משמעותה של ההכרה בכל זוגיות היא....
בוקר טוב! כל זוג אשר בחר לעצמו דרך חיים משלו, יוכר במדינה, לגבי כל "התנאים" הסוציאליים, הכלכליים והחברתיים. מעבר לזה, אין אנחנו צריכות כל "הכרה" אחרת. חברתית - לא יתכן, כי מורה או עובדת במשרד ממשלתי, כאשר היא מצהירה שהיא "לסבית", מיד מתעוררות דחיות ובעיות. (כנ"ל לגבי הומויים). זו אחת מההכרות להן אנחנו זקוקות (גם זקוקים, הגברים החד מיניים). הרי, ניתן להסדיר על פי חוזה, חיים של כל זוג, אף אם הוא נישא בנישואים "דתיים" כפי שרוב הזוגות מתחתנים. (גם חלק ניכר מאלה הנישאים והמוכרים ע"י המדינה, מצרפים לכתובה, חוזה אזרחי). אני לא מדברת על הדתיים והחרדים. (שם, עדיף להם לא להכיר בזוגיות שאינה "גרעינית", ומהצד לחיות חיים כפולים...). שהזוג החד מיני, יוכר לצרכי מס, ככל זוג גרעיני אחר. יוכר, לצרכי "משכנתא" הניתנת לזוגות צעירים וכו'. כמובן, לזכויות על ילדים כאשר אחת מבנות הזוג, הולכת לעולמה וכו' וכו' וכו'. בעיקר זכויות "פנסיה" וירושה. חלוקת רכוש וכיוצא בזה. להכרה הזו אשר בעיקרה "טכנית" בלבד, לזה אנחנו זקוקות. אני רוצה שיוכר בתעודת הזהות שלי, "נשואה" אינו משנה למי. גם גרושה או אלמנה "חלילה", אם יש סעיפים כאלה בתעודת זהות. לסיכום דעתי ודעת זוגתי - אלה, דברים טכניים בלבד, וניתנים לפתרון, מבלי לעורר מהומות בסקטורים שמרניים. גבר ואישה, אישה ואישה, גבר וגבר, ברגע שהחליטו לחיות בזוגיות, ואם הם מעוניינים להרשם "כזוג", כל החובות והזכויות חלים עליהם. מה שטוב או לא טוב, לזוג "גרעיני", טוב או לא טוב, לזוג אחר.
