יש נושא...................

[הים רגוע]

פרויקט הבא

פסטיבל לילדי שכונות וחד הוריות בנהריה. הכל בחינם כולל הסעות מכל הארץ..בתחילת הדרך יש מתנדבים, יש תורמים, ואין מקום עדיין ויש הרבה עבודה. כנראה שיתקיים בפסח.

 

[קורלי 176]

יש נושא...................

יש נושא שמאוד לא מתאים להעלותו בערב שבת ובמיוחד אצלי שאני בין אירוח לאירוח, אבל לא יכולה להתאפק יותר.
באיזו תדירות אתם/תן עולים/ות לקבר של היקרים לנו שהלכו מאיתנו?
בשנה הראשונה לא עליתי. אמרו לי ששנה לא עולים. אני כאמור, רחוקה מלהיחשב דתיה, אבל הנימוק נראה לי, שזה מפריעה לנשמה להמשיך בדרכה. אז לא עליתי. מאז ועברו שלוש שנים וחודש מפטירת בעלי, אני מקפידה לעלות כל שבוע למשך שעה וחצי. אני מוצאת עצמי עומדת בתל-רגב שבחיפה, חלקה ה'. לא מדברת לקבר ולא בוכה. פשוט עומדת, לעיתים לבד. לעיתים באים אחרים לקברים אחרים.
מעניין אותי לדעת איך אתם/תן נוהגים/ות.

 

[Hadar design]

אצלי זה ככה....

אני 8 חודשים נמצאת שם כל שישי בצהריים... יושבת על כיסאות מתכת יפים שהעמדתי שם על החלקה שלי.
שומעת איתו שירים, שירים ששמענו ביחד כל הזמן, שהיו חלק בלתי פוסק מחיי השגרה שלנו, הייתה לנו המון מוסיקה.
אני תמיד שמה נר נשמה שמחזיק יומיים, בערך לכל סוף השבוע, וכל שבועיים גם פרחים, כל פעם בצבע אחר.
אין לי זמן קבוע, אני באה יושבת ונמצאת שם כמה שמרגישה... לפעמים 5 דקות ולפעמים שעה וחצי.
לא מקשיבה למה שאומרים.... הולכת לשם כי ככה אני, וככה אני מרגישה.

 

[רחל 17]

אצלי זה ככה...

ממש מרגש! יצרת לכם שעות של ביחד! זמן התראות סמויה ומהדקת... אני מתארת לי שאת חוזרת הביתה יותר משוחררת? או שמא לוקחת את אתך גם כח ממנו?
הייתי באמת רוצה לדעת מהיא תחושתך לאחר ביקורים אלה (אם זה לא יותר מדי חודרני לשאול)...
חיבוק ענק
רחל

 

[Hadar design]

היי רחל

ממש לא חודרני לשאול... אני שמחה לשתף.
אין חוקים, אני לעיתים חוזרת יותר משוחררת ולעיתים חוזרת יותר כבויה, אני תמיד לוקחת כח ממנו, הוא מקור חיי, והסיבה האמיתי לקיומי. ככה אני מרגישה.
אני חוזרת ממנו (מצחיק להגיד ממנו) עם תחושה שהוא יודע הכל, למרות שזה מפליא, אבל אני מרגישה אותו נוכח יותר בבית סביבי מאשר בבית הקברות.
הידיעה שהוא שם למטה... הגוף שלו, העצמות, מטר וחצי מהמקום שעליו אני דורכת, זה מה שמחבר אותי כנראה.
אני שם, פשוט זוכרת שראיתי אותו "יורד" למטה במו עייני, מנסה לדמיין אותו שוכב שם כמו שהוא, תמיד מדמיינת אותו לבוש

אני שמה לנו מוסיקה, בעיקר כזו שהוא אהב בטירוף, מרגישה כאילו הוא מזמזם לו אותה כמו שהוא היה נוהג לעשות.
הוא תמיד היה מתופף על ההגה בזמן הנהיגה, או עליי, או על הספה בסלון... אז אני משמיעה לו גם עכשיו ומדמיינת איך הוא עושה את זה.
זה מצחיק.... אבל זה ממלא אותי. המוסיקה מחברת בינינו עוד יותר, זה נותן לי כח.

