עד צאת החג המשמש ובא
אני מבטיח להלבין (שוב) את פניך* במקצב וחריזה ראויים, למרות שזה נוגד את דעתי על איך צריכה להראות שירה עברית צעירה. מילא. עם זאת, אני לא מוכן ל- 500 מלה, שלשלול ורבאלי זה הפטיש שלך, לא שלי. * הפניה אליך גוף שני היא מפאת הנוחות בלבד. אני עדיין משוכנע שאת מת, ושקפת מדברת מגרונך. אם כי אני חייב להודות, שהיא מצליחה בצורה מרשימה מדי להשמע נפוחה וצנונית** ואני מתחיל לחשוב שאולי חזרת מן המתים, לזרוס. ** שם תואר בלשוןנקבה, ולא שם עצם.
