להטעין אותנו באנרגיה שימושית"

נקודה יפהפיה, שאפשר למשל להתבונן בה יחדיו, בסיוע שרשור שלם שמוקדש לה.
מעניין אותי מי מבין קוראיה של הודעה זו, מכיר את החוויה הזאת... וחווה מנסיונו את תוצאותיה המיידיות של "קבלת חוסר הנעימות בזמן המדיטציה".

 

[בן טל-שחר]

האם הסטואציה בהירה לחלוטין?

ומוכּרת היטב?

באופן הדומה לזה שתואר באותו סיפור:

רובנו חווים את "היפתחותם של שערי הגיהנום" מדי יום, בהזדמנויות שונות ובדרגות שונות (וגם עוברים דרכם פנימה, לזמן מה).

חלקנו גם חווים מדי פעם את "היפתחותם של שערי גן העדן", בהזדמנויות יומיומיות שונות (וגם עוברים דרכם פנימה, לזמן מה).

כמעט כולנו חיים במידת מה בשני המקומות גם יחד, בו זמנית (חלקנו נטועים עמוק יותר באחד משני המקומות...).

מי שרוצה לשתף, מוזמן...