יש מצב לשרשור היכרות?

[רום קינמון]

אימאל'ה, מה זה הדבר הזה??

והבעלים של בית קפה לא עשות כלום? איך הגבת?

 

[smaak]

סביר להניח שהיא היתה הבעלים

איך הגבתי? הייתי בשוק, ובכיתי, והגשתי תלונה במשטרה. אבל זה כמובן לא עזר.. לא נורא, מאז לא התקרבתי לאיזור..

 

[רום קינמון]

זאת לא הפעם הראשונה שאני שומעת דבר כזה

מה זאת אומרת התלונה במשטרה לא עזרה? הם פשוט סוגרים את התיק? הייתה פה תקיפה.

 

[גוזליה]

לגמרי דוקטורט

לא משתתפת מאוד פעילה,אבל הנה:

בת כמה את? 30 ומשהו משהו

איפה את גרה? לונדון, הממלכה המאוחדת. מה המצב המשפחתי? נשואה פלוס גוזל אם יש ילדים, האם נולדו בארץ או בחו"ל? יש גוזל, נולד בארץ ומייד אחרי הלידה עברנו. בני כמה הילדים , כמה ילדים? כאמור גוזל, בן שלוש פלוס. מתי עברת (גם אני סולדת מהמילה גולה, ברשותכן): עברנו לפני שלוש שנים וחצי. למה עברת ? רילוקיישן. - היה מי שיעזור או שהיית לבד? היינו לגמרי לבד. זו הייתה תקופה ממש מסריחה קשה ובודדה

איך הילדים התמודדו? הוא היה כאמור פצפון אז זה לא ממש שינה לו. איפה יותר כייף כאן או בארץ? כמו היידי- אני לא חושבת על מה כן או לא "כיף" לי. הייאוש פה אכן נעשה יותר נוח, חד משמעית, וזה מה שחשוב

האם גרת בעוד מדינות? לא. מה הילדים יודעים על ישראל? לא הרבה. בעיקר שסבא וסבתא גרים שם. אבל הוא עוד קטן מדי. מה חסר לך? טחינה גולמית טובה ו"בלייזר". בייביסיטר אמינה ובשלוף ובשפע (יש לנו רק אחת, ואם היא לא יכולה- אנחנו בברוך, בעיקר אם הגוזל חו"ח חולה

). למה את הכי מתגעגעת? לחברות שלי. לחברים שלנו. למשפחות המורחבות. איך מתמודדים עם החגים? מעבירים אותם ליד האוזן. בראש השנה ובפסח עושים ארוחות גדולות ומזמינים חברים, אבל בזה בד"כ זה מתמצה. איך אתן מתמודדות (או לא מתמודדות) עם הכשרות? אני מניחה לה לנפשה, וההיפך

האם חוויתן גילוי אנטישמיות (או הילדים)? איך התמודדתן? חוויתי לצערי לא מעט גילויי אנטישמיות ואנטי ישראליות. לונדון הרבה יותר אנטי ישראלית ממה שנהוג לחשוב, לצערי

האם אתם מקפידים על יום שישי בערב בבית? אני משערת שהכוונה לקידוש והדלקת נרות וארוחה משפחתית. אז לא, ממש לא- לא כוס התה שלי.

 

[רום קינמון]

עונה גם אני

קודם כל שמחתי להכיר. איזה כייף להכיר אתכן, מרגיש לי פחות קשה, סוג של אחווה.

בת כמה את ? בת 30.

איפה את גרה? אנגליה.

מה המצב המשפחתי? נשואה+2

אם יש ילדים, האם נולדו בארץ או בחו"ל? הילדים נולדו בארץ.

בני כמה הילדים? כמה ילדים? שני ילדים. הגדולה בת שנתיים ואחד עשרה חודשים והקטן בן שנה ושבועיים.

מתי עברת לגולה? לפני שלושה שבועות. מעניין שהפריע פה לכמה אנשים המילה "גולה" , מעניין למה. האמת היא שסתם צורת ביטוי ולא חשבתי לפגוע באף אחד. מצטערת אם צרמתי למישהו פה.