תודה על המילים. הדר

 

[רחל 17]

הדר מקסימה,

נראה לי שמצאת לך דרך לבלות אתו ו לקחת חלק ממנו חזרה אתך הביתה,
לא מצחיק לאמר ממנ ו או איתו, לדעתי תמיד יהיה הוא זה שיתן את הטון הכי גבוה אם בזמר ואם בחייך לנכן מרגישה את נוכחותו קחי אותו כמקור חייך אבלי את אבלך בדרכך המיחדת אבל פני עם פניך כלפי החיים שכן הזמר והשיר שלכם העוטף אותך בהילת החיים...
לפי גילך יכולה את להיות בתי ומורשמת אני מדרך התמודדותך
אנילצערי לא אוכל להעתיק את דרכך שכן רחוקה הדרך ממקום עבודתי בעיר שבה אני עובדת למקום מגורי העיר שבה נקבר, אני מקווה למצוא לי דרך משלי למרות אי יכולתי להתמיד ולעלות לקברו, אולי אמצא לי פינה בבית העלמין היהודי שתהייה רק שלנו....
חיבוק ענק לך ואל תשכחי את החיים,... ילדונת...
תודה לך לא תמיד לומדים רק מהמבוגרים אלא גם מהצעירים
שבת שלום מנוחה ותנחומים

רחל

 

[קורלי 176]

לפעמים..........

לפעמים מרגישה כמו טפשה. לעמוד ליד קבר שמתחתיו רק עצמות, במשך שעה וחצי. פעמים אחרות מרגישה כאילו הוא שם לידי. משום מה בשני המקרים, חוזרת הביתה יותר משוחררת.
יש לי גם הרבה ייסורי מצפון כלפי מקום קבורתו. כשנפטר בידי, לפני 3 שנים ב4.30 לפנות בוקר, הייתי די בשוק. היציעו לנו חלקת קבר משותפת בחיפה (אני חיפאית) בסכום של 50,000 ש"ח. הבן שלי אמר שהכסף הוא למען החיים ולא למען המתים, לכן קברנו אותו בבית הקברות תל-רגב הנמצא מחוץ לחיפה. יש לי המון ייסורי מצפון. עוד כשהיה חי, דיברנו שבית הקברות בחיפה כבר סתום וחלקות בודדות שנותרו נמכרות בהרבה כסף. חשבנו לקנות חלקה. הוא תמיד אמר לתל- רגב, איש לא יבוא. לכן אני מקפידה לעלות כל שבוע וגם ילדי. לאחר שנה רציתי להעבור את עצמותיו לחיפה. ילדי אמרו שזה חילול המת. דרך אגב, הקבר משותף.

 

[קורלי 176]

תודה על התשובה. כמוני, כמוך.............

 

[כמו פרח בר]

שוב שלום לכולם, לאחר שנפטר אהוב לבי, העמדתי

ספסל יפה על החלקה שקניתי לי לידו, והייתי באה לשם, בתחילה כל יום, אבל כשחזרתי לעבוד, הייתי באה פעמיים בשבוע, יושבת, חושבת, ומדברת אליו. גם לי אמרו שזה מפריע לנשמה....בלה....בלה.......איך הם יודעים ??? אני יודעת שהשיחות בינינו, כשהיה חי, היו חלק מאד משמעותי ואהוב על שנינו...... וגם כשהלכתי למתקשרת מספר חודשים לאחר שנפטר, הוא העביר לי את המסר הבא : " תודה על הכבוד שעשית לי בבית הקברות, תודה על הספסל, אני יודע שעשית זאת בעזרת מישהו (וזה נכון, הבאתי ידיד שלנו שעזר לי לבנות את הספסל). לפני כחודש, לקראת יום השנה לפטירתו, הלכתי שוב למתקשרת והיא העבירה לי את המסר הבא : "אני רואה ומחכה לך פעמיים בשבוע בבית הקברות, רואה אותך יושבת על הספסל ובוכה, ואני איני יכול לענות. אבל מבקש להפסיק זאת, ולא לבוא יותר, חוץ מבימי השנה, כי בעוד כחודש וחצי - חודשיים, הנשמה שלו תעבור משם, כנראה יירד שוב לעולם שלנו בגלגול חדש ". מה שהכי הפתיע אותי הוא שאמר, שבפעם האחרונה שבאתי, היה זה ביום ראשון, ואני שתמיד הולכת בימי שני וששי, חשבתי שיש כאן טעות, אבל פתאום נזכרתי שאכן ביום ראשון שעבר, לא הלכתי לעבודה ואכן ניצלתי זאת כדי לבוא לבית הקברות........ אז גם התיאוריה שהמתקשרת קוראת מחשבות, אינה סבירה, כי גם אני לא זכרתי את אותו יום ראשון ! ! !
בכל אופן, איני זקוקה לבית הקברות, תמונותיו נמצאות אצלי בכל חדר, ואני נוהגת להמשיך ולדבר אליו גם בבית.

