יש לך בהירהורי נתיבי געגועים עזים, ותמונות שלך ושלי חולפות בי במסילות שיר משורגות זו בזו. אני מביט בך בהיותך לכודה בי, אני ניצת בך בהיותך נסערת בי, ונעקד בך בכבלים כרוכים. ובכל אלה יש משום עזות חובקת המבקשת לרדת איתך אל ערוגות החשק.
ניצבת ליד כן רגשותיי ללא מכחול ללא צבעי תפאורה פניך נטולי מסיכה עיניים בורקות ניצוץ חיים מלבב בשלל צבעי הקשת. בלאט נושרים אלי פרחי שירך צובעים את יומי בצבעי פסטל רכים ברכות מלטפת את סדיני תשוקתי קולעת בדממה פעימות ליבך.