היה מי שיעזור או שהיית לבד? בעלי ואני לבד פה. בעלי הקל עלינו קצת כאשר הכין את הקרקע (שכר דירה, קנה והרכיב רהיטים, קנה קצת אוכל, הסתובב והכיר את הסביבה) אבל מלבד זאת, כל השאר בעיקר בניסוי וטעייה.

איך הילדים התמודדו? לקטן לא מפריע. הוא נולד מבסוט מהחיים ועדיין כזה. רוצה המון תשומת לב. משעשע אותי כל הזמן. הגדולה מתקשה ברמה של "משעמם לי" ושינוי בשגרה. אני בונה לה סדר יום כמו שהציעו לי פה הגולשות ולפעמים זה עובד ולפעמים לא. כל יום מוליד התמודדויות חדשות. אני חושבת שאני לוקחת את קצת יותר מדי קשה. אבל אני "כבדה" מטבעי.

איפה יותר כייף כאן או בארץ? שוב, גם פה, חלק מהגולשות הפריעה המילה "כייף" אולי הייתי צריכה לנסח טוב/קל/נעים. לא נעים לי להגיד, בעיקר בגלל הקיטורים שלי פה אבל הרבה יותר נעים לי או כייף לי באנגליה. משהו באווירה השקטה, הכפרית, תמימה משהו, הטיולים הליליים והכוכבים בהירים. השירות הנעים, החלפת המוצרים (גם כאלו שאת שברת בזמן שהרכבת) הקלילה מאוד מרשימה אותי. גם האוכל הזול פה יחסית, המגוון.

תשתפי בחוויה טובה שהייתה בחו"ל - השכנים שלי שצמודים מקסימים. היום הזמנו אותם לארוחה צהרים ואז היא אומרת, די בדרך אגב ודי בנונשלנטיות (הם גרים בסקוטלנד ובאו לבקר את הבן שלהם) "אנחנו באים ביוני ורוצים לשמור לכם על הילדים כדי שתצאו ערב אחד אז תמצאו פתרון עם רכב".

תשתפי בחוויה שלילית שהייתה בחו"ל - קניתי מיקרוגל ועוד כמה דברים והלכתי איתם לבית. השביל במרחק של 7 דק' הליכה (אולי 5 דק' הליכה) בקושי הלכתי על השלג, היה לי כבד ועשיתי עצירות. אני ראיתי המון אנשים שעוברים ואף לא אחד עצר להציע לי עזרה. הלכתי כמו אישה בהיריון שעומדת ללדת. בעלי דווקא היה מופתע כי לו כן עזרו.

האם גרת בעוד מדינות? לא.

באיזו מדינה הכי אהבת לחיות? נכון להיום זאת ישראל. תחושת השייכות מאוד חסרה לי. פה אני פשוט שוברת את השיניים עם אנגלית והיא נחשבת לסבירה.

מה הילדים יודעים על ישראל? שניהם חיו בה עד לפני שבועיים אבל יודעים רק מה שלמדו בגן (בספק אם זוכרים משהו מראש השנה לדוגמה).

מה חסר לך? הקלות בהליכים ביוקרטים. אני ממש מתסבכת פה לפעמים ולא מבינה למה מסובך או למה לא עושים משהו ועד כמה יכולה לבקש. לדוגמה: חיסנו את הבן שלי. כתבו רק איזה חיסון נעשה ותאריך. לא רשמו את מספר האצווה של הזריקה, יצרן ומי עשתה. גם נניח לא עושים פה פרבנר , אני לא יודעת אם אני יכולה לבקש שיעשו.

למה את הכי מתגעגעת?לישראל עצמה. אני אוהבת את האווירה של שבת, הבישולים (במיוחד בימים שמשימים) , לפני החגים, את הנופים.

איך אתן מתמודדות עם הכשרות? לא קונים בכלל בשר (עוברים לטופו כנראה) שאר המוצרים מחפשים שזה לצמחוניים.

האם חוויתן גילוי אנטישמיות? לא

האם אתם מקפידים על יום שישי בערב? כן. הבת שלי ואני מדליקות נרות שבת, בעלי קנה יין לקידוש כשר.