 

[emmy5]

את לא היחידה,אני אלמנה 23 שנה

ציירתי תמונה גדולה , הוא נמצא אצלי בסלון .
הילדים והנכדים מכירים אותו ..הרבה פעמיים אני מזמינה לי פרחים ,ואומרת לילדים אבא שלח לי פראחים ..
הרבה פעמיים ,אני מדברת איתו - בוא נלך לקניות ..מזמינה מונית והוא עוזר לי לקניות ..
הילדים והנכדים מצטלמים איתו, הוא בכלל עוזר לכולנו .
אנחנו חיים,עם הזיכרונות . לא קניתי מקום על ידו ,היתי צעירה וחשבתי שאולי אני אתחתן עוד פעם ..
עכשיו אמרתי לילדים שיקברו אותי יחד איתו.נסעתי עם התמונה שלו למפגש של חברים מי הפורום ..
בסוף הבן התעצבן ,אמר לי :תני לו מנוחה..אני בטוחה שהוא שומר אמונים,הוא קבור על יד אימי ,והיא שומרת עליו.
שבת שלום חברים יקרים.בכל זאת החיים הם יפים ולא צריכים להצטער שאנחנו בחיים.

 

[קורלי 176]

גם אני נוהגת לדבר אליו בבית.

לדעתי הנשמה נמצאת בכל מקום ולאו דווקא בבית הקברות. הייתי שמחה לגשת למתקשרת שלך. מעולם לא הייתי אצל מתקשרים, אבל הנושא מאוד מעניין אותי. קניתי גם את הספר של ד"ר ירון זפרן על לימוד תקשור.
תודה על התשובה .

 

[yamkachol]

כל שאלה/נושא ניתן להעלות בכל זמן.

אלו החיים שלנו ואלו הדברים שמעסיקים אותנו.
(במידה ולמשהוא לא נוח כעת, יענה כשכן נוח לו. כמו בכל יום אחר בשבוע).

אני עולה לקבר פעם / פעמיים בשנה.

המממממ
מענין.
התחלתי לחשוב ''מה אני מרגיש כשאני עומד שם ליד קברה של אהובתי, של חברתי לחיים שהיו?''
והתקבלה התשובה ''עצב, געגוע, הקושי של החיים בלעדיה''.
טוב,
אז זה מסביר לי למה איני רוצה לבוא לשם יותר פעמים.
אבל אם יש אנשים אחרים שמקבלים משהוא מזה שעולים לקבר. יותר פעמים, מעניין אם גם לי יש אפשרות להגיע לכך? אם אני יכול להנות מהעליה לקברה? לקבל כוח?
כך עלתה לי המחשבה שיתכן שכשעולה לקברה, אעשה ''חשבון נפש'' של ''מי אני? מה אני? אנא מועדות דרכי?'' (ומצטער אם זכרוני ''לא משהוא''), כלומר, איפה כל ילד וילד שלנו נמצא? על מה כדאי לשים יותר תשומת לב? איך אני מרגיש היום, בחיים שלי לעומת השבועות הקודמים? מה צפוי לי בשבועות הקרובים?
והרגשתי טוב.
מצאו חן בעייני המחשבות האלה.
קבלתי הרגשה טובה.

אני רוצה לעלות לקברה.
תודה לך קורלי.

 

[emmy5]

חגי, אני מאוד מתגעגעת לעלות לקברו אבל...

אחרי שאני נמצאת שם ,אני מרגישה שזה שקר,הוא איננו,וזה סתם אבן ..
בתוך הבית,או עם הילדים ,אני מרגישה שהוא נמצא איתנו ..
זה דרך החיים,אין לנו בריירה ,חייבים להמשיך את חיינו..
אני בטוחה ,אם הם יכולים ללמד אותנו,יגידו ,תעשו חיים.החיים הם יפים,תהנו מי הילדים , תהנו מי החיים,
חייבים להמשיך ,החיים הם יפים .
תשמרו על הבריאות, זהו , ואני מרגישה איתכם כמו המשפחה הכי קרובה אלי.
אני כל הזמן מבקרת בפורום ,אנחנו משחה אחת גדולה ,אבל אני גם חושבת עליך,
אתה אבא ,וחבר טוב ..חבל לבלות את חייך בצורה זו

 

[yamkachol]

תודה לך emmy5 על המילים החמות,

גם אני מרגיש ליד הקבר שזו סתם אבן.
אך אני מוצא את הקבר כנקודת זמן שאני מתמקד לחשוב עליה למשך זמן גדול מאשר בחיי היום-יום.
כשאני רואה את תמונתה שבבית, אני לא מתחבר. זה שייך לעבר- למה שנגמר- ועצוב לי וקשה לי שנגמר. (וכעת אני נזכר, שהיו פעמים ששמחתי שהגעתי לשלב, שכשראיתי תמונות שלה, יכולתי להנות מהזכרון של הזמנים הטובים שלנו) יתכן ויש לי תקופות. (?).
איני מרגיש בשום מצב שהיא אתי.
גם אני מאמין, שהיא הייתה רוצה שיהיה לי הכי טוב שאפשר שאהנה משאר החיים בלעדיה - (וכמובן גם ילדינו) ושיהיה לנו הכי טוב שאפשר.
זה מה שאני משתדל לעשות.