 

[dasi9]

לגבי החיסון

את בהחלט יכולה לבקש פרבנר. לי הרופאה דווקא הציעה לפני שבכלל הספקתי בעצמי.

 

[רום קינמון]

מחר אנחנו מחסנים אוחתה ואז אני אבקש

גם שהיא תרשום את מספר ההצואה והיצרן, גם פרברנר וגם לגבי זריקת דחף. איך אומרים זריקת דחף?

 

[dasi9]

Booster vaccine

אם אני לא טועה...

 

[ניריתסקוטלנד]

לגבי הקטע שלא עוצרים לעזור.

אני לא נוהגת בסקוטלנד (עדין לא הוצאתי רשיון בריטי) ואנחנו מעדיפים ללכת לביה"ס וחזרה ברגל ומעודדים את זה. נוסעים באוטו כאשר המזג אויר גשום. לפעמים בעלי לא בבית לקחת אותי לביה"ס או שמתחיל גשם באמצע הדרך, וזה קורה. אף פעם לא עצרו לי לקחת אותי טרמפ !!! ברור שאם אני בדרך לביה"ס והם (הורים אחרים שמכירים אותי ויודעים מן הסתם שאני בדרך לביה"ס בשעה הזו, כמו שהם) לא יעצרו את האוטו ויתנו לי טרמפ. זה מדהים אותי כל פעם מחדש.

לבושתי, פעם קרה שהיינו עם האוטו בדרך לביה"ס וראיתי את אחת האמהות רצה לביה"ס. אמרתי לבעלי שיעצור לה ונקח אותה. הוא אמר שהיא רצה כי היא אוהבת לרוץ (לזכותו יאמר שהאמא הזו רצה מרתונים ובאמת אוהבת לרוץ) אבל לי נראה סביר שבמקרה הזה היא רצה כי היא מאחרת

אפילו לא עצרנו לשאול, איזו בושה

 

[forglemmigej]

הבדלי תרבות

נראה לי המנטליות הסקוטית מאד דומה לדנית ,הם אפילו חשבו להיות חלק ממדינות סקנדינביה בזמן האחרון ,מרגישים יותר קרובים מבחינה לאומית חחח.. אני אנסה להסביר איך הם תופשים עזרה לאנשים ממה שראיתי פה ונראה לי זה דומה גם אצלך, האנשים פה רק אם מבקשים עזרה אז עוזרים להם, נניח לא מזמן ראיתי ברכבת אשה ממש מבוגרת אולי בת שמונים ניסתה לשים את התיק למעלה מעל המושב ואף אחד לא עזר לה אבל בסוף היא בקשה וכן עזרו לה. אם את הולכת בגשם ולא מרימה יד אף אחד לא יעצור לך אבל אם תנסי אולי תופתעי לטובה . כלומר הישראלים באמת מוכנים תמיד לעזור גם בלי שביקשו מהם וזה אולי מראה על סולידריות מקומית אבל במקום אחר זה נתפס כפלישה לתחום הפרטי אם לא התבקשת. זה גם בשיחות בין אנשים לישראלים קשה לשמוע משפט עד תומו ופה זה נחשב לגסות רוח להתחיל לדבר לפני שמישהו אחר סיים..

 

[ניריתסקוטלנד]

את כנראה צודקת. אבל ....

 

[מישמש1]

אבל זו בדיוק הנקודה

את לוקחת סטנדרטים ישראלים (וגם זה מוטל בספק) ומנסה להתאים את התרבות הבריטית אליהם. זה לא עובד ככה, ומן הסתם מוביל להרבה אכזבה. באופן ספציפי לאנקדוטה הזו, אסיפת ולקיחת טרמפיסטים היא לא משהו רווח בבריטניה וגם אז, אנשים מבקשים באופן יזום או מציעים למישהו מוכר בנסיבות ידועות (נניח יש מישהו מהעבודה שגר לידי וכו'). הציפייה שהורה, שאולי או לא זוכר שאת אמא מבית הספר (וגם אז, זה מישהו שאת מכירה ממש או רק בפנים ו'שלום שלום'?), יעצור באופן יזום ויציע לך טרמפ ליעד לא ידוע היא, מצטערת לומר, לא מציאותית.

 

[ניריתסקוטלנד]

את מאוד מאוד צודקת וזה ההסבר,

רק שזה משהוא שקשה לי לקבל ... עדין.

אני דיברתי על הורים שמכירים אותי טוב, מדברים איתי בכייף בהמתנה לילדים ביציאה מבית הספר או בגן שעשועים.

 

[שירלי של 4]

אני מבינה לגמרי את מה שאת כותבת

גם פה מדובר בתרבות שבה לא פולשים לחייו של אדם או למרחב הפרטי שלו בלי שהוא במפורש ביקש או אישר זאת. לא מניחים הנחות בקשר לצורך שלו במשהו. (למעט לצרכים עסקיים בהם בשווק האגרסיבי הוא שם המשחק ואז דופקים בדלת או מתקשרים לסלולרי ומטרידים בלי סוף... מרגיז!). כן ראיתי אנשים עוזרים המון לנכים בתחבורה ציבורית. ראיתי אנשים שעזרו לעיוור לעלות למדרגות הנעות בתחנת הרכבת התחתית וכל שאר האנשים חיכו ויצרו מרווח נוח עבורו לעבור ועוד מקרים דומים.

 

[galias3]

גמאני עונה

בת 38 גרה בסין, נשואה + 1 שנולדה כאן המקסימה שלנו בת 3.5 הגעתי לסין בשנת 2000 על מלגת לימודים לשנה להתמקצע בשפה. מאז עברו כבר 12 שנים ואני עדיין פה... פגשתי את בעלי (גרמני) פה ונחמד לנו כאן. תמיד נראה לי שבארץ יותר כייף, אבל כשאני נוסעת לחופשה אני בד״כ כבר רוצה לחזור לסין, כי כנראה שכבר התרגלתי. אנחנו כרגע עומדים לפני מעבר לעיר אחרת בסין בשבוע הבא בעקבות עבודתו של בעלי וזה די מלחיץ. היינו אמורים לעבור לגרמניה אבל החלטנו שכייף לנו יותר פה והחלטנו להשאר בארץ הדרקון. כל כך הרבה חוויות במשך השנים הללו שקשה לחשוב על אחת. אני פשוט מוקירה את החברויות הנהדרות שיצרתי לי כאן, את חביבותם וטוב ליבם של הסינים באופן כללי. חויות שליליות גם היו, בעיקר כשגרתי בבייגינג לפני האולימפיאדה ולא רצו לחדש לי את ויזת העבודה, אחרי כל כך הרבה שנים, מפני שאני בעלת דרכון של מדינה במזה״ת. לא גרתי בעוד מדינות. הקטנה ביקרה בישראל פעם אחת ומדברת כמה מילים בעברית (היא שולטת באנגלית וסינית). יש לנו חברים ישראלים ומשתדלים לחגוג חגים ביחד . הכי הכי מתגעגעת לים ולאוכל מערבי טוב ולדגים טובים. בעלי אינו יהודי אבל יש לנו הסכם שדברים לא כשרים לא נכנסים אלינו הביתה. בעקרון סין היא אחת המדינות היחידות בעולם בה עדיין מעריצים את היהודים ושכלם, גילויי אנטישמיות ממש לא נפוצים. הייתה פעם אחת, לפני שנים שישבתי עם חברה גרמניה במועדון וכשניגש מישהו שרצה להתחיל איתה ושמע מאיפה היא הגיב במועל יד נאצי. זה היה כביכול אמור למצוא חן בעיניה אבל היא כמובן הזדעזעה. בימי שישי ישנה מסעדה קבועה שבה אנחנו נפגשים עם חברים ישראלים והילדים לארוחת ערב. שבוע טוב לכולן.

 

[galias3]

גולה...

לגולה יש קונוטציה שלילית ולחו״ל בדרך כלל חיובית. ובכלל, אפילו שאני כבר 12 שנים בסין אני לא יכולה לחשוב על עצמי כישראלית לשעבר, יורדת וכולי. כששואלים אותי אני תמיד אומרת שהלב בישראל ושם גם הבית. גם המילה ״הגירה״ עם כל הטיותיה עושה לי לא טוב.