לא מובנת לי הערתך ''חבל לבלות את חייך בצורה זו.''

 

[קורלי 176]

גם אני.............

כמוך, גם אני מרגישה את נוכחותו בבית. הרבה פעמים לפני השינה, אני מבקשת ממנו להופיע לי בחלום ולומר שטוב לו. אם הייתי יודעת שטוב לו במקום בו הוא נמצא, הייתי רגועה יותר.

 

[כמו פרח בר]

הדבר שגרם לי ללכת למתקשרת, הוא הרצון לדעת

מה שלומו של אהובי, היכן הוא נמצא ואיך הוא מרגיש , המתקשרת העבירה לי מסר מבן זוגי, שהמקום בו הוא נמצא, הוא מקום עם אור וחום, יש שם תמיכה וטוב לו, אך חסרות לו התחושות הפיזיות, הממשיות שיש בעולם שלנו. קראתי ספרים מעניינים ביותר (אם כי בתחילה התקשיתי קצת להאמין ולקבל את הכתוב), אלו ספרים שנכתבו ע"י פסיכולוג שמהפנט את מטופליו ושואל אותם ספציפית על התקופות שעברו בין הגלגולים השונים . שמות הספרים - "מסע הנשמות" ו"גורלן של נשמות" . יש כמובן עוד הרבה ספרים בנושא זה, ולדעתי, הכי טוב להתחיל עם ספר קל יותר שממש פותח את הנושא בצורה פשוטה ואמינה - "שורשים ושיעורים בזמן" - גם הוא נכתב ע"י פסיכולוג שהיפנט מטופלים ושמע מהם על גלגולים קודמים וקצת על רגעי הפטירה. אני חושבת שלאחר קריאה מעמיקה בעדויות שנכתבו בספרים אלו, ניתן קצת להרגע לפחות בשאלה מה שלומו של האדם האהוב, אם כי זה ממש לא מפחית את הכאב, הבדידות והחלל הריק בבית ובלב..........

 

[נסיכת הכוכב]

אפילו בתנ"ך נכתב על המתקשרות

המלך שאול שהלך לדבר עם נפשו של שמואל שמשך אותו למלך
ושמאל אמר לו למה העלת אותי ?
ואני יודעת שיש איסור באמונה היהודית להטריד את מנוחת המת בשנה הראשונה
אני מאמינה בהשארות הנשמה , אישית עברתי יציאה מהגוף בקשתי לחזור וחזרתי שהייתי בת 40
אז אני מאמינה שיש עולם אחר שבו נשארות הנשמות , לא מטרידה את הנפשות היקרות שלי
אבל הם באים לחלומות שלי ושם מדברת איתם , לאחרונה שאני בוכה אני צועקת אמא שתעזור לי
אבל לתקשור ממש אני לא נגשת , כי זה מנוגד להטריד את הנשמה , אבל אם היא באה אלי אז זה בסדר

 

[קורלי 176]

הייתי

הייתי שמחה לו היית מפרטת את החוויה שעברת בגיל 40. כלומר יציאת הנפש מהגוף.

 

[נסיכת הכוכב]

ז כל אחד שעובר דום לב מכיר את זה

זה לא משהו מיוחד מגיעים לדלתות אור גדולות , מזלי שלא נכנסתי בהם
כי אם הייתי נכנסת לא הייתי יכולה לחזור
כל אחד שעובר את החויה של דום לב עובר את זה אבל לא מדברים על זה
כדי לא להפחיד את האנשים , לכן אני בטוחה שהנשמה נשארת ללא הגוף
הגוף הוא רק הכלא של הנשמה , היכולתלהרגיש גוף בגוף ולא יותר מזה
הצורה המוחשית שאנו מקבלים ברחם האם

 

[קורלי 176]

בת של.................

בת של חברה שלי, היתה אצל ד"ר ניוטון, כותב "מסע הנשמות" ו"גורלן של נשמות". עוזר שלו היפנט אותה והיא מאשרת כל דבר שכתוב בספריו.