 

[yaelisam]

גם אני הכרתי את בן זוגי הגרמני בסין

 

[לילית462]

עכשיו אני + התנצלות

מתנצלת מראש, אני נורא עסוקה בזמן האחרון ובנוסף לכל זה יש לי מבקרים השבוע ובעל שנוסע לכמה ימים - בקיצור אני קצרה בזמן אינטרנט. מתנצלת מראש על נוכחות דלילה.... ועכשיו לשאלון ההיכרות בת כמה את? אוטוטו בת 38 איפה את גרה? קמפלה, אוגנדה (מזרח אפריקה) מה המצב המשפחתי? נשואה + שלושה אם יש ילדים, האם נולדו בארץ או בחו"ל? הגדולה נולדה כשעדיין גרנו בישראל, השנים הקטנים נולדו פיזית בישראל בזמן שכבר גרנו כאן. בני כמה הילדים , כמה ילדים? שלושה - הגדולה בת שמונה פלוס, המרכזית בת חמש פלוס והבנדיט הקטן בן שנה וחצי. מתי עברת לגולה? 2002 למה עברת לגולה? עבודה של בעלי - היה מי שיעזור או שהיית לבד? יעזור במה? עברנו שלושתנו, הוא עבר כמה חודשים קודם והתינוקת ואני הצטרפנו אחרי כמה חודשים. איך הילדים התמודדו? היא היתה תינוקת ולא ממש היתה צריכה להתמודד איפה יותר כייף כאן או בארץ? כייף? מאיזו בחינה? לא גידלתי ילדים בישראל, מאוד כייף לי לחיות באוגנדה ובגדול כייף לי לבקר בישראל אבל לא לגור בה באופן קבוע. תשתפי בחוויה טובה שהייתה בחו"ל אני כבר שמונה וחצי שנים פה... היו לנו המון חוויות טובות, טיולים משפחתיים במיוחד. תשפתי בחוויה שלילית שהייתה לה בחו"ל לפני שלוש שנים פרצו אלינו הביתה.... זה היה נורא מטלטל וקשה להתמודד עם הרשויות וכל זה. האם גרת בעוד מדינות? גרנו בקניה במשך שנה ולפני כן גם בפורטו ריקו בקאריביים. איזה מדינה הכי אהבת לחיות בה. אני אוהבת מאוד את אוגנדה. מה הילדים יודעים על ישראל? מכירים מביקורים וקשר די יום יומי עם המשפחה. מה חסר לך? בעיקר תרבות אבל גם נוחות ואוכל שאני אוהבת ורגילה אליו. למה את הכי מתגעגעת? תרבות, זמינות של הכל כל הזמן (כבר שבוע וחצי אין יוגורט בסופר) איך מתמודדים עם החגים? נהנים מאוד! חוגגים בבית לעתים מזמינים אורחים תמיד חוגגים ונהנים מאוד. איך אתן מתמודדות (או לא מתמודדות) עם הכשרות? לא מתמודדת, אנחנו לא שומרים כשרות בכלל. בחגים אני לא אכין חזיר או בשר וחלב יחד. האם חוויתן גילוי אנטישמיות (או הילדים)? איך התמודדתן? מעולם לא. האם אתם מקפידים על יום שישי בערב בבית? לא אנחנו מקפידים על שאר סוף השבוע ביום שישי אנחנו עובדים רגיל.

 

[רום קינמון]

וואו, אילו מקומות אקזוטיים לגור בהם.

מגניב

 

[dasi9]

למה לא אוגנדה..

האמת שאבא שלי עבד בסולל בונה בעבר, וכשהייתי קטנה הוא הביא לי מסכות ובובה מקסימה מאוד מאוגנדה (גם היה בקניה, ניגריה וכו') . אני זוכרת איזה סיפור על כמה בבונים שרדפו אחריו

ושיש הרבה ג'ונגלים. יש גם שיקופיות נחמדות. אז בגלל הסיפורים שלו אפריקה בשבילי, למרות סיפורי הזוועה היא מקום אקזוטי ומיוחד.